הצבע הכתום מתפשט במדינת ישראל. בד בבד עם ריבוי הסרטים הכתומים, החולצות הכתומות ומדבקות הפגוש, גוברת אט-אט ההתנגדות למהלכים הבלתי הגיוניים של ראש הממשלה. למרות שהקמפיין טרם הצליח לעצור את ההתנתקות, הצבע הכתום מכניס את אנשי הביטחון של הכנסת ושומרי הקניונים ללחץ וזה נראה כסימן להצלחה.
מסע הפרסום של מועצת יש"ע ותומכיה פשוט מבריק!
כאשר דוברת מועצת יש"ע, אמילי אמרוסי, נשאלה בראיון עם ה- Jerusalem Post על מקור הרעיון, היא הודתה שהצבע לקוח מההתקוממות באוקראינה. היא השוותה את המאבק למען גוש קטיף וצפון השומרון ל"תנועה העממית והדמוקרטית", שהתפרצה בארץ זו בחורף שעבר. אמרוסי, אשת יחסי ציבור מקצועית, בוגרת בית הספר לתקשורת "כותרת" בת"א, הסבירה כי הצבע הכתום "מתאים לנו מפני שהוא מסמל אופטימיות, שמש והתחדשות. הוא נותן לנו כוח כקבוצה".
באוקראינה, כשנודע לבוחרים על הזיופים בבחירות לנשיאות בנובמבר אשתקד, שהביאו ל"ניצחון" של המועמד הנתמך ע"י הקרמלין, לא התחילו "לנתח" את המצב ולעצב קמפיין. כתום פשוט היה צבע המפלגה של ויקטור יושצ'נקו, מועמד האופוזיציה. העם הגיע לרחובות הקפואים של קייב באופן ספונטאני ונשאר שם חודש ימים.
ביום הניצחון הגדול בבחירות החוזרות בדצמבר, מנהיגם התבטא ברוח עמו, גם בצורה ספונטאנית. "מה שאנחנו עשינו ב-30 הימים האחרונים היה כבוד לאבותינו. אני בטוח שהם מסתכלים עלינו ממרומים ומוחאים כפיים" אמר הנשיא החדש, יושצ'נקו, בהתלהבות.
אמרוסי, בניגוד ליושצ'נקו, מתאמצת להסביר לישראלי הממוצע, המנותק משורשיו ומחשיבות ארץ ישראל, את משמעות המאבק בצורה חדשנית. לדעתה, ישנו צורך להתאים את המסר לאופנה של "העידן החדש". "השקפה זו טוענת שהארץ לא שייכת לי, אלא אני שייך לארץ. אני מחוייב לארץ, הארץ צריכה אותי" היא הסבירה "זאת גישה יותר מודרנית שמבוססת על אהבה במקום רכושנות".
אך הסלוגן "יש לנו אהבה והיא תנצח", לא הצליח והוחלף בסלוגנים יותר אפקטיביים
כגון: "יהודי לא מגרש יהודי". למרות שהקמפיין מקבל לאחרונה תאוצה, קשה להאמין שה"מנותק" מתל אביב יתחבר בגלל סיסמה בלבד.
בראיון לא הוזכרו הסלוגנים השונים. אף אחד לא יודע בוודאות מה גורם לירידה בתמיכה בהתנתקות, סלוגן זה או אחר, עוד התבטאות של איש ביטחון בכיר על הסכנות הכרוכות במהלך, עוד גילוי של שחיתות בקרב משפחת שרון או הפעילות של המתנחלים ותומכיהם. אבל ברור כשמש, שמה שמסמל את ההתנגדות, כמו בחורף שעבר באוקראינה, הוא הצבע הכתום.
אולם לכתום של מנהיגי המאבק נגד ההתנתקות יש גוון אחר מאשר לכתום של האוקראינים המתחברים להיסטוריה שלהם עד כדי כך שהם מתגאים לבטא את שם בירתם בהיגוי של לפני אלף שנים. ראוי לבחון דווקא את עומק הכתום שלהם.
אז מי הם אבותיהם של ויקטור יושצ'נקו והעם האוקראיני?
