בשם הורים, שבניהם נמנים עם מתנחלי צפון השומרון, גוש קטיף וחבל עזה, אני מבקש לומר למר שרון, ראש ממשלת ישראל, את הדברים דלקמן. כתגובה על דבריו, שצוטטו ב"ידיעות אחרונות", שהוא, מר שרון לא יבקש סליחה מן המתנחלים:
לא נשכח, מר שרון, את אמירותיך שחזרו ונשנו שנה אחר שנה: "לכו לג'בלאות", "ההתיישבות מגינה על מדינת ישראל", "ההתיישבות מגינה על מישור החוף" וכדומה וכדומה.
לא נסלח על בגידותיך בתפיסת עולם זו, ושבעטייה נגרם לבנינו, לנו, לעם ולמדינה סבל ומכאובים, צער וייסורים קשים ומרים.
לא נשכח את גבורתם של בנינו ובנותינו בהיאחזם באדמה בתולית בארץ ישראל, אשר הפכוה לגן פורח המספקת למדינת ישראל יבולים מפירות האדמה רבים ומגוונים באיכות נקייה כשרה ומשובחת.
לא נסלח למי שדלדל את כוחם של בנינו אלה, ודילל את יבולה של ארצנו ובכך ניסה להפכם לדלי חזון ודלי מעש.
לא נשכח את הדי הפיגועים והפגיעות של הפצמרי"ם ושל כל כלי המשחית שפגעו בתושבים ובילדיהם, בבתיהם ובשדותיהם, ואשר רבים מהם נהרגו ולא מעטים נשארו פגועים בגופם ובנפשם.
לא נסלח למי שהורה לצה"ל לוותר על תגובה הולמת כלפי האויב על פגיעותיו בתושבי גוש קטיף וחבל עזה וצפון השומרון.
לא נשכח את הזמנים שבהם נדמינו בעיני עצמנו כחגבים לעומת המרצחים והמחבלים, בשל הימנעות הפגיעה בהם ובתשתיותיהם.
לא נסלח על החלשת חילנו וחוסננו הצבאיים בשל חישובים פוליטיים מצומצמים.
לא נשכח את טמטום הלב ואטימתו מצד פוליטיקאים קצרי ראות כלפי האידיאלים ומסירות הנפש, שהניעו ומניעים את בנינו להיאחז בשטחי א"י למרות הכל. ולא נשכח את הצבעותיהם של שרים וח"כים מתוסכלים, שרק הכסא הוא דאגתם.
לא נסלח ליושבים ראשונה בשלטון על הפכפכותם, על סתירות דבריהם, ועל כל מה שנגרם לנו בעטיים של מעשיהם ושל מחדליהם.
לא נשכח את כוונותיהם הטובות ואת מעשיהם הישרים של בנינו ובנותינו, אשר לא חיפשו קריירה, או פרנסה או נוחות. אלא מילוי האתגרים והאידיאלים של הציונות שעליהם חונכו במשך עשרות שנים.
לא נסלח למי שלעג ולגלג על חינוכם של בנינו ובנותינו ועל האידיאלים שבשמם נחלצו לעצרת העם והארץ.
לא נשכח את מסירותם, גדלות רוחם ועוז נפשם של בנינו ובנותינו ושל רבניהם ומנהיגיהם בהקמתם של קהילות מפוארות, עתירות תורה ומעש, משופעות באהבה אחווה שלום ורעות, ומימושם של כל ערכי היהדות, שעליהם חונכו הם וילדיהם.
לא נסלח על ניאוץ שמם של בנינו ובנותינו, על סילוף כוונותיהם ומעשיהם הטהורים ועל החשדות שנחשדו, כמו שחיפשו חיים נוחים וקלים. ניאוץ זה הובלט בעיקר באמצעות כתבות של עיתונים עוינים , מלעיגים ומשטינים, ושמחים לאיד.
לא נשכח את סילוקם ועקירתם של בנינו ובנותינו מבתיהם, בתים אשר נבנו בעשר אצבעותיהם באהבה ובמסירות, בשירה ובשמחת מצווה של יישוב ארץ ישראל.
