"ויסעו מהר ד' דרך שלשת ימים" (במדבר י', ל"ג) מסביר רש"י: מהלך של שלשה ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד. אלא שמכאן מתחילה שרשרת של עיכובים ופורענויות ובסופו של דבר נכנסו לארץ אחרי ארבעים שנה.
הפורענות הראשונה באה כאשר נסעו מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר (עיין רמב"ן שם). דהיינו, התנתקו מהתורה. השנייה, "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד'" (י"א, א') דהיינו, שהתרעמו על הליכתם במדבר ולא בטחו בהשם יתברך והלכו בשמחה, אלא כאנוסים ומוכרחים. המשבר השלישי - "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר" (י"א, ד').
ושיא ההידרדרות והפורענות זו הבגידה בארץ ישראל באומרם: "ולמה ד' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו לשוב מצרימה" (במדבר י"ד, ג'). והעונש הנורא: "במדבר הזה יפלו פגריכם" (י"ד, כ"ט).
נכון לעכשיו, גם בדורנו אנו עוברים משברים וטלטלה גדולה בדומה לדור המדבר.
המשבר הראשון בדורנו הוא עזיבת לימוד התורה כתינוק הבורח מבית הספר. המשבר השני שהוא תוצאה מהמשבר הראשון, אין ביטחון ושמחה בדרך אלא מתלוננים על כל דבר, גם כשהוא טוב. המשבר השלישי - השקיעה במתירנות, בתאוות ובחומרנות, "מי יאכילנו בשר", ושיא המשברים בדורנו הוא היחס לארץ ישראל כאילו היא ארץ אוכלת יושביה ח"ו, עד כדי כך שישנם כאלו שאינם מוכנים לשלם את מחיר המאבק והמלחמה על אחיזתנו בה, לכן מתכננים את תוכנית ההתנתקות ממולדתנו, ארץ חיינו, ולמוסרה לעם זר ועוין, לא יקום ולא יהיה! עלינו ללמוד את הסיבות למשברים ולפורענות ולעשות תשובת המשקל.
ראשית לשוב לתורתנו הקדושה, לחנך באהבה את ילדינו, את רבבות ילדי ישראל ליהדות ולמסורת היהודית שהרי יש בה כל טוב, כי אין טוב אלא תורה. ומתוך כך נוכל לקבל את הקשיים ברמה הפרטית, הציבורית והלאומית ברוח טובה ולהתמודד עמם, כי באמת הכל לטובה. "וכל דעביד רחמנא לטב עביד" - ומתוך כך להסתפק במועט, ולא להיות רודפים אחרי החומרנות, המתירנות והתאוות עד כדי נפילה לאלימות לשכרות ולסמים וכל מיני מרעין בישין. ומתוך כך לאהוב עמנו ואת ארצנו האהובה והאוהבת, ולא להפקירה בידי אויבינו ח"ו.
ויתקיימו בנו דבריו של כלב בן יפונה - אוהב ארצו ועמו, כשמו כן הוא - כולו לב: "עלה נעלה וירשנו את כי יכל נוכל לה" (במדבר י"ג, ל')
בציפייה לישועה השלמה.
הפורענות הראשונה באה כאשר נסעו מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר (עיין רמב"ן שם). דהיינו, התנתקו מהתורה. השנייה, "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד'" (י"א, א') דהיינו, שהתרעמו על הליכתם במדבר ולא בטחו בהשם יתברך והלכו בשמחה, אלא כאנוסים ומוכרחים. המשבר השלישי - "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר" (י"א, ד').
ושיא ההידרדרות והפורענות זו הבגידה בארץ ישראל באומרם: "ולמה ד' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו לשוב מצרימה" (במדבר י"ד, ג'). והעונש הנורא: "במדבר הזה יפלו פגריכם" (י"ד, כ"ט).
נכון לעכשיו, גם בדורנו אנו עוברים משברים וטלטלה גדולה בדומה לדור המדבר.
המשבר הראשון בדורנו הוא עזיבת לימוד התורה כתינוק הבורח מבית הספר. המשבר השני שהוא תוצאה מהמשבר הראשון, אין ביטחון ושמחה בדרך אלא מתלוננים על כל דבר, גם כשהוא טוב. המשבר השלישי - השקיעה במתירנות, בתאוות ובחומרנות, "מי יאכילנו בשר", ושיא המשברים בדורנו הוא היחס לארץ ישראל כאילו היא ארץ אוכלת יושביה ח"ו, עד כדי כך שישנם כאלו שאינם מוכנים לשלם את מחיר המאבק והמלחמה על אחיזתנו בה, לכן מתכננים את תוכנית ההתנתקות ממולדתנו, ארץ חיינו, ולמוסרה לעם זר ועוין, לא יקום ולא יהיה! עלינו ללמוד את הסיבות למשברים ולפורענות ולעשות תשובת המשקל.
ראשית לשוב לתורתנו הקדושה, לחנך באהבה את ילדינו, את רבבות ילדי ישראל ליהדות ולמסורת היהודית שהרי יש בה כל טוב, כי אין טוב אלא תורה. ומתוך כך נוכל לקבל את הקשיים ברמה הפרטית, הציבורית והלאומית ברוח טובה ולהתמודד עמם, כי באמת הכל לטובה. "וכל דעביד רחמנא לטב עביד" - ומתוך כך להסתפק במועט, ולא להיות רודפים אחרי החומרנות, המתירנות והתאוות עד כדי נפילה לאלימות לשכרות ולסמים וכל מיני מרעין בישין. ומתוך כך לאהוב עמנו ואת ארצנו האהובה והאוהבת, ולא להפקירה בידי אויבינו ח"ו.
ויתקיימו בנו דבריו של כלב בן יפונה - אוהב ארצו ועמו, כשמו כן הוא - כולו לב: "עלה נעלה וירשנו את כי יכל נוכל לה" (במדבר י"ג, ל')
בציפייה לישועה השלמה.