אריק שרון אינו מהלך בקטנות. האיש שהגה בזמנו, במלחמת לבנון, את תכנית "אורנים" הגדולה, הסווה אותה ב"אורנים הקטנה". אגב, איפה אותו השמאל שצעק לו שקרן, שאסור לסמוך עליו. ואילו היום צועד בעיניים מסוממות בעקבותיו.
ויבז בעיני שרון להתעסק בקטנות. מה לו בריחה מצפון שומרון, קטן עליו חבל עזה. עיניו אפילו אינן נשואות לחבל קטיף הפורח. הוא רוצה לשלוח יד במשהו גדול יותר, בעם היהודי. במהות היהודית של המדינה. ולא, השב"כ לא צריך לחפש אותי בעוון הסתה. אני לא מתכוון להאשים את שרון בניסיון פגיעה פיזי. רק במישור הרוחני.
גם "האיום" הימני מזה, וה"איום" הדתי מזה, על הצרוף "הקטלני" שלהם, יוצר ברית לא קדושה שבין אוכלי השפנים, שונאי הדת והדתיים וכמובן לשמאלנים אכולי השנאה הכרונית. איחוד הכוחות של הנגד. הדמוגרפיה החרדית וגם הדתית, הלכידות שלהם, הציות לחוקי התורה, הנאמנות השבטית ובעיקר המוטיבציה וההצלחה שלהם, הצומחת והעולה בכל התחומים במדינה, מדידה שינה מעיניהם של שרון-לפיד-פרס, המיועדים למפלגת "המפץ הגדול", שבמקרה זה יהיה הגורם לתוהו ובוהו ולא תיקונו של איחוד האנטי.
אנטי שיסחוף חלק מהמהגרים מרוסיה ואתיופיה עמו. ויתקבל בשמחה אצל הערבים. אנטי המעדיף יצירת מדינה מתמזגת, בעלת זהות בלתי מוגדרת, על המדינה היהודית. מדינה המרימה על נס השתלבות בעולם המערבי ה"מתקדם". אגב, לאן בדיוק, שהרי גיל מתקדם, לדוגמא, ידועה נקודת העצירה שלו.
אולי קשה לנו לקבל את העובדה שכל המערכת השלטונית מושחתת כל כך. האומנם כל החכ"ים של מפלגת העבודה, בחלקם כאלו ששמשו בתפקידים בכירים בצה"ל הקונצנזוסאלי, הם בלתי מוסריים בעליל? האם הם מכרו את נשמתם לשטן ומסכימים לקבל ללא ערעור נתונים ביטחוניים שיוצרים איום ממשי עלינו כמדינה וכאומה?
האם הם אינם רואים את האלימות בחברה, את הפגיעה האנושה בדמוקרטיה, את הזלזול באזרח ובתוצאות הצבעתו? האומנם אין שם אדם הגון אחד? ואזכיר, רק לשם השוואה, שכאשר ח"כ חנן פורת עבר למפלגה אחרת, הוא "החזיר" את המנדט שלו. אף על פי שברור שאישיותו משכה מצביעים רבים, ועל אף שלא היה מדובר במהפך רעיוני של 180 מעלות. הסבר אפשרי הוא שיש משהו גדול יותר, מאחד יותר את כל החיבור המוזר של ליכוד עבודה. יש להם אויב מסומן.
גוש קטיף אינו עומד רק בפני עצמו. הוא סמל. והמאבק לבש מזמן אופי של מאבק גלובאלי. בו מעורבות מה שמכונה האליטות- המשפטיות, בעלות הממון, בעלות השליטה, התקשורתיות וכיוצא בזה. מאבק על דמותה של מדינת ישראל בכלל. ניסיון לעצירת ההיסטוריה ולבלימת הימניים והדתיים הצועדים בבטחה לשליטה במדינה. איחוד טבעי וענייני של המחנה הלאומי והדתי. איחוד הניזון מערכים משותפים, ברובם, ומיעדים זהים.
