הביקור בצרפת מיועד כנראה בעיקר ליצור רושם כאילו תוכנית העקירה האווילית היא כבר עובדה מוגמרת: 5,000 שוטרים וחיילים מתאמנים בעקירת-דמה של מתנחלי-דמה מתוך בתי-דמה בבסיס צאלים, ושרון יכול להתפנות לקצירת שבחים מן העולם האנטישמי ולהסתחבקות זחוחה עם התקשורת הישראלית במטוס ראש הממשלה.

למעשה שום דבר אינו מוכן, "תוכנית ההתנתקות" עוד עשויה להתבטל או להידחות עד אחרי בחירות חדשות, ושרון יודע זאת מן הסתם לא פחות מכפי שידע מן הסתם מה עשה בנו עומרי כדי להעניק לו את ראשות הממשלה. בעוד כפו הנחושה נלחצת חגיגית בפריז ממשיכים המוני אזרחים ישראלים הגונים לטפטף אל תוך גוש קטיף ולזרום ליישובי צפון השומרון, וראשי מערכת הביטחון הודו זה מכבר שהם מסוגלים לבצע את העקירה רק בתנאים מספריים מסוימים.

מה הם יגידו לשרון, אם למשל יתברר להם בעוד שבועיים כי בגוש קטיף כבר מצטופפים 20 אלף גברים, נשים וטף? מה יעשו אם לקראת התאריך הגורלי ישובו רבבות ממתנגדי העקירה לרתק את כוחות המשטרה והצבא לכפר-מימון, ואולי לשניים-שלושה כפר-מימונים בו זמנית? צעדה כתומה אחת כבר העסיקה את כל הגייסות עד כדי דחיית התרגיל הענקי בצאלים מן השבוע שעבר לאתמול, וסיפקה נתונים מעניינים על כוח העמידה המופלא של המונים שאכפת להם.

תוכנית העקירה יכולה כמובן להתבטל או להידחות גם בגלל התגברות הטרור, אבל קרוב לוודאי ששרון ינסה לגרש תחת אש. קרוב לוודאי שלמתנגדי העקירה לא תהיה ברירה אלא למנוע את הגירוש בגופם לפחות עד לעריכת בחירות חדשות, וקרוב לוודאי שהם יצליחו בכך.

אין בכך "הסתה". שרון והשמאל הם שמסיתים ללא הרף נגד ההתנגדות הבלתי-אלימה, הלגיטימית, של מי שרואים עצמם בעקבות הבחירות האחרונות וללא משאל-עם שהוכיח את ההיפך כרוב הציבור. אפשר לחזור ולכנות את ההמונים האלה "מיעוט" ואפשר לחזור ולהאשים אותם בפעילות אנטי-דמוקרטית, אבל כדאי להבין כי למרות צבעם הכתום, ולמרות שחלקם הגדול אנשים דתיים, הם מזדהים לחלוטין עם הקמפיין הכחול-ירוק החדש (שמעניין מי מממן אותו) של "אנחנו הרוב": הם, לדעתם, הרוב הזה ש"רוצה שקט".

הם הרוב ש"רוצה ביטחון", ושמגיע לו סוף-סוף "לחיות חיים נורמאליים". האובססיה של שרון היא שמאיימת לדעתם לכפות על המדינה חיים לא-נורמאליים ומעגל דמים שאין לו סוף, והמיעוט התומך בשרון כרגע הוא שמסכן את הדמוקרטיה הישראלית.

נותרו פחות משלושה שבועות עד המועד שנקבע והעולם האנטישמי מרוצה מכך מאוד, אבל רבבות יהודים תאבי שקט ונורמאליות עדיין יכולים למנוע את האסון בגופם. לא כדי "לכפות את דעתם על המוסדות הנבחרים", אלא כדי לכפות על המוסדות הנבחרים ממש כפי שעשו ההמונים ה"כתומים" באוקראינה להיבחר מחדש. אם יתברר כי רוב העם אכן רוצה בעקירת יישובי גוש-קטיף וצפון השומרון, לא יאונה ל"תוכנית ההתנתקות" כל רע אם היא תידחה קצת.



המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".