מאז ומתמיד השתבח העם היהודי ברחמנותו המופלגת. אלא שרחמנות מתחילה מהבית, וכאשר ציבור יהודי מתאכזר לבני עמו, שום מפגן של אהדה למסכני העולם לא ישקם את תדמיתו הכעורה ולא ימחה ממנו את אות הקלון.
כאשר יהודים במדינת ישראל ובעולם תומכים, אדישים או משלימים עם עקירה אלימה של בני עמם, מסתלקת לה זכות הרחמים מהעם כולו. כשלאכזריותם של יהודים כלפי בני עמם מתלווים גילויי אהדה לאויב והזדהות עם גורלו, מתווסף נופף פרוורטי של בוגדנות לקלון ההתנכרות העצמית.
על רקע הסתלקותה של מידת הרחמים, צצה לה ה"התנתקות" כעשב שוטה מתוך קרקע של הפקרות ואובדן דרך. באין רחמים בקרבו לאחיו ולאחיותיו, אל לו לעם היהודי לצפות לרחמנותם של עמי העולם, אשר מתבוננים בחיזיון ההזוי של עם הנצח המחלל את ארצו.
ככל שמדינת ישראל עומדת על דעתה לביים את מהלך הזוועה של עקירת יהודים מאדמתם, כך מבצרת האנטישמיות את מעמדה הבינלאומי ומכה שורשים עמוקים יותר בתרבות העולם. שכן, "ההתנתקות" גדושה במינון כה מרוכז של רוע, בוגדנות ואבסורד עד שלא בטובתה היא מבססת את המיתוסים האנטישמיים לדורותיהם.
עד כמה שה"התנתקות" מגלמת תרכיז של תחלואים מוסריים המאיימים על קיומה של ישראל, כך היא גם מתברכת בסגולת המרפא שבה. בראש ובראשונה, ה"התנתקות" היא תרחיש של אבחון בהלם. ככל שמהלכי העקירה צוברים מומנטום, כך מצטיירת ה"התנתקות" כרובוט אימתני ששוגר לדרכו ללא שום אופציה של בלימת חירום.
מסתבר שגם מפעיליו של רובוט ה"התנתקות" כבר אינם שולטים עליו, וגם חשיפת הסוד הנורא הגלום בהפעלתו הנמהרת של הרובוט אינה מסייעת להשבתתו על ידי הקלדת פקודת ביטול.
ככל שהרובוט הממלכתי מזדקר כנפיל מתוכנת ונטול בקרת בלימה, כך מתחדדים חושיו של הציבור המתפכח מאשליית הביטחון והאימון כלפי המדינה וממסדיה. מטבע הדברים, השבר הלאומי הגלום ב"התנתקות" הוא כה טראומטי, עד שהוא נושאת בחובו גם את פוטנציאל ההבראה.
מעבר לכוח האבחון ופוטנציאל המרפא, מלמד עידן ה"התנתקות" על עומק הנגע המוסרי שהצמיח את תרחיש העקירה. כשם שכל מהלכי הנסיגה מחבלי הארץ במסגרת התהליכים המדיניים מומשו אך ורק תוך השחתת הערכים הדמוקרטיים, כך מסמלת תוכנית העקירה פשיעה נגד המוסר האוניברסלי על כל רבדיו.
מעצם הולדתה בחטא המזימה לחילוצו של שרון מביצת השחיתויות, דרך קידומה הפוליטי בטקטיקה בריונית של ריסוק הדמוקרטיה ועד לכפייתה האלימה במהלכים ברוטליים של סתימת פיות, משפטי ראווה ומעצרי שווא, וכן מעצם מהותה הפלילית כמהלך דורסני של רמיסת זכויות אדם בסיסיות -ה"התנתקות" היא חרב פיפיות המאיימת על יוצריה כשם שהיא מאיימת על העם.
שוב ושוב מלמדת היסטוריית האופק המדיני כי לא ייתכן מהלך נקי של נסיגה, ולא כל שכן של עקירה, שיתנהל על פי הליך דמוקרטי כשר ותקין. ככל שהוויתור הטריטוריאלי הוא עמוק יותר וככל שהוא כרוך בעקירתה של התיישבות, כך הוא פגום יותר במימד המוסרי האוניברסלי. מכאן שההגנה על שלמות הארץ מתלכדת עם המאבק על ערכי אנוש המשותפים לכלל אזרחי המדינה.
כל עוד ישראל הרשמית ממשיכה להתכחש לסגולתה של שלמות הארץ, נגזר עליה להתחבט בקונפליקטים קיומיים ללא מוצא. שכן, הניסיון המדיני המר מלמד כי הסתבכותה של ישראל ביוזמות הפקרתם של חבלי הארץ מקעקעת את ערכיה המכוננים.
מידת הרחמים היא אבן הבוחן לעוצמתה הקיומית של מדינת ישראל. בחשכת ליקוי המאורות של עידן ה"התנתקות" נמוגה מידת הרחמים, כל זוועה זוכה להכשר ממלכתי ורוח סדום מנשבת לתוך הוואקום המוסרי. במוקדם או במאוחר ייאלצו אזרחי המדינה לשלם את המחיר הלאומי הכבד על הסתלקותה של מידת הרחמים.