וצריך לזכור עוד נקודה חשובה. יש"ע מפחידה את אותה חבורה. כדי להשפיע במדינה צריך הרבה משאבים. כוח אדם וכסף. כך, לדוגמא, הזרימה מפא"י, וגם ממשיכיה, במשך שנים רבות כסף והטבות לקיבוצים. מענקים, כיסוי חובות, בנייה מגוונת וכו'. רק הויתור על חובותיהם ב15 השנים האחרונות הגיע לכדי הסכום האסטרונומי של 17 מיליארד. התגמול היה בצורת "סידור העבודה" במערכות הבחירות של מאות קיבוצניקים, על כלי רכבם, כ"מתנדבים". הם, כמובן, לא קיבלו שכר ישיר. יש גם תעשיינים שמקבלים הטבות והם תורמים בעת הצורך. כך, למשל, הסרטים הכחולים ומחלקיהם מומנו בידי אילי הון. כל אלו בבחינת שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים הוא מחכה להם.
והנה, הימין יצר את התשתית שלו. יש כוח אדם אידיאולוגי ומסור, היכול להתארגן במהירות. יש מועצות אזוריות ומקומיות, מתנ"סים וכלים ארגוניים היכולים לארגן כמעט כל דבר. היה ערוץ 7 ויש עיתונות. זה מפחיד את השמאל. וגוש קטיף מסמל זאת. יש בו אנשים נפלאים, נוער מדהים, מנגנונים ארגוניים וגם נבנתה חקלאות מרוויחה ונכונה לתרום.
חיסול הגוש היהודי הזה הוא שלב ראשון לשבירת הציבור כולו. ניסוי כלים של אגרוף רשע הצובר עוצמה. כך גם השפלת המנהיגות הרבנית וגימוד היכולת הפוליטית פרלמנטארית. כשמנגד יצירת הברית הבלתי קדושה והמוזרה ביותר בין ממשיכי ז'בוטינסקי ליורשי חזן ויערי. ברית שעשתה פלסתר את ההישג האדיר של הימין בבחירות האחרונות. למעשה, זו ברית נגד העם. העם החליט כמו שמיוחס לאישיות ידועה בפוליטיקה הישראלית, אבל אנו לא מקבלים את החלטתו. אנו יודעים טוב יותר מה העם צריך.
גוש קטיף הוא המערכה הראשונה. וחשוב לדעת שהצד השמאלי, "בשמאלה עושר וכבוד", לא יוותר גם אם יפסיד במערכה הזו. כדאי שגם הימני, "אורך ימים בימינה", יאזור עוז, נחישות וסבלנות גם אם יש עיכוב במהלך הבריא והטבעי של "נכון יהיה הר ה'... ונהרו אליו כל הגויים". גם השמאלנים.
ויבז בעיני שרון להתעסק בקטנות. מה לו בריחה מצפון שומרון, קטן עליו חבל עזה. עיניו אפילו אינן נשואות לחבל קטיף הפורח. הוא רוצה לשלוח יד במשהו גדול יותר, בעם היהודי. במהות היהודית של המדינה. ולא, השב"כ לא צריך לחפש אותי בעוון הסתה. אני לא מתכוון להאשים את שרון בניסיון פגיעה פיזי. רק במישור הרוחני.
גם "האיום" הימני מזה, וה"איום" הדתי מזה, על הצרוף "הקטלני" שלהם, יוצר ברית לא קדושה שבין אוכלי השפנים, שונאי הדת והדתיים וכמובן לשמאלנים אכולי השנאה הכרונית. איחוד הכוחות של הנגד. הדמוגרפיה החרדית וגם הדתית, הלכידות שלהם, הציות לחוקי התורה, הנאמנות השבטית ובעיקר המוטיבציה וההצלחה שלהם, הצומחת והעולה בכל התחומים במדינה, מדידה שינה מעיניהם של שרון-לפיד-פרס, המיועדים למפלגת "המפץ הגדול", שבמקרה זה יהיה הגורם לתוהו ובוהו ולא תיקונו של איחוד האנטי.
אנטי שיסחוף חלק מהמהגרים מרוסיה ואתיופיה עמו. ויתקבל בשמחה אצל הערבים. אנטי המעדיף יצירת מדינה מתמזגת, בעלת זהות בלתי מוגדרת, על המדינה היהודית. מדינה המרימה על נס השתלבות בעולם המערבי ה"מתקדם". אגב, לאן בדיוק, שהרי גיל מתקדם, לדוגמא, ידועה נקודת העצירה שלו.
