אברהם אבינו היה לבד. כל העולם בעבר האחד, והוא מהעבר השני. נמרוד לא עצר אותו עד תום ההליכים, הוא זרק אותו לאש. אברהם עמד כסלע איתן, לא פחד, ולא ויתר. רבי נחמן כותב(הקדמה לליקוטי מוהר"ן תניא), שזוהי משמעותו של הפסוק: "אחד היה אברהם'(יחזקאל ל"ג), שלא נרתע מהיותו יחידי. משה רבנו עמד לבד, כשהזקנים נשמטו בדרך לארמון, מרוב פחד מאימת השלטון. כלב בן יפונה, עמד לבד, מול עם שלם, ולא חשש לומר שהוא מוכן לעלות עם סולמות לשמיים, אם משה יאמר שזה רצון ד'. בטח אמרו שהוא ימני הזוי.
שמואל הנביא עמד לבד והוכיח עם שלם. דוד המלך היה ממש נרדף. כל יהודי בגלות הנוראה, עמד לבד מול פריצים ורודנים. מרן הרב עמד לבד, וספג עלבונות, גם מצד תלמיד חכם שלא הבינו אותו. למזלנו, הוא היה מוכן לשלם מחיר כבד, ולא שינה את תורתו כדי לצאת טוב יותר בסקרים.
אף אחד מהם, לא התלונן על היותו מיעוט, ולא מדד את עצמו לפי רמת התשבחות שיעניקו לו מתנגדיו, מעל גלי האתר או עיתוני הערב, ולא נרתע גם כשהציגוהו כאויב העם או אפילו כאויב העולם כולו. הם ידעו, שזו דרכו של הירח בעולם התיקון שאנו עמלים בו, להיות במיעוט, ודווקא משום כך, להתחדש ללא הפסק, ולהיות האחד והיחיד, שמאיר באפילה. לא המצאנו את הירח.
יהדות מתחנפת ומתחנחנת, חלשה ומתרפסת, אינה מהווה כוח משיכה לבעלי תשובה. אף אחד לא רוצה להיות חלק מה"לוזרים". לעומת זאת, יהדות עדינה וגאה, נעימה וחזקה, נחושה ונאמנה במסירות נפש לרעיונותיה, מושכת ותמשוך יהודים רבים, לשוב לכור מחצבתם. ילדה בת 14 שאינה פוחדת משלטון שמכניס ילדים לכלא. בחורים שמוותרים על קורס קצינים מעט לפני הסיום, כדי לא להכות יהודים. משפחות מרובות ילדים שצועדות מול שלטון דורסני, המציב מולם אלפי חיילים, בכמות השווה לזו שהשתמשה אמריקה כדי לכבוש את עיראק.
גבורה זו, מעוררת געגועים בליבו של יהודי, להיות גם הוא שייך, ליהדות הגאה הזו, שמתגלה כאן לעינינו.
מעלילים עלינו שאנו אלימים, ויש החוששים לדימויה של היהדות בעיני בעלי תשובה פוטנציאליים. אישית, איני מכיר ולו יהודי אחד אלים, בכל הציבור הדתי לאומי. אבל אם מדברים על הדימוי בעיני הציבור הישראלי, הרי שהנזק שיגרם מקיפול דגלי המאבק, עצום לאין ערוך, מעלילת האלימות, ששקריותה ידועה לכל.
די היה לראות באירועי כפר הרב מימון, את החייל שביקש שכאילו יראו לו תעודה, ופתח את המחסום. והג'יפ הצבאי שהסיע את הנערות דרך השדות אל הכפר. והשוטרים שרמזו כי מכאן אי אפשר לעבור, אבל אפשר לנסות מ"שם". והמג"ד שסירב לפרוס גדרות של תיל. ועוד. כדי להוכיח שעם ישראל אינו טיפש, והוא מבין מי כאן האלים, ומי כאן האידיאליסטים המדהימים, שהפכו בניגוד מוחלט למה שמוצג בתקשורת הכללית, למושא אמיתי להערצה.
לימדנו מרן הרב, שבמלחמה בין תיאוריות רוחניות, המנצח יהיה זה שיכלול בתוכו, גם את נקודת החוזק הרוחני המיוחד, שיש לעומד מולו (אגרות תקמ"א). ובמקרה שלנו, כל הכוח של העומד מולנו, הוא היותו, תקיף וחזק בעמדתו, באופן שלא תזיז אותו שום רוח שבעולם, וגם אם ישאר הוא לגמרי לבדו. נראה כי הקב"ה רוצה לראות אותנו איתנים בעמדתנו, תקיפים וחזקים, באופן שלא תזיזנו שום רוח שבעולם, ולו הסוערת ביותר. הוא רוצה שנרים את הראש.
התרפסות בניסיון לרצות את אבירי הלב שבתקשורת, תגרום להרחקת הציבור מהיהדות. ולעומת זאת, דווקא מאבק תקיף ונחוש, נקי וחזק, וכמובן מאליו בלתי אלים, יתרום להגברת כוח המשיכה של תורת ארץ ישראל, בציבור הרחב.
