יום קיץ, חם. חם בכל מקום. ובתל אביב חם וגם לח. ובלחות הזאת אנחנו יושבים, חבורה של צעירים, ואחד יושב עם כיפה. החום לא נותן לך לחשוב כמעט על שום דבר, אבל האבטיח והבירה הצוננת גורמים לאנשים קצת לדבר.
יסמין ( שם בדוי) מספרת על הידיד החדש שפגשה ביוון. הוא ישראלי ומאוד נחמד... אבל יש לו חברה אקרובטית בלונדון, תמונה גדולה שלה תלויה אצלו בסלון, הוא לא מצליח להפסיק לחשוב עליה, ולא ממש לא עובר לאף אחד מהנוכחים שום בעיה בכך שהלונדונית לא יהודיה.
מיטל ( שם בדוי) מודה שהתייאשה מחיי הנישואין, בעלה עזב אותה ואת בתה לטובת מישהי שהכיר באינטרנט. היא לא כועסת עליו, הוא עשה מה שטוב לו. ולטובת הילדה היא מאפשרת להם להיפגש חופשי. מה לא עושים בשביל ילדים.
שרון שואל: האם, בעצם, אלוקים עזב אותנו. כי נדמה לו שבסיפורי התנ"ך אלוקים היה הרבה יותר נוכח.
לכל מי ששואל למה "ראש יהודי". כנראה שצריך שוב ושוב לחזור על הסיפורים הידועים לכולנו, המבטאים את הבלבול, הבורות, הסבל וחוסר החיבור אליו יתברך, ואנחנו שליחים. לפגוש, לדבר, להסביר, להקשיב, לענות ולהיות.
הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו לאן מכוון בורא עולם את הדברים, אולי לא תמיד יש תשובה ברורה, אבל חייבים לעשות את שלנו, לפעול כמה שניתן, להיפגש עם כמה שיותר.
ככל שיהיו עוד שליחים שיבינו שבנקודה זו נמצא הקרע הגדול, והתשובה היא התשובה ולא שום דבר אחר מסביב, כך יגדל המעגל שיפגוש את הגודל והאור של התורה.
אין כאן שום התנשאות, זו פשוט מסקנה אחרי שכבר עלה וצף על פני השטח ההבדל הגדול שבין מי שב"ראש היהודי" לבין מי שטרם.
כדי להיות שותף למשימה הזו צריך לבוא, לחזור לחיות ביחד. כדי שבמעגלי הצעירים יראו גם כיפות.
ואם פעם ישבת במעגל שכזה ואתה חושב עכשיו, "לא ממש הרגשתי שזה משמעותי" ,כנראה שישבת שם רק בשביל האבטיח. אם נשב שם כשליחים ובעוד מקומות בהם מתלבטים, מדברים, לומדים, השינוי יקרה. הוא חייב לקרות.
ב"ראש יהודי", יש מידי ערב הרצאה, שם פוגשים את דילמות החיים בזווית אחרת, שאלות כמו מיהו יהודי? ולמה יהודי? תורת הנפש והתמודדות עם מצבים נפשיים על פי תורת הרב קוק. סוגיות בתנ"ך ובפרשת השבוע בניתוח שמאיר את הדברים כרלוונטיים ונוכחים.
זהו שלב ראשון וארוך מאוד. לגרום להבנה ולהארה כי כאבי הבטן והשיניים לסוגיהן, יש להן שייכות לתורה ולחיי האמונה. השלב הזה "ארוך", כי היום יש רבים שלא מקשרים לחלוטין בין בעיות השעה למהלך האמונה הכללי המתחדש כאן ויונק ממקורות עליונים.
מי שאוהב, שמרגיש חזק, שרוצה לעסוק בשאלות היסוד, שיש לו סבלנות, שמשתדל לראות "עין בעין.." (עין של בשר ודם שמכוונת לעין האלוקית), שמוכן לשליחות, שלא מפחד מצפיפות וחום... עוזר ל"ראש יהודי". ויש הרבה דרכים ואפשרויות החל מהוראת קבע ועד לקום עם המשפחה ולהגיע.
לגור, לחוות ולהיות נציג נוסף של קדושת הגוף והנפש, היחיד והמשפחה, הזמן והארץ.