אולי קשה לנו לקבל את העובדה שכל המערכת השלטונית מושחתת כל כך. האומנם כל החכ"ים של מפלגת העבודה, בחלקם כאלו ששמשו בתפקידים בכירים בצה"ל הקונצנזוסאלי, הם בלתי מוסריים בעליל? האם הם מכרו את נשמתם לשטן ומסכימים לקבל ללא ערעור נתונים ביטחוניים שיוצרים איום ממשי עלינו כמדינה וכאומה?
האם הם אינם רואים את האלימות בחברה, את הפגיעה האנושה בדמוקרטיה, את הזלזול באזרח ובתוצאות הצבעתו? האומנם אין שם אדם הגון אחד? ואזכיר, רק לשם השוואה, שכאשר ח"כ חנן פורת עבר למפלגה אחרת, הוא "החזיר" את המנדט שלו. אף על פי שברור שאישיותו משכה מצביעים רבים, ועל אף שלא היה מדובר במהפך רעיוני של 180 מעלות. הסבר אפשרי הוא שיש משהו גדול יותר, מאחד יותר את כל החיבור המוזר של ליכוד עבודה. יש להם אויב מסומן.
גוש קטיף אינו עומד רק בפני עצמו. הוא סמל. והמאבק לבש מזמן אופי של מאבק גלובאלי. בו מעורבות מה שמכונה האליטות- המשפטיות, בעלות הממון, בעלות השליטה, התקשורתיות וכיוצא בזה. מאבק על דמותה של מדינת ישראל בכלל. ניסיון לעצירת ההיסטוריה ולבלימת הימניים והדתיים הצועדים בבטחה לשליטה במדינה. איחוד טבעי וענייני של המחנה הלאומי והדתי. איחוד הניזון מערכים משותפים, ברובם, ומיעדים זהים.
וצריך לזכור עוד נקודה חשובה. יש"ע מפחידה את אותה חבורה. כדי להשפיע במדינה צריך הרבה משאבים. כוח אדם וכסף. כך, לדוגמא, הזרימה מפא"י, וגם ממשיכיה, במשך שנים רבות כסף והטבות לקיבוצים. מענקים, כיסוי חובות, בנייה מגוונת וכו'. רק הויתור על חובותיהם ב15 השנים האחרונות הגיע לכדי הסכום האסטרונומי של 17 מיליארד. התגמול היה בצורת "סידור העבודה" במערכות הבחירות של מאות קיבוצניקים, על כלי רכבם, כ"מתנדבים". הם, כמובן, לא קיבלו שכר ישיר. יש גם תעשיינים שמקבלים הטבות והם תורמים בעת הצורך. כך, למשל, הסרטים הכחולים ומחלקיהם מומנו בידי אילי הון. כל אלו בבחינת שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים הוא מחכה להם.
והנה, הימין יצר את התשתית שלו. יש כוח אדם אידיאולוגי ומסור, היכול להתארגן במהירות. יש מועצות אזוריות ומקומיות, מתנ"סים וכלים ארגוניים היכולים לארגן כמעט כל דבר. היה ערוץ 7 ויש עיתונות. זה מפחיד את השמאל. וגוש קטיף מסמל זאת. יש בו אנשים נפלאים, נוער מדהים, מנגנונים ארגוניים וגם נבנתה חקלאות מרוויחה ונכונה לתרום.
חיסול הגוש היהודי הזה הוא שלב ראשון לשבירת הציבור כולו. ניסוי כלים של אגרוף רשע הצובר עוצמה. כך גם השפלת המנהיגות הרבנית וגימוד היכולת הפוליטית פרלמנטארית. כשמנגד יצירת הברית הבלתי קדושה והמוזרה ביותר בין ממשיכי ז'בוטינסקי ליורשי חזן ויערי. ברית שעשתה פלסתר את ההישג האדיר של הימין בבחירות האחרונות. למעשה, זו ברית נגד העם. העם החליט כמו שמיוחס לאישיות ידועה בפוליטיקה הישראלית, אבל אנו לא מקבלים את החלטתו. אנו יודעים טוב יותר מה העם צריך.
גוש קטיף הוא המערכה הראשונה. וחשוב לדעת שהצד השמאלי, "בשמאלה עושר וכבוד", לא יוותר גם אם יפסיד במערכה הזו. כדאי שגם הימני, "אורך ימים בימינה", יאזור עוז, נחישות וסבלנות גם אם יש עיכוב במהלך הבריא והטבעי של "נכון יהיה הר ה'... ונהרו אליו כל הגויים". גם השמאלנים.