פסק הלכה
מאת הרב משה צוריאל
מחבר ספר "אוצרות הרב קוק" ועוד
אל אחי שהם חיילי צה"ל, ואל אחי שוטרי משטרת ישראל,
מתוך אהבתי אליכם באתי בזה להציל אתכם ממכשול חמור. על פי ספר "שולחן ערוך" (חושן משפט, פרק שפח, פסקא ט) אסור למסור כספו של ישראל לידי אומות העולם. וכל העושה זאת, אין לו חלק לעולם הבא. [הדברים מבוססים על גמרא בבבא קמא, קיז ע"א]. מדברים הללו אנו כבר רואים כי החטא נורא ואיום. יותר מזה, הרמב"ם (הלכות עדות, סוף פרק י"א) פוסק שה"מוסר" ממון של ישראל לידי הגויים, יצא מכלל ישראל.
ואמנם הפוסק המפורסם "חזון איש" (על יורה דעה, פרק ב' סוף פסקא ט"ז) מודיע שאסור לשום יהודי לפגוע פיזית ב"מוסר" כזה. אבל ברור כי עונשו מן השמים נשאר בתוקפו. ועל פי הגמרא בכתובות (דף ל' ע"ב) אמנם נכון שבזמן הזה בית דין לא הורג, אפילו מן השמים "ידאגו לכך" שהפושע בזה יבוא על עונשו. כלומר כל מי שנותן יד לסייע בגירוש המתנחלים מבתיהם ואדמותיהם ולמסירת רכושם לגויים, כעבור כמה שנים אם יסבול ממחלה ממארת, או מתאונת דרכים קטלנית וכיו"ב, ידעו כולם מהיכן זה בא לו. כי אמנם ידי אדם אינם מענישים, אבל ה' כן מעניש!
לגבי חטא מחפיר זה, זה לא משנה אם בלי שיתוף פעולה מצדכם המעשה הרע בין כך וכך יתבצע. כי אמרו בגמרא (גמרא מכות, דף ה סוף ע"ב) שהנטפל לעוברי עבירה יקבל עונש כמותם. לדוגמא, שני עדים הזוממים עדות שקר נגד מישהו, וכאשר מצטרף אליהם עד שלישי, הוא לא יוכל להתנקות כי גם מבלעדיו היו מצערים לנתבע, אלא הוא יקבל בדיוק אותו עונש קשה כמו שני העדים המרכזיים.
אני מבקש מכם, אחים אהובים, שלא תלכו שולל אחרי דברי כמה רבנים וראשי ישיבות ה"מתירים" לכם מעשה עקירה זה. אפשר שזה מפני "טובת הנאה" שלהם מהשלטונות, או מפני לחץ ופחד מהממונים עליהם. הרי הפוסק המפורסם הש"ך (לשו"ע חו"מ פרק עג פסקא לט) מודיע שאין לקיים "דינא דמלכותא דינא" כאשר זה נוגד לחוקי התורה. וכן מפורש ברמב"ם (הל' מלכים פרק ג הלכה ט) שאין לשמוע ל"מלכות" כאשר מצווים לעבור עבירה על התורה.
לבי לבי אליכם. כי ידעתי איזה לחץ בלתי דמוקרטי מופעל עליכם. מאסר, או הפסד התקדמות בקריירה, או הרע מזה: פיטורין והפסד מקור פרנסה. אבל דברי ה"חפץ חיים" (הל' רכילות, פרק א סעיף ו) ברורים, שאפילו האדם יפסיד מקור פרנסתו, אל יעבור עבירה. וכל שכן כאן שעושים בזה עוול לעשרת אלפים אנשים, ומרוששים אותם. וחלק גדול מהם (לפי הגיל שלהם) לא יוכלו להסתדר מחדש ולהתפרנס.
לכן אני קורא לכם (בין דתי ובין חילוני) להגיד למפקד "אני פשוט לא מסוגל לעשות מעשה זה", ולעשות כל מאמץ לא להיות שם ביום הפינוי. גם פשוט שכל חולה או לא חש בטוב יכול להשיג "פטור" מהמבצע. אבל גם אם יפוטר האדם, או ישב במאסר, יזכה בגלל זה לשכר בעולם הזה ובעולם הבא על שהיה נאמן ליהדותו.
בסיכום, כל המסייע ידי עוברי עבירה, ישתתף בעונש החמור של "מסירת" ישראל בידי אויב. וזה לא משנה אם הוא רב או חבר כנסת, או עתונאי, או משפטן, או חייל או שוטר. דעו נא, אחי, אם לא אהבתי אליכם ורצוני להציל אתכם מן עונש גדול, לא הייתי פונה אליכם, ולא הייתי מעיז מפני חשש "להסתבך" עם השלטונות.
בברכה נאמנה: "קיימו נא צו המצפון!"
