למי שמסתובב בכבישי הארץ נראה כי חברת מע"צ הפכה למארחת הרשמית של אולימפיאדת השליחים של שנת 2005 , רק בתחרות הזאת הפכו את המקל לסרט, יש סרט כתום ויש סרט כחול ויש כאלה מהאו"ם עם סרט לבן. לעומת אלפי בני הנוער, מאות המשפחות, עשרות אלפי הילדים, עומדים ניצבים בגבורה מועדון ותיקי תש"ח של בית ברל, זקני ארצנו שהחליפו את הבילוי היומי בחוג השחמט וכוס התה בעמידה בצומת.
תומכי ההתנתקות הם רבים כך קוראות המודעות בעיתונים, הם הרוב, הם מרבית העם, אבל הם יושבים לראות טלוויזיה, הם מעדיפים את הים, את הוויכוחים ביום שישי בערב בסלון הממוזג, מקסימום ייצאו לערב דיון מעמיק בצוותא, אבל לעמוד בצומת? לחלק סרט? להתווכח? להזיע? חס וחלילה, להיעצר?! השם ישמור.
"העם" או "הרוב בשמו התקשורתי מעדיף עוד 18 ¤ לשעת עבודה במשרד מאשר לנהל את הוויכוח על דעת הקהל הישראלי, הם יצביעו באינטרנט למען דיל יותר זול לטורקיה או יגייסו תרומות להצלת נחל הקישון ... התנתקות?! שהח'ברה של יריב אופנהיימר יזיעו, שעמי איילון יתפוס קצת צבע במורשה, אתם במקרה הטוב תיסעו ברכבת או תהפכו את ציר ז'בוטינסקי לדרך עוקפת איילון.
שובי , "שלום עכשיו" , מטה הרוב, המפקד הלאומי ועוד קבוצות תמוהות נראות כמין תנועות נוער המנסות לגייס חניכים למחנה הקיץ, אפילו התקשורת מעדיפה בימים אלו לראיין את איתיאל מרבבה או את נעמה מיצהר שהם בסך הכל בני 17, מאשר את האלוף לשעבר עמי איילון או את שר החוץ של השמאל יוסי ביילין.
אבל אני פותח את העיתונים וממשיך לראות את צמדי המילים ה"הרוב קובע" "הרוב יקבע", "מטה הרוב". נו באמת ... הצחקתם אותי.
אם הרוב יקבע שתאחרו לעבודה אז אתם תאחרו לעבודה, ואם הרוב יחליט שאת הילד מהמעון יוציא הסבא ולא את אז תרימי טלפון לסבא כבר, ואם הרוב יקבע שעליכם ליהנות מהנוף המדהים של צידי איילון ולהתעמק בו במשך שעות, אז תאמינו לי שאתם תתעמקו.
המדהים בסיפור הוא שאנחנו, הח'ברה בימין, חשבנו במשך השנים שאתם כל כך מאוחדים, כל כך מגובשים, שביום פקודה יש לכם את היכולת לצאת ביחד לרחוב, ליצור הפגנה משותפת להראות לנו מי הבוס האמיתי.
אתם יודעים מה, את האמת... לא חשבנו. פחדנו. פחדנו רק מהצל שלכם, מהגל הענק הזה שיתרומם שתשמעו את החצוצרה הקוראת לכם להתייצב, ונחשפתם, התגלתם , זוהתם, נתפסתם במערומיכם, הרוב, אתם לא. אתם במקרה כמה עמותות קטנות עם כסף גדול, עם מעט חברים בעמותה אבל עם המון ידידים בתקשורת, ככל הנראה אתם גם לא מיעוט אתם פרומיל , אבל מה שבטוח, אתם לא הרוב.
לפי הבכיינות האין סופית שלכם, הכעסים הטמונים באונה השמאלית השלכם, והזעם שמייחל לצאת כל רגע, היינו אמורים לחשוש, מי שהוא נסחף וקרא לזה מלחמת אחים, צריך למצוא פתרון פן יאוחר קראו מיטב המוחות והעיתונאים... ומה אני אומר?? קחו טישו, כוס מים קרים , ציור של הכותל ותאמינו לי זה יעבור לכם, אין צורך להתעצבן ולהתפוצץ ...למה? כי אתם לא הרוב. ובמדינה מתוקנת הרוב קובע, כן הרוב קובע.
גם אם זה כואב, גם אם תאחרי לעבודה, גם אם תהיי תקועה בפקק, גם אם לא תגיעי לטיסה בזמן. עוד פעם אתם שואלים למה? ככה. כי הרוב קובע.