לא נסלח על עקירת חוויות הילדות והנערות מנפשם של נכדינו היקרים, חוויות של גדילה והתפתחות בביתם וביישובם, חוויות של חברות ורעות. ובמקום החוויות יבואו הטראומות והזעזועים והמשברים, שיחוקקו בנפשם ושלא יישכחו לעולם.
לא נשכח, אנו ההורים, את הפחד ופיק הברכיים, החרדות, והדאגות, שאחזו בנו בשעה שבנינו ובנותינו חזרו ליישוביהם, אחרי ביקור אצל משפחותיהם, ולא נשכח את התפילות שיצאו מפינו, ובמיוחד כששמענו על פיגועים ועל פגעים שקרו בדרכם ליישוביהם.
לא נסלח על צפיפות הזמנים ועל צוק העיתים שבין ההודעה על עקירת היישובים לבין הוצאתה לפועל. ללא הסברה וללא הכנה, ובכך נשברו אידיאלים ונהרס האימון שבין השליחים ושולחיהם, ובין ממשל ונמשליו.
לא נשכח את הקרבנות שנפלו על קידוש ה', על גאולת הארץ ועל הצלת העם, ומקום מנוחתם נחקק באדמות ארץ ישראל הנבגדת.
לא נסלח על רגשות שהוקהו, על רצונות שנכפו, ועל רגשי רחמים וחמלה שנעצרו.
לא נשכח את השרים שתמכו, את החכ"ים שהצביעו, את הפקידים שעודדו ויעצו למימושה של העקירה.
לא נסלח על תוצאות עתידיות של העקירה הזו.
לא נשכח כי אי אפשר לשכוח.
לא נסלח כי הלכה פסוקה היא:
".. החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו... ולשאול ממנו שימחול לו אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו (ולהפציר בו) עד שימחול לו..". (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב', הלכה ט').
את זאת שרון לא רוצה לעשות!!!
ואחרון אחרון:
לא נשכח ולא נסלח לא רק על עקירת החיים, אלא גם על עקירת קברי מתים, ועל כגון זה קוננו בתשעה באב תשס"ה, את הקינה הזאת (נביא רק את הפזמון החוזר):
גרושים מבית תענוגיהם
לבי לבי על חלליהם
עיפה נפשי מול הרוגיהם
מעי מעי על הרוגיהם.
בתקווה ובצפייה לישועה.
לא נשכח, מר שרון, את אמירותיך שחזרו ונשנו שנה אחר שנה: "לכו לג'בלאות", "ההתיישבות מגינה על מדינת ישראל", "ההתיישבות מגינה על מישור החוף" וכדומה וכדומה.
לא נסלח על בגידותיך בתפיסת עולם זו, ושבעטייה נגרם לבנינו, לנו, לעם ולמדינה סבל ומכאובים, צער וייסורים קשים ומרים.
לא נשכח את גבורתם של בנינו ובנותינו בהיאחזם באדמה בתולית בארץ ישראל, אשר הפכוה לגן פורח המספקת למדינת ישראל יבולים מפירות האדמה רבים ומגוונים באיכות נקייה כשרה ומשובחת.
לא נסלח למי שדלדל את כוחם של בנינו אלה, ודילל את יבולה של ארצנו ובכך ניסה להפכם לדלי חזון ודלי מעש.
לא נשכח את הדי הפיגועים והפגיעות של הפצמרי"ם ושל כל כלי המשחית שפגעו בתושבים ובילדיהם, בבתיהם ובשדותיהם, ואשר רבים מהם נהרגו ולא מעטים נשארו פגועים בגופם ובנפשם.
לא נסלח למי שהורה לצה"ל לוותר על תגובה הולמת כלפי האויב על פגיעותיו בתושבי גוש קטיף וחבל עזה וצפון השומרון.
לא נשכח את הזמנים שבהם נדמינו בעיני עצמנו כחגבים לעומת המרצחים והמחבלים, בשל הימנעות הפגיעה בהם ובתשתיותיהם.
לא נסלח על החלשת חילנו וחוסננו הצבאיים בשל חישובים פוליטיים מצומצמים.