הרב משה צוריאל
מאת הרב משה צוריאל
מחבר ספר "אוצרות הרב קוק" ועוד
אל אחי שהם חיילי צה"ל, ואל אחי שוטרי משטרת ישראל,
מתוך אהבתי אליכם באתי בזה להציל אתכם ממכשול חמור. על פי ספר "שולחן ערוך" (חושן משפט, פרק שפח, פסקא ט) אסור למסור כספו של ישראל לידי אומות העולם. וכל העושה זאת, אין לו חלק לעולם הבא. [הדברים מבוססים על גמרא בבבא קמא, קיז ע"א]. מדברים הללו אנו כבר רואים כי החטא נורא ואיום. יותר מזה, הרמב"ם (הלכות עדות, סוף פרק י"א) פוסק שה"מוסר" ממון של ישראל לידי הגויים, יצא מכלל ישראל.
ואמנם הפוסק המפורסם "חזון איש" (על יורה דעה, פרק ב' סוף פסקא ט"ז) מודיע שאסור לשום יהודי לפגוע פיזית ב"מוסר" כזה. אבל ברור כי עונשו מן השמים נשאר בתוקפו. ועל פי הגמרא בכתובות (דף ל' ע"ב) אמנם נכון שבזמן הזה בית דין לא הורג, אפילו מן השמים "ידאגו לכך" שהפושע בזה יבוא על עונשו. כלומר כל מי שנותן יד לסייע בגירוש המתנחלים מבתיהם ואדמותיהם ולמסירת רכושם לגויים, כעבור כמה שנים אם יסבול ממחלה ממארת, או מתאונת דרכים קטלנית וכיו"ב, ידעו כולם מהיכן זה בא לו. כי אמנם ידי אדם אינם מענישים, אבל ה' כן מעניש!
לגבי חטא מחפיר זה, זה לא משנה אם בלי שיתוף פעולה מצדכם המעשה הרע בין כך וכך יתבצע. כי אמרו בגמרא (גמרא מכות, דף ה סוף ע"ב) שהנטפל לעוברי עבירה יקבל עונש כמותם. לדוגמא, שני עדים הזוממים עדות שקר נגד מישהו, וכאשר מצטרף אליהם עד שלישי, הוא לא יוכל להתנקות כי גם מבלעדיו היו מצערים לנתבע, אלא הוא יקבל בדיוק אותו עונש קשה כמו שני העדים המרכזיים.
אני מבקש מכם, אחים אהובים, שלא תלכו שולל אחרי דברי כמה רבנים וראשי ישיבות ה"מתירים" לכם מעשה עקירה זה. אפשר שזה מפני "טובת הנאה" שלהם מהשלטונות, או מפני לחץ ופחד מהממונים עליהם. הרי הפוסק המפורסם הש"ך (לשו"ע חו"מ פרק עג פסקא לט) מודיע שאין לקיים "דינא דמלכותא דינא" כאשר זה נוגד לחוקי התורה. וכן מפורש ברמב"ם (הל' מלכים פרק ג הלכה ט) שאין לשמוע ל"מלכות" כאשר מצווים לעבור עבירה על התורה.
לבי לבי אליכם. כי ידעתי איזה לחץ בלתי דמוקרטי מופעל עליכם. מאסר, או הפסד התקדמות בקריירה, או הרע מזה: פיטורין והפסד מקור פרנסה. אבל דברי ה"חפץ חיים" (הל' רכילות, פרק א סעיף ו) ברורים, שאפילו האדם יפסיד מקור פרנסתו, אל יעבור עבירה. וכל שכן כאן שעושים בזה עוול לעשרת אלפים אנשים, ומרוששים אותם. וחלק גדול מהם (לפי הגיל שלהם) לא יוכלו להסתדר מחדש ולהתפרנס.
לכן אני קורא לכם (בין דתי ובין חילוני) להגיד למפקד "אני פשוט לא מסוגל לעשות מעשה זה", ולעשות כל מאמץ לא להיות שם ביום הפינוי. גם פשוט שכל חולה או לא חש בטוב יכול להשיג "פטור" מהמבצע. אבל גם אם יפוטר האדם, או ישב במאסר, יזכה בגלל זה לשכר בעולם הזה ובעולם הבא על שהיה נאמן ליהדותו.
בסיכום, כל המסייע ידי עוברי עבירה, ישתתף בעונש החמור של "מסירת" ישראל בידי אויב. וזה לא משנה אם הוא רב או חבר כנסת, או עתונאי, או משפטן, או חייל או שוטר. דעו נא, אחי, אם לא אהבתי אליכם ורצוני להציל אתכם מן עונש גדול, לא הייתי פונה אליכם, ולא הייתי מעיז מפני חשש "להסתבך" עם השלטונות.
בברכה נאמנה: "קיימו נא צו המצפון!"
הרב משה צוריאל