רוסיה הופיעה בפעם הראשונה על במת ההיסטוריה כישות פוליטית במאה ה-9 לספירה. מושליה לא היו סלאבים, אלא ויקינגים, שיסדו את נסיכותם בקייב, היום בירת אוקראינה. בשנת 988 אימץ נסיך קייב את הנצרות, דתה של האימפריה הביזנטית, בהטבלת האוכלוסייה בכוח.
אוקראינה, שמשמעות שמה הוא "אזור גבולי", נפרדה מרוסיה והחלה לפתח זהות עצמית כאשר המונגולים כבשו את קייב במאה ה-13. מאז, האוקראינים, שכונו ע"י הצארים "הרוסים הקטנים", הפכו להיות נתינים תחת שליטי ליטא, פולין, הצארים, הסובייטיים והכיבוש הנאצי. עם התפרקותה של ברית המועצות ב-1991, אוקראינה נהייתה מדינה עצמאית אך עדיין תחת ההשפעה הכבדה של השכנה מצפון. ניצחונם הכתום של יושצ'נקו והעם האוקראיני הביא למדינה אוקראינית עצמאית ודמוקרטית .
לסיכום, האוקראינים הם הרוסים המקוריים, למרות שהיוזמה הייתה של הויקינגים. הם אימצו את הנצרות היוונית ולאחר מכן איבדו את מעמדם כמובילים באזור. כלומר, בהשוואה למדינות אירופאיות אחרות, שהשפעתן על תולדות האנושות רבה יותר, כגון: איטליה, צרפת ואנגליה, אין כאן היסטוריה מיוחדת. וזאת מבלי להזכיר את הקטעים העגומים בתולדות הארץ הענקית הזאת: הקוזקים, הפוגרומים ומשתפי הפעולה עם הנאצים. אבל כמו רוב העמים בעולם הם גאים בשורשיהם ובמאבקם להגיע לעצמאות.
מגיע להם. "הרוסים הקטנים" עשו מהלך גדול!
הפרצוף המצולק של יושצ'נקו, שהיה נאה לפני שיריביו הפוליטיים הרעילו אותו, מעיד על התלאות הרבות שעבר העם האוקראיני מהמונגולים ועד הרוסים, כדי להגיע לרגע ההיסטורי של ניצחון דמוקרטי. לכן ויקטור יושצ'נקו, עם הפנים למערב, עם שאיפות לשייך את עמו לאיחוד האירופי הנאור והחילוני, ברגע אמיתי של רגש והודיה מזכיר את אבותיו.
אחד הביטאונים היוקרתיים של ניו יורק פתח את מאמרו על "המהפכה הכתומה" במילים אלו: " בחורף שעבר, אוקראינה הטביעה את חותמה בתודעה הפוליטית העולמית בפעם הראשונה בהיסטוריה".
מדוע עלינו לצבוע את המאבק שלנו בגוון של אחרים?
ההיסטוריה של עם ישראל הטביעה את חותמה בתודעה לא רק של האוקראינים, אלא של כל האנושות כולה. לאחר כ-2000 שנות גלות חזרנו לארצנו והקמנו מדינה לתפארת. כעת, בגלל שכל כך הרבה מאיתנו מנותקים מההיסטוריה הזאת, אנחנו מנתקים משפחות יהודיות מביתן בתהליך שלא יביא דמוקרטיה לרשות הפלסטינית, אלא יגביר את הכנופיות והטרור ויחליש את הדמוקרטיה הישראלית.
אם "קהל היעד" הישראלי היה גאה כמו האוקראינים, אמרוסי ומעצבי הקמפיין היו מנסחים את המסר בסגנון של ויקטור יושצ'נקו:
"ההתנתקות היא בושה לאבותינו. אנחנו בטוחים שהם מסתכלים עלינו ממרומים ובוכים".
אבל קמפיין כזה יעבור רק באוקראינה המתחברת, אנחנו פשוט יותר מדי נאורים ומנותקים ממקורות אבותינו. תהליך ההתחברות המחודש שלנו, לכשיבוא, יצטרך להיות אמיתי ונוקב יותר מהסיסמה "גם אני מתחבר". החברה הישראלית זקוקה ל"טיפול שורש" עמוק. אולי זה יתחיל באופן ספונטאני, כמו שהיה אצל האוקראינים.