לא נשכח את טמטום הלב ואטימתו מצד פוליטיקאים קצרי ראות כלפי האידיאלים ומסירות הנפש, שהניעו ומניעים את בנינו להיאחז בשטחי א"י למרות הכל. ולא נשכח את הצבעותיהם של שרים וח"כים מתוסכלים, שרק הכסא הוא דאגתם.
לא נסלח ליושבים ראשונה בשלטון על הפכפכותם, על סתירות דבריהם, ועל כל מה שנגרם לנו בעטיים של מעשיהם ושל מחדליהם.
לא נשכח את כוונותיהם הטובות ואת מעשיהם הישרים של בנינו ובנותינו, אשר לא חיפשו קריירה, או פרנסה או נוחות. אלא מילוי האתגרים והאידיאלים של הציונות שעליהם חונכו במשך עשרות שנים.
לא נסלח למי שלעג ולגלג על חינוכם של בנינו ובנותינו ועל האידיאלים שבשמם נחלצו לעצרת העם והארץ.
לא נשכח את מסירותם, גדלות רוחם ועוז נפשם של בנינו ובנותינו ושל רבניהם ומנהיגיהם בהקמתם של קהילות מפוארות, עתירות תורה ומעש, משופעות באהבה אחווה שלום ורעות, ומימושם של כל ערכי היהדות, שעליהם חונכו הם וילדיהם.
לא נסלח על ניאוץ שמם של בנינו ובנותינו, על סילוף כוונותיהם ומעשיהם הטהורים ועל החשדות שנחשדו, כמו שחיפשו חיים נוחים וקלים. ניאוץ זה הובלט בעיקר באמצעות כתבות של עיתונים עוינים , מלעיגים ומשטינים, ושמחים לאיד.
לא נשכח את סילוקם ועקירתם של בנינו ובנותינו מבתיהם, בתים אשר נבנו בעשר אצבעותיהם באהבה ובמסירות, בשירה ובשמחת מצווה של יישוב ארץ ישראל.
לא נסלח על עקירת חוויות הילדות והנערות מנפשם של נכדינו היקרים, חוויות של גדילה והתפתחות בביתם וביישובם, חוויות של חברות ורעות. ובמקום החוויות יבואו הטראומות והזעזועים והמשברים, שיחוקקו בנפשם ושלא יישכחו לעולם.
לא נשכח, אנו ההורים, את הפחד ופיק הברכיים, החרדות, והדאגות, שאחזו בנו בשעה שבנינו ובנותינו חזרו ליישוביהם, אחרי ביקור אצל משפחותיהם, ולא נשכח את התפילות שיצאו מפינו, ובמיוחד כששמענו על פיגועים ועל פגעים שקרו בדרכם ליישוביהם.
לא נסלח על צפיפות הזמנים ועל צוק העיתים שבין ההודעה על עקירת היישובים לבין הוצאתה לפועל. ללא הסברה וללא הכנה, ובכך נשברו אידיאלים ונהרס האימון שבין השליחים ושולחיהם, ובין ממשל ונמשליו.
לא נשכח את הקרבנות שנפלו על קידוש ה', על גאולת הארץ ועל הצלת העם, ומקום מנוחתם נחקק באדמות ארץ ישראל הנבגדת.
לא נסלח על רגשות שהוקהו, על רצונות שנכפו, ועל רגשי רחמים וחמלה שנעצרו.
לא נשכח את השרים שתמכו, את החכ"ים שהצביעו, את הפקידים שעודדו ויעצו למימושה של העקירה.
לא נסלח על תוצאות עתידיות של העקירה הזו.
לא נשכח כי אי אפשר לשכוח.
לא נסלח כי הלכה פסוקה היא:
".. החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו... ולשאול ממנו שימחול לו אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו (ולהפציר בו) עד שימחול לו..". (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב', הלכה ט').
את זאת שרון לא רוצה לעשות!!!
ואחרון אחרון:
לא נשכח ולא נסלח לא רק על עקירת החיים, אלא גם על עקירת קברי מתים, ועל כגון זה קוננו בתשעה באב תשס"ה, את הקינה הזאת (נביא רק את הפזמון החוזר):
גרושים מבית תענוגיהם
לבי לבי על חלליהם
עיפה נפשי מול הרוגיהם
מעי מעי על הרוגיהם.
בתקווה ובצפייה לישועה.