"...במה שנוגע לדרך האמת, ולטובתם של ישראל ושל ארץ הקודש, בזה גם חלש שכמוני יאמר גבור אני, ולא אשא פני איש במלחמת ד', הנוגעת לקיום ישוב ארץ ישראל.."(אגרות שח').
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
שמואל הנביא עמד לבד והוכיח עם שלם. דוד המלך היה ממש נרדף. כל יהודי בגלות הנוראה, עמד לבד מול פריצים ורודנים. מרן הרב עמד לבד, וספג עלבונות, גם מצד תלמיד חכם שלא הבינו אותו. למזלנו, הוא היה מוכן לשלם מחיר כבד, ולא שינה את תורתו כדי לצאת טוב יותר בסקרים.
אף אחד מהם, לא התלונן על היותו מיעוט, ולא מדד את עצמו לפי רמת התשבחות שיעניקו לו מתנגדיו, מעל גלי האתר או עיתוני הערב, ולא נרתע גם כשהציגוהו כאויב העם או אפילו כאויב העולם כולו. הם ידעו, שזו דרכו של הירח בעולם התיקון שאנו עמלים בו, להיות במיעוט, ודווקא משום כך, להתחדש ללא הפסק, ולהיות האחד והיחיד, שמאיר באפילה. לא המצאנו את הירח.
יהדות מתחנפת ומתחנחנת, חלשה ומתרפסת, אינה מהווה כוח משיכה לבעלי תשובה. אף אחד לא רוצה להיות חלק מה"לוזרים". לעומת זאת, יהדות עדינה וגאה, נעימה וחזקה, נחושה ונאמנה במסירות נפש לרעיונותיה, מושכת ותמשוך יהודים רבים, לשוב לכור מחצבתם. ילדה בת 14 שאינה פוחדת משלטון שמכניס ילדים לכלא. בחורים שמוותרים על קורס קצינים מעט לפני הסיום, כדי לא להכות יהודים. משפחות מרובות ילדים שצועדות מול שלטון דורסני, המציב מולם אלפי חיילים, בכמות השווה לזו שהשתמשה אמריקה כדי לכבוש את עיראק.
גבורה זו, מעוררת געגועים בליבו של יהודי, להיות גם הוא שייך, ליהדות הגאה הזו, שמתגלה כאן לעינינו.
מעלילים עלינו שאנו אלימים, ויש החוששים לדימויה של היהדות בעיני בעלי תשובה פוטנציאליים. אישית, איני מכיר ולו יהודי אחד אלים, בכל הציבור הדתי לאומי. אבל אם מדברים על הדימוי בעיני הציבור הישראלי, הרי שהנזק שיגרם מקיפול דגלי המאבק, עצום לאין ערוך, מעלילת האלימות, ששקריותה ידועה לכל.
די היה לראות באירועי כפר הרב מימון, את החייל שביקש שכאילו יראו לו תעודה, ופתח את המחסום. והג'יפ הצבאי שהסיע את הנערות דרך השדות אל הכפר. והשוטרים שרמזו כי מכאן אי אפשר לעבור, אבל אפשר לנסות מ"שם". והמג"ד שסירב לפרוס גדרות של תיל. ועוד. כדי להוכיח שעם ישראל אינו טיפש, והוא מבין מי כאן האלים, ומי כאן האידיאליסטים המדהימים, שהפכו בניגוד מוחלט למה שמוצג בתקשורת הכללית, למושא אמיתי להערצה.
לימדנו מרן הרב, שבמלחמה בין תיאוריות רוחניות, המנצח יהיה זה שיכלול בתוכו, גם את נקודת החוזק הרוחני המיוחד, שיש לעומד מולו (אגרות תקמ"א). ובמקרה שלנו, כל הכוח של העומד מולנו, הוא היותו, תקיף וחזק בעמדתו, באופן שלא תזיז אותו שום רוח שבעולם, וגם אם ישאר הוא לגמרי לבדו. נראה כי הקב"ה רוצה לראות אותנו איתנים בעמדתנו, תקיפים וחזקים, באופן שלא תזיזנו שום רוח שבעולם, ולו הסוערת ביותר. הוא רוצה שנרים את הראש.
התרפסות בניסיון לרצות את אבירי הלב שבתקשורת, תגרום להרחקת הציבור מהיהדות. ולעומת זאת, דווקא מאבק תקיף ונחוש, נקי וחזק, וכמובן מאליו בלתי אלים, יתרום להגברת כוח המשיכה של תורת ארץ ישראל, בציבור הרחב.
"...במה שנוגע לדרך האמת, ולטובתם של ישראל ושל ארץ הקודש, בזה גם חלש שכמוני יאמר גבור אני, ולא אשא פני איש במלחמת ד', הנוגעת לקיום ישוב ארץ ישראל.."(אגרות שח').
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.