עד אז בואו נקווה ש"יש לנו אהבה", ושה"טרנספר לא יעבור".
מסע הפרסום של מועצת יש"ע ותומכיה פשוט מבריק!
כאשר דוברת מועצת יש"ע, אמילי אמרוסי, נשאלה בראיון עם ה- Jerusalem Post על מקור הרעיון, היא הודתה שהצבע לקוח מההתקוממות באוקראינה. היא השוותה את המאבק למען גוש קטיף וצפון השומרון ל"תנועה העממית והדמוקרטית", שהתפרצה בארץ זו בחורף שעבר. אמרוסי, אשת יחסי ציבור מקצועית, בוגרת בית הספר לתקשורת "כותרת" בת"א, הסבירה כי הצבע הכתום "מתאים לנו מפני שהוא מסמל אופטימיות, שמש והתחדשות. הוא נותן לנו כוח כקבוצה".
באוקראינה, כשנודע לבוחרים על הזיופים בבחירות לנשיאות בנובמבר אשתקד, שהביאו ל"ניצחון" של המועמד הנתמך ע"י הקרמלין, לא התחילו "לנתח" את המצב ולעצב קמפיין. כתום פשוט היה צבע המפלגה של ויקטור יושצ'נקו, מועמד האופוזיציה. העם הגיע לרחובות הקפואים של קייב באופן ספונטאני ונשאר שם חודש ימים.
ביום הניצחון הגדול בבחירות החוזרות בדצמבר, מנהיגם התבטא ברוח עמו, גם בצורה ספונטאנית. "מה שאנחנו עשינו ב-30 הימים האחרונים היה כבוד לאבותינו. אני בטוח שהם מסתכלים עלינו ממרומים ומוחאים כפיים" אמר הנשיא החדש, יושצ'נקו, בהתלהבות.
אמרוסי, בניגוד ליושצ'נקו, מתאמצת להסביר לישראלי הממוצע, המנותק משורשיו ומחשיבות ארץ ישראל, את משמעות המאבק בצורה חדשנית. לדעתה, ישנו צורך להתאים את המסר לאופנה של "העידן החדש". "השקפה זו טוענת שהארץ לא שייכת לי, אלא אני שייך לארץ. אני מחוייב לארץ, הארץ צריכה אותי" היא הסבירה "זאת גישה יותר מודרנית שמבוססת על אהבה במקום רכושנות".
אך הסלוגן "יש לנו אהבה והיא תנצח", לא הצליח והוחלף בסלוגנים יותר אפקטיביים
כגון: "יהודי לא מגרש יהודי". למרות שהקמפיין מקבל לאחרונה תאוצה, קשה להאמין שה"מנותק" מתל אביב יתחבר בגלל סיסמה בלבד.
בראיון לא הוזכרו הסלוגנים השונים. אף אחד לא יודע בוודאות מה גורם לירידה בתמיכה בהתנתקות, סלוגן זה או אחר, עוד התבטאות של איש ביטחון בכיר על הסכנות הכרוכות במהלך, עוד גילוי של שחיתות בקרב משפחת שרון או הפעילות של המתנחלים ותומכיהם. אבל ברור כשמש, שמה שמסמל את ההתנגדות, כמו בחורף שעבר באוקראינה, הוא הצבע הכתום.
אולם לכתום של מנהיגי המאבק נגד ההתנתקות יש גוון אחר מאשר לכתום של האוקראינים המתחברים להיסטוריה שלהם עד כדי כך שהם מתגאים לבטא את שם בירתם בהיגוי של לפני אלף שנים. ראוי לבחון דווקא את עומק הכתום שלהם.
אז מי הם אבותיהם של ויקטור יושצ'נקו והעם האוקראיני?
רוסיה הופיעה בפעם הראשונה על במת ההיסטוריה כישות פוליטית במאה ה-9 לספירה. מושליה לא היו סלאבים, אלא ויקינגים, שיסדו את נסיכותם בקייב, היום בירת אוקראינה. בשנת 988 אימץ נסיך קייב את הנצרות, דתה של האימפריה הביזנטית, בהטבלת האוכלוסייה בכוח.
