מעשה שהיה כך היה:
במדינת הצבעים היה לו כפר מיוחד, הכפר הכתום קראו לו תושביו. לאחר שנים רבות של חיים מאושרים וכתומים, ביום אפרורי אחד ישב זקן הכפר תחת עץ השקמה עם מועצת חכמיו וחשבו כיצד לעקור את הכפר. למה? שאלו כולם, נולדנו וגדלנו בכפר זה, כבר דור שלישי, כל המדינה נהנית מהכפר, הצבע הכתום הוא צבע מזהיר, מה ההיגיון?
צעק זקן הכפר אתם לא רואים, חייבים להחליף צבע, הכתום מעצבן, הכתום משתלט עלינו? צריך צבע אחר, צריך צבע אדום!
צעקו הנועזים מקרב מועצת החכמים, קדימה להצבעה. שאל הזקן: מי נגד? הצביעו רובם נגד. "הבנתי", אמר הזקן, "אתם לא במועצת החכמים"!
נשאל את מועצת הכתומים המורחבת. "מצוין" אמר הזקן, נשאלו ואמרו לא מוותרים על הכתום. "לא הבנתם" אמר הזקן למועצת החכמים, "הכתומים ניצחו אך אני הוא זקן הכפר. נקודה! ואני מחליט" (או בני...).
צעקו כולם: "נשאל את העם". "הצחקתם אותי", אמר הזקן, "שאלתי את ה"עם", את עם "הארץ" והוא אמר שזה בסדר".
"נשאל את שומר הכפר", הציעו כולם. רעיון טוב חיכך במוחו הקודח הזקן... "השומר אומר שזה מסוכן, מסוכן מאוד" נענו כולם. אם כך צריך להחליף את השומר. את הצבע הכתום צריך למחוק. נקודה!
אולי זה יפריע לביטחון המדינה? כן זה יפריע אמר השומר החדש אך בכל זאת הצביע בעד.
אולי זה יפריע לכלכלה של המדינה? כן זה יפריע אמר אפסנאי הכפר אך בכל זאת הצביע בעד.
"לאיפה נזרוק את הכתומים?" שאלו הדואגים. "מה השאלה, לכפר האדומים", אמר הזקן.
"אבל לא הכנו להם מקום". לא משנה העיקר שלא יהיה כתום...
התארגנו חברי הכפר וצבעו את כל המדינה בכתום. "זה מרגיז, זה מעצבן, זה כבר מוגזם", אמר הזקן. התפרץ הכחול ואמר אולי ננסה כחול. הצחקתם את הכתום... וכי מה לו לפס כחול בתוך ים של כתומים?
יש לי רעיון אמר יועץ הסתרים: "נשפוך אדום, הרבה אדום על הכפר וכך לא נראה את הכתום... כך נוכל לחסום את הכתומים מלהגיע לכפר, כך נוכל להכפיש את הכתום, וכך נזרוק אותם בשקט לכפר האדומים".
הוציאו ממחסני הסתרים את כל האדומים והשפריצו לכל עבר. יופי של רעיון, רעיון ממש אדום, חשב לו היועץ...
ובלחש אמר יועץ הסתרים לזקן הכפר: "נכון שהמדינה הזו עיוורת צבעים"... אך למרבה התקווה והשמחה לא הבינו הזקנים שהם כבר זקנים שוטים ועיוורי צבעים.
אנשי המדינה בריאים הם, הם יודעים להבחין בין כתום לאדום. והכתום מנצח!!!
כותב המאמר הוא רב הישוב "גני טל", שבגוש קטיף.
במדינת הצבעים היה לו כפר מיוחד, הכפר הכתום קראו לו תושביו. לאחר שנים רבות של חיים מאושרים וכתומים, ביום אפרורי אחד ישב זקן הכפר תחת עץ השקמה עם מועצת חכמיו וחשבו כיצד לעקור את הכפר. למה? שאלו כולם, נולדנו וגדלנו בכפר זה, כבר דור שלישי, כל המדינה נהנית מהכפר, הצבע הכתום הוא צבע מזהיר, מה ההיגיון?
צעק זקן הכפר אתם לא רואים, חייבים להחליף צבע, הכתום מעצבן, הכתום משתלט עלינו? צריך צבע אחר, צריך צבע אדום!
צעקו הנועזים מקרב מועצת החכמים, קדימה להצבעה. שאל הזקן: מי נגד? הצביעו רובם נגד. "הבנתי", אמר הזקן, "אתם לא במועצת החכמים"!
נשאל את מועצת הכתומים המורחבת. "מצוין" אמר הזקן, נשאלו ואמרו לא מוותרים על הכתום. "לא הבנתם" אמר הזקן למועצת החכמים, "הכתומים ניצחו אך אני הוא זקן הכפר. נקודה! ואני מחליט" (או בני...).
צעקו כולם: "נשאל את העם". "הצחקתם אותי", אמר הזקן, "שאלתי את ה"עם", את עם "הארץ" והוא אמר שזה בסדר".
"נשאל את שומר הכפר", הציעו כולם. רעיון טוב חיכך במוחו הקודח הזקן... "השומר אומר שזה מסוכן, מסוכן מאוד" נענו כולם. אם כך צריך להחליף את השומר. את הצבע הכתום צריך למחוק. נקודה!
אולי זה יפריע לביטחון המדינה? כן זה יפריע אמר השומר החדש אך בכל זאת הצביע בעד.
אולי זה יפריע לכלכלה של המדינה? כן זה יפריע אמר אפסנאי הכפר אך בכל זאת הצביע בעד.
"לאיפה נזרוק את הכתומים?" שאלו הדואגים. "מה השאלה, לכפר האדומים", אמר הזקן.
"אבל לא הכנו להם מקום". לא משנה העיקר שלא יהיה כתום...
התארגנו חברי הכפר וצבעו את כל המדינה בכתום. "זה מרגיז, זה מעצבן, זה כבר מוגזם", אמר הזקן. התפרץ הכחול ואמר אולי ננסה כחול. הצחקתם את הכתום... וכי מה לו לפס כחול בתוך ים של כתומים?
יש לי רעיון אמר יועץ הסתרים: "נשפוך אדום, הרבה אדום על הכפר וכך לא נראה את הכתום... כך נוכל לחסום את הכתומים מלהגיע לכפר, כך נוכל להכפיש את הכתום, וכך נזרוק אותם בשקט לכפר האדומים".
הוציאו ממחסני הסתרים את כל האדומים והשפריצו לכל עבר. יופי של רעיון, רעיון ממש אדום, חשב לו היועץ...
ובלחש אמר יועץ הסתרים לזקן הכפר: "נכון שהמדינה הזו עיוורת צבעים"... אך למרבה התקווה והשמחה לא הבינו הזקנים שהם כבר זקנים שוטים ועיוורי צבעים.
אנשי המדינה בריאים הם, הם יודעים להבחין בין כתום לאדום. והכתום מנצח!!!
כותב המאמר הוא רב הישוב "גני טל", שבגוש קטיף.