תודה לך אדוני ראש הממשלה, בזכותך אנחנו מתחילים להכיר את עצמנו.
תמיד חשבנו וחשבו עלינו שאנחנו יודעים דבר אחד: למסור את נפשנו על ארץ ישראל, וזה כמובן נכון. למורינו ורבותינו היה רב גדול, הרב צבי-יהודה קוק זצ"ל, שלימד אותנו שארץ ישראל היא נקודה מרכזית בדור. הוא הפיח רוח חיים גדולה שמכוחה אלפים ורבבות עד היום, ובעזרת ה' גם הלאה, מקדשים שם שמים ובונים , נוטעים, גרים בכל מקום שצריך, עמוד האש שלפני המחנה.
מכוח אותה אש, הצטרפו בתקופות שונות גם ציבורים אחרים שדיברו בשפה אחרת. גם לך ראש המשלה היה עבר מפואר כשידעת בעומק ליבך שמעשים הינם תולדה של רוח. הארץ אינה עצים ואבנים כשם שהשמאל מבין, אלא היא דרך חיים, ביטוי למוסר, לדרך ארץ של אבות האומה אשר הלכו בה והטביעו בה חותם המקרין לכל מי שמתקשר בה.
כשאנו מקימים ישוב ונוסעים אליו בכביש קילומטרים רבים, אנו מקיימים מצוה, אשר גורמת בעומק חיי המציאות להופעה של טוב מוסרי, לעוד ילד לפתוח את העיניים, ולעוד תזוזה לאורו של משיח. והאור הזה אינו שיך לנו, אלא רק לאלו שמבינים, לכלל האומה ולכלל האנושות. לפעמים, אנחנו עצמנו שוכחים את האמיתות הפשוטות הללו, אדוני ראש הממשלה, אז הקב"ה מסדר לנו בהפוכה כמה "מזכירנים" שידגדגו אותנו קצת, כדי שנתעורר.
שנים קראו לו "שמעון". אבל לא הקשבנו אז לאף אחד. בכל פעם שהוא נוצח, אמרנו בשחצנות ובגאווה מוסתרת: "העם איתנו, הוא באמת קרוב מאוד אלינו, ותומך בנו ובמעשינו ללא היסוס". לא טרחנו לבדוק מה חושב הצד השני, והיה נדמה לנו שהצד "שלנו" הוא באמת איתנו. ואז הקב"ה הקים עלינו מלך חדש בשם יצחק, ובאמת זכות גדולה יש לו, בימיו התחלנו להרהר תשובה. פתאום הרבנים הצעירים שלנו הקימו רשת ישיבות וגרעינים בערים הגדולות והקטנות: תל אביב, ראשון לציון, פתח תקווה, רמת גן, שדרות, מצפה רמון, נהריה, עכו ועוד...
עד אותו זמן, היה ברור שישיבות מקימים אך ורק כדי להקים ישובים חדשים. מאותו יצחק, פתאום ברור ששממה, גבעות לכיבוש ומדבר יש באופן מפתיע גם בצפת, כרמיאל, רעננה וירוחם, פתאום כשדמנו נהיה הפקר, נזכרנו שאם לא תהיה רוח גדולה של תורה ואמונה בעם, גם לא יהיה גילוי לאומי. ואז כל ההישגים חלילה יאבדו, נכון שאנו מובטחים שגאולה שלישית אין לה הפסק, אבל מחיר יש לה...
האמת היא, שלמרות שהתחלנו להתעורר ולהראות נוכחות כמעט בכל מקום, בישיבה גבוהה או הסדר, גרעין תורני, כולל מדרשה או ישיבה תורנית, לא באמת הבנו עד הסוף מה אנחנו עושים שם. חשבנו שמספיק כמו בגבעות להרים דגל, לעשות סיבוב בעיר עם הספר תורה, ולסמן לעצמנו שכבשנו את המעוז. את השפה עוד לא למדנו, לנפש האיש הפרטי עוד לא התחברנו, "באופן כללי" אנחנו בכיוון הנכון, אבל ממש "לרדת לפרטים הקטנים" חשבנו שזה גדול עלינו.
לכן אדוני ראש הממשלה, בזכותך אנחנו מתחילים להוציא מהכוח אל הפועל את כוחותינו האמיתיים, מתברר שאנחנו יודעים בהחלט לדפוק בדלת. אנחנו לאט לאט לומדים לדבר, מפתחים דפוסי חשיבה מתאימים, מפנימים ערכים שתמיד דיברנו עליהם ועכשיו לאט לאט מרגישים אותם, קולטים אורות בתדרים וערוצים חדשים, ובאמת חוזרים בתשובה. אנחנו מתחילים לעלות אל העם, להכירו באמת, וללמוד לאהוב אותו מקרוב. יש לך הרבה בזה, אדוני ראש הממשלה.
בחג השבועות הקרוב נזמין לליל הלימוד שלנו, גם אורחים חדשים שלא היו מוזמנים עד כה.
חג שמח!