לכן, חובתו העליונה של העם היא לבלום לאלתר את הרובוט הממלכתי השועט ומאיים לרמוס את כל אשר ניצב בדרכו. באין מנהיגות, העם הוא זה שחייב ליטול את גורלו בידיו בטרם תקרוס המדינה על יושביה.
כאשר יהודים במדינת ישראל ובעולם תומכים, אדישים או משלימים עם עקירה אלימה של בני עמם, מסתלקת לה זכות הרחמים מהעם כולו. כשלאכזריותם של יהודים כלפי בני עמם מתלווים גילויי אהדה לאויב והזדהות עם גורלו, מתווסף נופף פרוורטי של בוגדנות לקלון ההתנכרות העצמית.
על רקע הסתלקותה של מידת הרחמים, צצה לה ה"התנתקות" כעשב שוטה מתוך קרקע של הפקרות ואובדן דרך. באין רחמים בקרבו לאחיו ולאחיותיו, אל לו לעם היהודי לצפות לרחמנותם של עמי העולם, אשר מתבוננים בחיזיון ההזוי של עם הנצח המחלל את ארצו.
ככל שמדינת ישראל עומדת על דעתה לביים את מהלך הזוועה של עקירת יהודים מאדמתם, כך מבצרת האנטישמיות את מעמדה הבינלאומי ומכה שורשים עמוקים יותר בתרבות העולם. שכן, "ההתנתקות" גדושה במינון כה מרוכז של רוע, בוגדנות ואבסורד עד שלא בטובתה היא מבססת את המיתוסים האנטישמיים לדורותיהם.
עד כמה שה"התנתקות" מגלמת תרכיז של תחלואים מוסריים המאיימים על קיומה של ישראל, כך היא גם מתברכת בסגולת המרפא שבה. בראש ובראשונה, ה"התנתקות" היא תרחיש של אבחון בהלם. ככל שמהלכי העקירה צוברים מומנטום, כך מצטיירת ה"התנתקות" כרובוט אימתני ששוגר לדרכו ללא שום אופציה של בלימת חירום.
מסתבר שגם מפעיליו של רובוט ה"התנתקות" כבר אינם שולטים עליו, וגם חשיפת הסוד הנורא הגלום בהפעלתו הנמהרת של הרובוט אינה מסייעת להשבתתו על ידי הקלדת פקודת ביטול.
ככל שהרובוט הממלכתי מזדקר כנפיל מתוכנת ונטול בקרת בלימה, כך מתחדדים חושיו של הציבור המתפכח מאשליית הביטחון והאימון כלפי המדינה וממסדיה. מטבע הדברים, השבר הלאומי הגלום ב"התנתקות" הוא כה טראומטי, עד שהוא נושאת בחובו גם את פוטנציאל ההבראה.
מעבר לכוח האבחון ופוטנציאל המרפא, מלמד עידן ה"התנתקות" על עומק הנגע המוסרי שהצמיח את תרחיש העקירה. כשם שכל מהלכי הנסיגה מחבלי הארץ במסגרת התהליכים המדיניים מומשו אך ורק תוך השחתת הערכים הדמוקרטיים, כך מסמלת תוכנית העקירה פשיעה נגד המוסר האוניברסלי על כל רבדיו.
מעצם הולדתה בחטא המזימה לחילוצו של שרון מביצת השחיתויות, דרך קידומה הפוליטי בטקטיקה בריונית של ריסוק הדמוקרטיה ועד לכפייתה האלימה במהלכים ברוטליים של סתימת פיות, משפטי ראווה ומעצרי שווא, וכן מעצם מהותה הפלילית כמהלך דורסני של רמיסת זכויות אדם בסיסיות -ה"התנתקות" היא חרב פיפיות המאיימת על יוצריה כשם שהיא מאיימת על העם.
שוב ושוב מלמדת היסטוריית האופק המדיני כי לא ייתכן מהלך נקי של נסיגה, ולא כל שכן של עקירה, שיתנהל על פי הליך דמוקרטי כשר ותקין. ככל שהוויתור הטריטוריאלי הוא עמוק יותר וככל שהוא כרוך בעקירתה של התיישבות, כך הוא פגום יותר במימד המוסרי האוניברסלי. מכאן שההגנה על שלמות הארץ מתלכדת עם המאבק על ערכי אנוש המשותפים לכלל אזרחי המדינה.
כל עוד ישראל הרשמית ממשיכה להתכחש לסגולתה של שלמות הארץ, נגזר עליה להתחבט בקונפליקטים קיומיים ללא מוצא. שכן, הניסיון המדיני המר מלמד כי הסתבכותה של ישראל ביוזמות הפקרתם של חבלי הארץ מקעקעת את ערכיה המכוננים.
מידת הרחמים היא אבן הבוחן לעוצמתה הקיומית של מדינת ישראל. בחשכת ליקוי המאורות של עידן ה"התנתקות" נמוגה מידת הרחמים, כל זוועה זוכה להכשר ממלכתי ורוח סדום מנשבת לתוך הוואקום המוסרי. במוקדם או במאוחר ייאלצו אזרחי המדינה לשלם את המחיר הלאומי הכבד על הסתלקותה של מידת הרחמים.
לכן, חובתו העליונה של העם היא לבלום לאלתר את הרובוט הממלכתי השועט ומאיים לרמוס את כל אשר ניצב בדרכו. באין מנהיגות, העם הוא זה שחייב ליטול את גורלו בידיו בטרם תקרוס המדינה על יושביה.