טירוף המערכות שאחז בנו, במדינה, בא לביטוי גם במסך הבלתי חדיר שאנשים בנו סביבם. כל עוד מדובר בבועה של היחיד, ניתן להתעלם. אולם אותו מסך קיים בעמדות ההחלטה ובצמתים החשובים ביותר. ומה שיותר גרוע הוא שהמסך נאטם לאחר שהרעל חדר פנימה. שם, הוא פועל את פעולתו ללא יכולת לרפא את האדם. וכך הרעל ממשיך ופוגע, ממשיך והורס בעוד ידי המושיע קצרות מלתקן. ואני מבקש להדגים בשני מקרים:
להעדיף את תעמולת האויב
בתחילת סיוון נערך ערב עיון לנבחרים ברשויות מקומיות ביש"ע על ידי אנשי משרד הפנים. מפע"ם מעלה אדומים, שהוא גוף מקצועי, הביא שני מרצים להסברת נושא התכנון והבנייה ביש"ע. כבר עצם ההשתייכות למשרד, השואף לצמצם את עצמו ולפלוט את הרשויות שביש"ע, מעורר תחושה בלתי נעימה. אולם, הדברים שנשמעו ביססו את התחושה והאפילו עליה.
הבנייה ביש"ע צריכה, אף היא כמובן, להתגבר על החסמים הרגילים של המערכת הבירוקרטית של אישורי בנייה. אך בנוסף לכך לעבור את משוכת הפוליטיקה, השינויים, העמידה בדרישות של כמה מערכות חוקים (עות'מאני, מנדט, ירדני וישראלי), על הקשיים שמעמידים כל מיני פקידים או מפקדים במסלולי האישור וחששות של קבלנים ומשקיעים. משהו שלא מן העולם הזה. ובתוך כל התוהו ובוהו הזה, אי אפשר לקבל תשובות על שאלות פשוטות. וכאן ניכרת פעולתו של אותו רעל.
כך, טען אחד המרצים, איש צבא המשתייך למערכת המשפטית של המינהל האזרחי, שאין ליישב אוכלוסייה של המדינה הכובשת באזורים הכבושים. נניח אפילו שהמונחים הללו תקפים משפטית, זרמתי איתו. האם פירושו של דבר הוא שאסור היה לירדנים ליישב ערבים בתוככי העיר העתיקה שנכבשה על ידיהם ב"מלחמת השחרור"? והאם גוש עציון לא יושב על ידי אוכלוסייה של כובשיו הערבים?
וניתן להמשיך: מה עם נווה יעקב ועטרות. וחברון- שם נרצחו ונעלמו התושבים ורוצחיהם ירשו את בתיהם. האיש חייך: אני לא עוסק בהיסטוריה. אגב, תשובה מתחמקת, כמובן, אבל מעניינת מאד. משום שלפיה גם ההתיישבות היהודית ביש"ע היא כבר עובדה בהיסטוריה.... ולהיסטוריה יש עוד השלכות.
וכאן בא מבול של שאלות שהאיש לא רצה להשיב. הרי יש"ע נכבשה על ידי הירדנים והמצרים. ורק פקיסטן ואנגליה הכירו בכיבוש. כן, כן, כ-י-ב-ו-ש.
מה המעמד המשפטי לפי החוק הבינלאומי של יש"ע שבה לא היתה מדינה ריבונית. ממי בדיוק כבשנו את שטח ההפקר הזה? והכיצד החוק הבינלאומי מתיר למותקפים לספח אדמת המתקיפים. כגון, אדמות גרמניה שסופחו לשכנותיה בהסכמה בין לאומית. ולמה מדינת ישראל שהותקפה על ידי חברות או"ם, בניגוד גמור להחלטת האו"ם, מנועה מלעשות כן.
אין תשובות. האיש שבוי בקונצפציה וחוזר על המנטרה של "שטח כבוש", אמנת ג'נבה וכו'. כאילו הוא נציגם של אויבי ישראל ולא מי שעובד בשרותה.
הבועה הדמוגראפית
דוגמא נוספת היא מהדיון בוועדת הכנסת לביקורת המדינה שעסקה בקרב הדמוגראפי המתנהל על מספר הערבים המתגוררים, באמת, ביש"ע. כזכור, הוכיחו חוקרים ומומחים, והנתונים בידיהם, שאין ביש"ע יותר מ-2.4 מיליון ערבים (לעומת ההערכות שהניפו את המספר המדהים של 3.8 מיליון. אגב, גם אלו כבר מודים שאין יותר מ- 3.4 מיליון).
אבל כדאי לשים לב לדבריו של שלמה יצחקי, הסטטיסטיקן הממשלתי, כפי שצוטט ב"הצופה": "אין לנו יכולת לקבוע אלו מן הנתונים נכונים".... ועם זאת הוא תקף את המחקר האחרון בטענה שמדובר "במצגת ולא במחקר מדעי". הוא לא יודע, לדבריו, לנתח את המחקר. אבל בו בעת טוען ש"נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינאית מקובלים עליו". והוא ממשיך בהסבר מדהים: אין סיבה לחשוד בהם בחוסר אמינות ואין זה תפקיד הלמ"ס הישראלי".
שימו לב, אין לחשוד בהם בחוסר אמינות... מעניין מי חשב לחשוד בערבים שהם מספקים נתונים כוזבים המשמשים אותם במלחמתם? לעומתם, הנתונים שנחשפו על ידי צוות ישראלי- יהודי הם לדעתו לא אמינים.