כותב המאמר הוא מנהל "ראש יהודי".
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
תמיד חשבנו וחשבו עלינו שאנחנו יודעים דבר אחד: למסור את נפשנו על ארץ ישראל, וזה כמובן נכון. למורינו ורבותינו היה רב גדול, הרב צבי-יהודה קוק זצ"ל, שלימד אותנו שארץ ישראל היא נקודה מרכזית בדור. הוא הפיח רוח חיים גדולה שמכוחה אלפים ורבבות עד היום, ובעזרת ה' גם הלאה, מקדשים שם שמים ובונים , נוטעים, גרים בכל מקום שצריך, עמוד האש שלפני המחנה.
מכוח אותה אש, הצטרפו בתקופות שונות גם ציבורים אחרים שדיברו בשפה אחרת. גם לך ראש המשלה היה עבר מפואר כשידעת בעומק ליבך שמעשים הינם תולדה של רוח. הארץ אינה עצים ואבנים כשם שהשמאל מבין, אלא היא דרך חיים, ביטוי למוסר, לדרך ארץ של אבות האומה אשר הלכו בה והטביעו בה חותם המקרין לכל מי שמתקשר בה.
כשאנו מקימים ישוב ונוסעים אליו בכביש קילומטרים רבים, אנו מקיימים מצוה, אשר גורמת בעומק חיי המציאות להופעה של טוב מוסרי, לעוד ילד לפתוח את העיניים, ולעוד תזוזה לאורו של משיח. והאור הזה אינו שיך לנו, אלא רק לאלו שמבינים, לכלל האומה ולכלל האנושות. לפעמים, אנחנו עצמנו שוכחים את האמיתות הפשוטות הללו, אדוני ראש הממשלה, אז הקב"ה מסדר לנו בהפוכה כמה "מזכירנים" שידגדגו אותנו קצת, כדי שנתעורר.
שנים קראו לו "שמעון". אבל לא הקשבנו אז לאף אחד. בכל פעם שהוא נוצח, אמרנו בשחצנות ובגאווה מוסתרת: "העם איתנו, הוא באמת קרוב מאוד אלינו, ותומך בנו ובמעשינו ללא היסוס". לא טרחנו לבדוק מה חושב הצד השני, והיה נדמה לנו שהצד "שלנו" הוא באמת איתנו. ואז הקב"ה הקים עלינו מלך חדש בשם יצחק, ובאמת זכות גדולה יש לו, בימיו התחלנו להרהר תשובה. פתאום הרבנים הצעירים שלנו הקימו רשת ישיבות וגרעינים בערים הגדולות והקטנות: תל אביב, ראשון לציון, פתח תקווה, רמת גן, שדרות, מצפה רמון, נהריה, עכו ועוד...
עד אותו זמן, היה ברור שישיבות מקימים אך ורק כדי להקים ישובים חדשים. מאותו יצחק, פתאום ברור ששממה, גבעות לכיבוש ומדבר יש באופן מפתיע גם בצפת, כרמיאל, רעננה וירוחם, פתאום כשדמנו נהיה הפקר, נזכרנו שאם לא תהיה רוח גדולה של תורה ואמונה בעם, גם לא יהיה גילוי לאומי. ואז כל ההישגים חלילה יאבדו, נכון שאנו מובטחים שגאולה שלישית אין לה הפסק, אבל מחיר יש לה...
האמת היא, שלמרות שהתחלנו להתעורר ולהראות נוכחות כמעט בכל מקום, בישיבה גבוהה או הסדר, גרעין תורני, כולל מדרשה או ישיבה תורנית, לא באמת הבנו עד הסוף מה אנחנו עושים שם. חשבנו שמספיק כמו בגבעות להרים דגל, לעשות סיבוב בעיר עם הספר תורה, ולסמן לעצמנו שכבשנו את המעוז. את השפה עוד לא למדנו, לנפש האיש הפרטי עוד לא התחברנו, "באופן כללי" אנחנו בכיוון הנכון, אבל ממש "לרדת לפרטים הקטנים" חשבנו שזה גדול עלינו.
לכן אדוני ראש הממשלה, בזכותך אנחנו מתחילים להוציא מהכוח אל הפועל את כוחותינו האמיתיים, מתברר שאנחנו יודעים בהחלט לדפוק בדלת. אנחנו לאט לאט לומדים לדבר, מפתחים דפוסי חשיבה מתאימים, מפנימים ערכים שתמיד דיברנו עליהם ועכשיו לאט לאט מרגישים אותם, קולטים אורות בתדרים וערוצים חדשים, ובאמת חוזרים בתשובה. אנחנו מתחילים לעלות אל העם, להכירו באמת, וללמוד לאהוב אותו מקרוב. יש לך הרבה בזה, אדוני ראש הממשלה.
בחג השבועות הקרוב נזמין לליל הלימוד שלנו, גם אורחים חדשים שלא היו מוזמנים עד כה.
חג שמח!
כותב המאמר הוא מנהל "ראש יהודי".
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.