בין כישוריו האישיים של שרון, המיומנות הרלוונטית ביותר לשרידותו כראש ממשלת ישראל היא ניסיונו בגידול כבשים. שכן, עידן "ההתנתקות" ממחיש עד כמה סיגלו לעצמם אזרחי המדינה מאפייני התנהגות של כבשים. הממצא המאלף ביותר של סקרי דעת הקהל, אשר משקף את מציאות הכבשים העגומה, מלמד כי שלושה רבעים מכלל אוכלוסיית המדינה משוכנעים ביכולתו של שרון ליישם את תוכנית העקירה.
מסתבר שתדמיתם העצמית של אזרחי המדינה היא כה ירודה, עד שהציבור הרחב כלל אינו מעלה על דעתו את ייתכנותו של מרי אזרחי לסיכול גזירות שלטוניות שרירותיות. שלטונו הפרוע של שרון לא צמח מן החלל הריק, והציבור אכן קיבל את המנהיג הראוי לו. שכן, שיעור קומתו של מנהיג משקף את סגולותיו של העם. עם נועז, נבון וישר זוכה לרועה רוחני, ואילו עדר כבשים מסתפק ברועה צאן היודע את נפש כבשיו.
רק קטסטרופות לאומיות מסדר גודל של מחדל יום כיפור, שבו צללה המדינה אל סף כיליון, מנערות את העם הכנוע ודוחקות אותו להתקוממות עממית נדירה המזעזעת את אושיותיו של שלטון מושחת ומאוס. אלא שמאז "מלחמת יום כיפור" הולך השלטון ומסתאב עד כדי סיכון קיומי למדינה ולאזרחיה, אך ציבור הכבשים רק מנענע בראשו, פועה וחוזר לטחון את מנת התבן היומית באבוס.
מנטליות הכבשים היא נוסחה בדוקה להשחתת התרבות השלטונית. שכן, בהעדר מורא הציבור על מנהיגיו, מפתח השלטון תחלואי ריקבון והפקרות. זה שנים שהנהגות המדינה מפגינות זלזול בוטה בהתחייבותן לציבור הבוחרים, שאחת לכמה שנים מטיל את הפתק לקלפי ונמלט לענייניו הפרטיים. ממשל שרון, שעיוות את רצון הבוחר עד כדי השלטת מדיניות המנוגדת לחלוטין לסדר היום שהביא לבחירתו, הוא תוצר בלתי נמנע של כרוניקת ההסתאבות השלטונית שדרדרה את התרבות הפוליטית בישראל עד כדי התרוקנות המשטר מתוכנו הדמוקרטי, על כל הפגעים הממלכתיים המשתמעים מכך.
אדישותו הכרונית של הציבור וכניעותו המוחלטת לשררת השלטון היא זו שמלכדה את מדינת ישראל בתוך קוריה הארסיים של חונטת שרון. ראש הממשלה אינו בוחל בשום תחבולה, שקר והונאה על מנת להפגין את הבוז העמוק שהוא רוחש לציבור הכבשים שהעלה אותו לשלטון. בימי שרון נסק השלטון במדינת ישראל לשיא היסטורי של אבסורד, ציניות ובוגדנות. את אופיו הסוריאליסטי של המשטר בישראל ניתן להגדיר כיום במונחים וירטואליים של טשטוש הגבולות בין הזיה למציאות.
הניסיון האנושי מלמד כי אין ישועה לציבור אלא מעצמו בלבד. שכן, במדינת הכבשים לית דין ולית דיין, וגם כל אותם מנגנונים ציבוריים, משפטיים ותקשורתיים, המיועדים להגן על זכויות הפרט והכלל, מתנכרים לשליחותם המוסרית לטובת נאמנויות מפוקפקות ככלי שרת לאינטרסים זרים. השתוללותה חסרת הרסן של חונטת "ההתנתקות" מעוררת את הציבור מתרדמתו השלווה באפרי הדשא, אך ראש הממשלה ונושאי כליו רואים עדיין בעיני רוחם את אותו עדר כבשים מאולף שנשא אותם על גבו אל מנעמי השלטון.
עם שאינו יודע להעמיד במקומו שלטון שסרח, הוא עם שאינו מכבד את עצמו, ועל כן אינו ראוי שיכבדוהו. אין לעם כזה אל מי לבוא בטענות על גורלו המר אלא לעצמו בלבד. שלטונו הפרוע והמופרע של שרון אינו מותיר מקום לתירוצים. זה הזמן להתנער מכבלי מנטליות הכבשים ולהדיח את חונטת שרון כמהלך פתיחה למהפך שיבריא את ישראל מתחלואיו הממאירים של שלטון המיעוט המוצץ את לשדה של המדינה, פושע באזרחיה וחותר תחת אושיותיה.