ואני חוזר ותוהה. במה חטאנו שישראלים מאמצים את עמדות האויב, דווקא. למה אצלנו תמיכה באויב ובעמדותיו מזכה את התומכים בעמדות שלטוניות בכירות? ומה פגום בראש היהודי הידוע לטובה?
להעדיף את תעמולת האויב
בתחילת סיוון נערך ערב עיון לנבחרים ברשויות מקומיות ביש"ע על ידי אנשי משרד הפנים. מפע"ם מעלה אדומים, שהוא גוף מקצועי, הביא שני מרצים להסברת נושא התכנון והבנייה ביש"ע. כבר עצם ההשתייכות למשרד, השואף לצמצם את עצמו ולפלוט את הרשויות שביש"ע, מעורר תחושה בלתי נעימה. אולם, הדברים שנשמעו ביססו את התחושה והאפילו עליה.
הבנייה ביש"ע צריכה, אף היא כמובן, להתגבר על החסמים הרגילים של המערכת הבירוקרטית של אישורי בנייה. אך בנוסף לכך לעבור את משוכת הפוליטיקה, השינויים, העמידה בדרישות של כמה מערכות חוקים (עות'מאני, מנדט, ירדני וישראלי), על הקשיים שמעמידים כל מיני פקידים או מפקדים במסלולי האישור וחששות של קבלנים ומשקיעים. משהו שלא מן העולם הזה. ובתוך כל התוהו ובוהו הזה, אי אפשר לקבל תשובות על שאלות פשוטות. וכאן ניכרת פעולתו של אותו רעל.
כך, טען אחד המרצים, איש צבא המשתייך למערכת המשפטית של המינהל האזרחי, שאין ליישב אוכלוסייה של המדינה הכובשת באזורים הכבושים. נניח אפילו שהמונחים הללו תקפים משפטית, זרמתי איתו. האם פירושו של דבר הוא שאסור היה לירדנים ליישב ערבים בתוככי העיר העתיקה שנכבשה על ידיהם ב"מלחמת השחרור"? והאם גוש עציון לא יושב על ידי אוכלוסייה של כובשיו הערבים?
וניתן להמשיך: מה עם נווה יעקב ועטרות. וחברון- שם נרצחו ונעלמו התושבים ורוצחיהם ירשו את בתיהם. האיש חייך: אני לא עוסק בהיסטוריה. אגב, תשובה מתחמקת, כמובן, אבל מעניינת מאד. משום שלפיה גם ההתיישבות היהודית ביש"ע היא כבר עובדה בהיסטוריה.... ולהיסטוריה יש עוד השלכות.
וכאן בא מבול של שאלות שהאיש לא רצה להשיב. הרי יש"ע נכבשה על ידי הירדנים והמצרים. ורק פקיסטן ואנגליה הכירו בכיבוש. כן, כן, כ-י-ב-ו-ש.
מה המעמד המשפטי לפי החוק הבינלאומי של יש"ע שבה לא היתה מדינה ריבונית. ממי בדיוק כבשנו את שטח ההפקר הזה? והכיצד החוק הבינלאומי מתיר למותקפים לספח אדמת המתקיפים. כגון, אדמות גרמניה שסופחו לשכנותיה בהסכמה בין לאומית. ולמה מדינת ישראל שהותקפה על ידי חברות או"ם, בניגוד גמור להחלטת האו"ם, מנועה מלעשות כן.
אין תשובות. האיש שבוי בקונצפציה וחוזר על המנטרה של "שטח כבוש", אמנת ג'נבה וכו'. כאילו הוא נציגם של אויבי ישראל ולא מי שעובד בשרותה.
הבועה הדמוגראפית
דוגמא נוספת היא מהדיון בוועדת הכנסת לביקורת המדינה שעסקה בקרב הדמוגראפי המתנהל על מספר הערבים המתגוררים, באמת, ביש"ע. כזכור, הוכיחו חוקרים ומומחים, והנתונים בידיהם, שאין ביש"ע יותר מ-2.4 מיליון ערבים (לעומת ההערכות שהניפו את המספר המדהים של 3.8 מיליון. אגב, גם אלו כבר מודים שאין יותר מ- 3.4 מיליון).
אבל כדאי לשים לב לדבריו של שלמה יצחקי, הסטטיסטיקן הממשלתי, כפי שצוטט ב"הצופה": "אין לנו יכולת לקבוע אלו מן הנתונים נכונים".... ועם זאת הוא תקף את המחקר האחרון בטענה שמדובר "במצגת ולא במחקר מדעי". הוא לא יודע, לדבריו, לנתח את המחקר. אבל בו בעת טוען ש"נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינאית מקובלים עליו". והוא ממשיך בהסבר מדהים: אין סיבה לחשוד בהם בחוסר אמינות ואין זה תפקיד הלמ"ס הישראלי".
שימו לב, אין לחשוד בהם בחוסר אמינות... מעניין מי חשב לחשוד בערבים שהם מספקים נתונים כוזבים המשמשים אותם במלחמתם? לעומתם, הנתונים שנחשפו על ידי צוות ישראלי- יהודי הם לדעתו לא אמינים.
ואני חוזר ותוהה. במה חטאנו שישראלים מאמצים את עמדות האויב, דווקא. למה אצלנו תמיכה באויב ובעמדותיו מזכה את התומכים בעמדות שלטוניות בכירות? ומה פגום בראש היהודי הידוע לטובה?