אביו של הרמב"ם הרב הדיין מימון זצ"ל כתב מכתב ליהודי מרוקו שנגזרו עליהם גזירות קשות על ידי המוסלמים. באגרתו, הוא מנחם ומחזק את ליבם, אמונתם וביטחונם: "אל יעבירנו סבלנו על דעתנו, נזכור שבריתנו ברית עולם אשר לא תופר. הרי כורת הברית הוא אלוקי עולם... הבוחר בעמו ישראל, כיצד יטשה? הלא הוא קרב לאומתנו כמו שלא קרב לאף יציר מיציריו... האלוקים לא יעזבנו אף אם נעזבהו, אינו יכול לשנוא אותנו. הישנא אב את בניו?
הן בנים אנו לד' אלקינו... אל נטיל ספק בקיום הבטחותיו לנו כשם שאיננו מטילים ספק בעצם מציאותו. יצליחו הגויים הקמים עלינו מזמן לזמן להתגבר, ירדפונו בשנאתם, ואנו בשלנו נעמוד, באמונתנו בהבטחותיו. נזכור תמיד ונאמר בלב שלם, שלם בלי רמיה ובלי ספק, "משה אמת ותורתו אמת"... נאמר בכל יום את תפילת משה "תפילה למשה איש האלקים" (תהילים ד').
שנשפוך בה את ליבנו בימי צר, ימי עינויים וניסיונות, ימי אובדן בנים ובנות, ימי אכזריות וייאוש, ונמצא בו ניחומים רבים ותתחזק אמונתנו... תפילת משה מעבירתנו על פני גלי החיים השואפים לבולענו, בה הוא מבטיחנו על נצחיותנו ומלמדנו לראות את צרותינו כתופעה רגעית ואת גאולתנו העתידה כגאולת עולם, ועוד משמחנו אלוקינו ככתוב: "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" (תהילים שם) ויומו של הקב"ה אלף שנה בשמחה".
נכון לעכשיו, בשבת חזון ובט' באב עם ישראל בוכה ומקונן על החורבן ועל הצרות בימים ההם ובזמן הזה . בימים ההם, על חורבן בית ראשון ובית שני, על דור המדבר שבגד בארץ ישראל ומת במדבר. על ביתר שחרבה ועל הר הבית שנחרש, ועל גירוש ספרד לפני למעלה מחמש מאות שנה. ובזמן הזה, על גירוש יהודים מארץ ישראל על ידי יהודים מגוש קטיף והשומרון, אויה מה היה לנו. ואף על פי כן ולמרות הכל אנו מאמינים ובטוחים שצרותינו הן תופעה רגעית וגאולתנו גאולת עולם. לא יעבירונו צרותינו על דעתנו ואמונתנו, ובטחוננו שתתקיים בנו השבועה: "ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ד' אבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ", וצדיק באמונתו יחיה.
המתאבל והכואב את החורבן, ומצפה לישועה השלמה.
הן בנים אנו לד' אלקינו... אל נטיל ספק בקיום הבטחותיו לנו כשם שאיננו מטילים ספק בעצם מציאותו. יצליחו הגויים הקמים עלינו מזמן לזמן להתגבר, ירדפונו בשנאתם, ואנו בשלנו נעמוד, באמונתנו בהבטחותיו. נזכור תמיד ונאמר בלב שלם, שלם בלי רמיה ובלי ספק, "משה אמת ותורתו אמת"... נאמר בכל יום את תפילת משה "תפילה למשה איש האלקים" (תהילים ד').
שנשפוך בה את ליבנו בימי צר, ימי עינויים וניסיונות, ימי אובדן בנים ובנות, ימי אכזריות וייאוש, ונמצא בו ניחומים רבים ותתחזק אמונתנו... תפילת משה מעבירתנו על פני גלי החיים השואפים לבולענו, בה הוא מבטיחנו על נצחיותנו ומלמדנו לראות את צרותינו כתופעה רגעית ואת גאולתנו העתידה כגאולת עולם, ועוד משמחנו אלוקינו ככתוב: "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" (תהילים שם) ויומו של הקב"ה אלף שנה בשמחה".
נכון לעכשיו, בשבת חזון ובט' באב עם ישראל בוכה ומקונן על החורבן ועל הצרות בימים ההם ובזמן הזה . בימים ההם, על חורבן בית ראשון ובית שני, על דור המדבר שבגד בארץ ישראל ומת במדבר. על ביתר שחרבה ועל הר הבית שנחרש, ועל גירוש ספרד לפני למעלה מחמש מאות שנה. ובזמן הזה, על גירוש יהודים מארץ ישראל על ידי יהודים מגוש קטיף והשומרון, אויה מה היה לנו. ואף על פי כן ולמרות הכל אנו מאמינים ובטוחים שצרותינו הן תופעה רגעית וגאולתנו גאולת עולם. לא יעבירונו צרותינו על דעתנו ואמונתנו, ובטחוננו שתתקיים בנו השבועה: "ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ד' אבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ", וצדיק באמונתו יחיה.
המתאבל והכואב את החורבן, ומצפה לישועה השלמה.