כאן בלב תל אביב המקום שבו הדברים מקבלים הד חזק, כי הרבה פעמים אחרי שיחה שכזו כמו שמתוארת בתחילת הדברים, קם שלומי ואומר: "יש לי רעיון גדול. בואו נהפוך את הסיפור של יסמין לטלנובלה". ואחר כך כל בית ישראל צופה בזה ביחד בזמן ארוחת הערב.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
יסמין ( שם בדוי) מספרת על הידיד החדש שפגשה ביוון. הוא ישראלי ומאוד נחמד... אבל יש לו חברה אקרובטית בלונדון, תמונה גדולה שלה תלויה אצלו בסלון, הוא לא מצליח להפסיק לחשוב עליה, ולא ממש לא עובר לאף אחד מהנוכחים שום בעיה בכך שהלונדונית לא יהודיה.
מיטל ( שם בדוי) מודה שהתייאשה מחיי הנישואין, בעלה עזב אותה ואת בתה לטובת מישהי שהכיר באינטרנט. היא לא כועסת עליו, הוא עשה מה שטוב לו. ולטובת הילדה היא מאפשרת להם להיפגש חופשי. מה לא עושים בשביל ילדים.
שרון שואל: האם, בעצם, אלוקים עזב אותנו. כי נדמה לו שבסיפורי התנ"ך אלוקים היה הרבה יותר נוכח.
לכל מי ששואל למה "ראש יהודי". כנראה שצריך שוב ושוב לחזור על הסיפורים הידועים לכולנו, המבטאים את הבלבול, הבורות, הסבל וחוסר החיבור אליו יתברך, ואנחנו שליחים. לפגוש, לדבר, להסביר, להקשיב, לענות ולהיות.
הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו לאן מכוון בורא עולם את הדברים, אולי לא תמיד יש תשובה ברורה, אבל חייבים לעשות את שלנו, לפעול כמה שניתן, להיפגש עם כמה שיותר.
ככל שיהיו עוד שליחים שיבינו שבנקודה זו נמצא הקרע הגדול, והתשובה היא התשובה ולא שום דבר אחר מסביב, כך יגדל המעגל שיפגוש את הגודל והאור של התורה.
אין כאן שום התנשאות, זו פשוט מסקנה אחרי שכבר עלה וצף על פני השטח ההבדל הגדול שבין מי שב"ראש היהודי" לבין מי שטרם.
כדי להיות שותף למשימה הזו צריך לבוא, לחזור לחיות ביחד. כדי שבמעגלי הצעירים יראו גם כיפות.
ואם פעם ישבת במעגל שכזה ואתה חושב עכשיו, "לא ממש הרגשתי שזה משמעותי" ,כנראה שישבת שם רק בשביל האבטיח. אם נשב שם כשליחים ובעוד מקומות בהם מתלבטים, מדברים, לומדים, השינוי יקרה. הוא חייב לקרות.
ב"ראש יהודי", יש מידי ערב הרצאה, שם פוגשים את דילמות החיים בזווית אחרת, שאלות כמו מיהו יהודי? ולמה יהודי? תורת הנפש והתמודדות עם מצבים נפשיים על פי תורת הרב קוק. סוגיות בתנ"ך ובפרשת השבוע בניתוח שמאיר את הדברים כרלוונטיים ונוכחים.
זהו שלב ראשון וארוך מאוד. לגרום להבנה ולהארה כי כאבי הבטן והשיניים לסוגיהן, יש להן שייכות לתורה ולחיי האמונה. השלב הזה "ארוך", כי היום יש רבים שלא מקשרים לחלוטין בין בעיות השעה למהלך האמונה הכללי המתחדש כאן ויונק ממקורות עליונים.
מי שאוהב, שמרגיש חזק, שרוצה לעסוק בשאלות היסוד, שיש לו סבלנות, שמשתדל לראות "עין בעין.." (עין של בשר ודם שמכוונת לעין האלוקית), שמוכן לשליחות, שלא מפחד מצפיפות וחום... עוזר ל"ראש יהודי". ויש הרבה דרכים ואפשרויות החל מהוראת קבע ועד לקום עם המשפחה ולהגיע.
לגור, לחוות ולהיות נציג נוסף של קדושת הגוף והנפש, היחיד והמשפחה, הזמן והארץ.
כאן בלב תל אביב המקום שבו הדברים מקבלים הד חזק, כי הרבה פעמים אחרי שיחה שכזו כמו שמתוארת בתחילת הדברים, קם שלומי ואומר: "יש לי רעיון גדול. בואו נהפוך את הסיפור של יסמין לטלנובלה". ואחר כך כל בית ישראל צופה בזה ביחד בזמן ארוחת הערב.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.