בערבות מואב על ירדן יריחו, מצוה ד' יתברך ביד משה אל בני ישראל את המצוות והמשפטים על נחלת הארץ והנדרים והרוצח (אבן עזרא במדבר ל"ו, י"ג) בערבות מואב. מול מואב ישראל נערכים להיכנס לארץ ולכבוש אותה, וכאן ניתנת פקודת המבצע על ידי משה רבינו ובהמשך על ידי יהושע בן נון. לב לבה של פקודת המבצע: "כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען: והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם... והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" (במדבר ל"ג, נ"א - נ"ג).

בו בעת ישראל מוזהרים שאם לא יקיימו את מצות כיבוש הארץ וגירוש העמים הזרים בה יהיו להם צרות צרורות ככתוב: "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה, והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם" (במדבר ל"ג, נ"ה-נ"ו).

אור החיים הקדוש מפרש שאפילו אם יותירו את העמים הזרים מרצון ומשמחה יעשו להם צורריהם צרות צרורות. ואם תחשבו להתפשר איתם על הארץ, דהיינו לחלק אותה לעולם, הם לא ישלימו ויצררו אתכם על החלק שאתם יושבים בה לומר קומו וצאו ממנה.

ואכן יהושע בן נון מדגיש ומחדד את המצוה להוריש את כל יושבי הארץ בדברים שהוא נושא לפני העם קודם עוברם את הירדן: "עודם בירדן אמר להם יהושע דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם שנאמר: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" אם אתם עושין כן מוטב ואם לאו באין מים ושוטפין אותיכם, מאי אותיכם? אותי ואתכם" (סוטה ל"ד, א'). כלומר, מטרת כיבוש הארץ משמעה לכבוש את כולה ולא רק חלקים ממנה.

נכון לעכשיו. רבי חיים עטר זצ"ל לא במקרה נקרא אור החיים הקדוש, כשמו כן הוא. הוא רואה וחוזה בפירושיו את עתידו של עם ישראל. לא יועיל לישראל להשאיר בה נכרים, שיביאו על עם ישראל צרות צרורות ח"ו, לעולם לא ישלימו עם מדינת ישראל וילחמו בה תמיד במטרה להשמידה. וכשם שהיינו צריכים לגרש את יושבי הארץ ולא עשינו כן, "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם" (מדבר ל"ג נ"ו).

כיום, לבושתנו ולחרפתנו יהודים רוצים לגרש יהודים חס וחלילה אבל אל לנו להתייאש. בא יבוא התיקון לקלקול ולטעות הטרגית של ראש הממשלה שרון, על ידי שתקום במהרה הנהגה חלופית לשלטון העכשווי שכבר אין הצדקה לקיומו שכן הוא הולך ומתגלה כמושחת, כדברי הנביא ישעיהו: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים" (א', כ"ג). ובמקומם נזכה להתקיימות דברי הנביא: "אשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (שם, כ"ו-כ"ז).