אז תעשו לנו ולעצמכם טובה, תודו על האמת, תגידו אותה. כן, אנחנו לא הרוב, אנחנו לא בנויים להזיע ולצאת להפגנות, אנחנו אפילו לא רוצים שיכערו לנו את המזדה החדשה בסרט ולא משנה מה הצבע שלו, אנחנו פשוט זכינו בלוטו, קיבלנו כרטיס שקוראים לו אריק שרון. זכינו בהגרלה ואנחנו מחכים לקבל את הפרס.
הכותב הוא חבר מרכז ליכוד.
תומכי ההתנתקות הם רבים כך קוראות המודעות בעיתונים, הם הרוב, הם מרבית העם, אבל הם יושבים לראות טלוויזיה, הם מעדיפים את הים, את הוויכוחים ביום שישי בערב בסלון הממוזג, מקסימום ייצאו לערב דיון מעמיק בצוותא, אבל לעמוד בצומת? לחלק סרט? להתווכח? להזיע? חס וחלילה, להיעצר?! השם ישמור.
"העם" או "הרוב בשמו התקשורתי מעדיף עוד 18 ¤ לשעת עבודה במשרד מאשר לנהל את הוויכוח על דעת הקהל הישראלי, הם יצביעו באינטרנט למען דיל יותר זול לטורקיה או יגייסו תרומות להצלת נחל הקישון ... התנתקות?! שהח'ברה של יריב אופנהיימר יזיעו, שעמי איילון יתפוס קצת צבע במורשה, אתם במקרה הטוב תיסעו ברכבת או תהפכו את ציר ז'בוטינסקי לדרך עוקפת איילון.
שובי , "שלום עכשיו" , מטה הרוב, המפקד הלאומי ועוד קבוצות תמוהות נראות כמין תנועות נוער המנסות לגייס חניכים למחנה הקיץ, אפילו התקשורת מעדיפה בימים אלו לראיין את איתיאל מרבבה או את נעמה מיצהר שהם בסך הכל בני 17, מאשר את האלוף לשעבר עמי איילון או את שר החוץ של השמאל יוסי ביילין.
אבל אני פותח את העיתונים וממשיך לראות את צמדי המילים ה"הרוב קובע" "הרוב יקבע", "מטה הרוב". נו באמת ... הצחקתם אותי.
אם הרוב יקבע שתאחרו לעבודה אז אתם תאחרו לעבודה, ואם הרוב יחליט שאת הילד מהמעון יוציא הסבא ולא את אז תרימי טלפון לסבא כבר, ואם הרוב יקבע שעליכם ליהנות מהנוף המדהים של צידי איילון ולהתעמק בו במשך שעות, אז תאמינו לי שאתם תתעמקו.
המדהים בסיפור הוא שאנחנו, הח'ברה בימין, חשבנו במשך השנים שאתם כל כך מאוחדים, כל כך מגובשים, שביום פקודה יש לכם את היכולת לצאת ביחד לרחוב, ליצור הפגנה משותפת להראות לנו מי הבוס האמיתי.
אתם יודעים מה, את האמת... לא חשבנו. פחדנו. פחדנו רק מהצל שלכם, מהגל הענק הזה שיתרומם שתשמעו את החצוצרה הקוראת לכם להתייצב, ונחשפתם, התגלתם , זוהתם, נתפסתם במערומיכם, הרוב, אתם לא. אתם במקרה כמה עמותות קטנות עם כסף גדול, עם מעט חברים בעמותה אבל עם המון ידידים בתקשורת, ככל הנראה אתם גם לא מיעוט אתם פרומיל , אבל מה שבטוח, אתם לא הרוב.
לפי הבכיינות האין סופית שלכם, הכעסים הטמונים באונה השמאלית השלכם, והזעם שמייחל לצאת כל רגע, היינו אמורים לחשוש, מי שהוא נסחף וקרא לזה מלחמת אחים, צריך למצוא פתרון פן יאוחר קראו מיטב המוחות והעיתונאים... ומה אני אומר?? קחו טישו, כוס מים קרים , ציור של הכותל ותאמינו לי זה יעבור לכם, אין צורך להתעצבן ולהתפוצץ ...למה? כי אתם לא הרוב. ובמדינה מתוקנת הרוב קובע, כן הרוב קובע.
גם אם זה כואב, גם אם תאחרי לעבודה, גם אם תהיי תקועה בפקק, גם אם לא תגיעי לטיסה בזמן. עוד פעם אתם שואלים למה? ככה. כי הרוב קובע.
אז תעשו לנו ולעצמכם טובה, תודו על האמת, תגידו אותה. כן, אנחנו לא הרוב, אנחנו לא בנויים להזיע ולצאת להפגנות, אנחנו אפילו לא רוצים שיכערו לנו את המזדה החדשה בסרט ולא משנה מה הצבע שלו, אנחנו פשוט זכינו בלוטו, קיבלנו כרטיס שקוראים לו אריק שרון. זכינו בהגרלה ואנחנו מחכים לקבל את הפרס.
הכותב הוא חבר מרכז ליכוד.