אוקראינה, שמשמעות שמה הוא "אזור גבולי", נפרדה מרוסיה והחלה לפתח זהות עצמית כאשר המונגולים כבשו את קייב במאה ה-13. מאז, האוקראינים, שכונו ע"י הצארים "הרוסים הקטנים", הפכו להיות נתינים תחת שליטי ליטא, פולין, הצארים, הסובייטיים והכיבוש הנאצי. עם התפרקותה של ברית המועצות ב-1991, אוקראינה נהייתה מדינה עצמאית אך עדיין תחת ההשפעה הכבדה של השכנה מצפון. ניצחונם הכתום של יושצ'נקו והעם האוקראיני הביא למדינה אוקראינית עצמאית ודמוקרטית .
לסיכום, האוקראינים הם הרוסים המקוריים, למרות שהיוזמה הייתה של הויקינגים. הם אימצו את הנצרות היוונית ולאחר מכן איבדו את מעמדם כמובילים באזור. כלומר, בהשוואה למדינות אירופאיות אחרות, שהשפעתן על תולדות האנושות רבה יותר, כגון: איטליה, צרפת ואנגליה, אין כאן היסטוריה מיוחדת. וזאת מבלי להזכיר את הקטעים העגומים בתולדות הארץ הענקית הזאת: הקוזקים, הפוגרומים ומשתפי הפעולה עם הנאצים. אבל כמו רוב העמים בעולם הם גאים בשורשיהם ובמאבקם להגיע לעצמאות.
מגיע להם. "הרוסים הקטנים" עשו מהלך גדול!
הפרצוף המצולק של יושצ'נקו, שהיה נאה לפני שיריביו הפוליטיים הרעילו אותו, מעיד על התלאות הרבות שעבר העם האוקראיני מהמונגולים ועד הרוסים, כדי להגיע לרגע ההיסטורי של ניצחון דמוקרטי. לכן ויקטור יושצ'נקו, עם הפנים למערב, עם שאיפות לשייך את עמו לאיחוד האירופי הנאור והחילוני, ברגע אמיתי של רגש והודיה מזכיר את אבותיו.
אחד הביטאונים היוקרתיים של ניו יורק פתח את מאמרו על "המהפכה הכתומה" במילים אלו: " בחורף שעבר, אוקראינה הטביעה את חותמה בתודעה הפוליטית העולמית בפעם הראשונה בהיסטוריה".
מדוע עלינו לצבוע את המאבק שלנו בגוון של אחרים?
ההיסטוריה של עם ישראל הטביעה את חותמה בתודעה לא רק של האוקראינים, אלא של כל האנושות כולה. לאחר כ-2000 שנות גלות חזרנו לארצנו והקמנו מדינה לתפארת. כעת, בגלל שכל כך הרבה מאיתנו מנותקים מההיסטוריה הזאת, אנחנו מנתקים משפחות יהודיות מביתן בתהליך שלא יביא דמוקרטיה לרשות הפלסטינית, אלא יגביר את הכנופיות והטרור ויחליש את הדמוקרטיה הישראלית.
אם "קהל היעד" הישראלי היה גאה כמו האוקראינים, אמרוסי ומעצבי הקמפיין היו מנסחים את המסר בסגנון של ויקטור יושצ'נקו:
"ההתנתקות היא בושה לאבותינו. אנחנו בטוחים שהם מסתכלים עלינו ממרומים ובוכים".
אבל קמפיין כזה יעבור רק באוקראינה המתחברת, אנחנו פשוט יותר מדי נאורים ומנותקים ממקורות אבותינו. תהליך ההתחברות המחודש שלנו, לכשיבוא, יצטרך להיות אמיתי ונוקב יותר מהסיסמה "גם אני מתחבר". החברה הישראלית זקוקה ל"טיפול שורש" עמוק. אולי זה יתחיל באופן ספונטאני, כמו שהיה אצל האוקראינים.
עד אז בואו נקווה ש"יש לנו אהבה", ושה"טרנספר לא יעבור".