מסתבר שתדמיתם העצמית של אזרחי המדינה היא כה ירודה, עד שהציבור הרחב כלל אינו מעלה על דעתו את ייתכנותו של מרי אזרחי לסיכול גזירות שלטוניות שרירותיות. שלטונו הפרוע של שרון לא צמח מן החלל הריק, והציבור אכן קיבל את המנהיג הראוי לו. שכן, שיעור קומתו של מנהיג משקף את סגולותיו של העם. עם נועז, נבון וישר זוכה לרועה רוחני, ואילו עדר כבשים מסתפק ברועה צאן היודע את נפש כבשיו.
רק קטסטרופות לאומיות מסדר גודל של מחדל יום כיפור, שבו צללה המדינה אל סף כיליון, מנערות את העם הכנוע ודוחקות אותו להתקוממות עממית נדירה המזעזעת את אושיותיו של שלטון מושחת ומאוס. אלא שמאז "מלחמת יום כיפור" הולך השלטון ומסתאב עד כדי סיכון קיומי למדינה ולאזרחיה, אך ציבור הכבשים רק מנענע בראשו, פועה וחוזר לטחון את מנת התבן היומית באבוס.
מנטליות הכבשים היא נוסחה בדוקה להשחתת התרבות השלטונית. שכן, בהעדר מורא הציבור על מנהיגיו, מפתח השלטון תחלואי ריקבון והפקרות. זה שנים שהנהגות המדינה מפגינות זלזול בוטה בהתחייבותן לציבור הבוחרים, שאחת לכמה שנים מטיל את הפתק לקלפי ונמלט לענייניו הפרטיים. ממשל שרון, שעיוות את רצון הבוחר עד כדי השלטת מדיניות המנוגדת לחלוטין לסדר היום שהביא לבחירתו, הוא תוצר בלתי נמנע של כרוניקת ההסתאבות השלטונית שדרדרה את התרבות הפוליטית בישראל עד כדי התרוקנות המשטר מתוכנו הדמוקרטי, על כל הפגעים הממלכתיים המשתמעים מכך.
אדישותו הכרונית של הציבור וכניעותו המוחלטת לשררת השלטון היא זו שמלכדה את מדינת ישראל בתוך קוריה הארסיים של חונטת שרון. ראש הממשלה אינו בוחל בשום תחבולה, שקר והונאה על מנת להפגין את הבוז העמוק שהוא רוחש לציבור הכבשים שהעלה אותו לשלטון. בימי שרון נסק השלטון במדינת ישראל לשיא היסטורי של אבסורד, ציניות ובוגדנות. את אופיו הסוריאליסטי של המשטר בישראל ניתן להגדיר כיום במונחים וירטואליים של טשטוש הגבולות בין הזיה למציאות.
הניסיון האנושי מלמד כי אין ישועה לציבור אלא מעצמו בלבד. שכן, במדינת הכבשים לית דין ולית דיין, וגם כל אותם מנגנונים ציבוריים, משפטיים ותקשורתיים, המיועדים להגן על זכויות הפרט והכלל, מתנכרים לשליחותם המוסרית לטובת נאמנויות מפוקפקות ככלי שרת לאינטרסים זרים. השתוללותה חסרת הרסן של חונטת "ההתנתקות" מעוררת את הציבור מתרדמתו השלווה באפרי הדשא, אך ראש הממשלה ונושאי כליו רואים עדיין בעיני רוחם את אותו עדר כבשים מאולף שנשא אותם על גבו אל מנעמי השלטון.
עם שאינו יודע להעמיד במקומו שלטון שסרח, הוא עם שאינו מכבד את עצמו, ועל כן אינו ראוי שיכבדוהו. אין לעם כזה אל מי לבוא בטענות על גורלו המר אלא לעצמו בלבד. שלטונו הפרוע והמופרע של שרון אינו מותיר מקום לתירוצים. זה הזמן להתנער מכבלי מנטליות הכבשים ולהדיח את חונטת שרון כמהלך פתיחה למהפך שיבריא את ישראל מתחלואיו הממאירים של שלטון המיעוט המוצץ את לשדה של המדינה, פושע באזרחיה וחותר תחת אושיותיה.