בימים אלה של מידת הדין מתוחה, שלא הייתה כמותה, על עם ישראל וארץ ישראל, זכינו להרבה גילויים חיוביים ביותר. התנהגותם של מתנגדי הגירוש על מנהיגיהם הרוחניים והמבצעיים, מועצת יש"ע בפרט, וכן הציבור כולו. מנער ועד זקן, טף ונשים מתאפיינת בעוצמה, ונחישות, גדלות ושכל טוב, כבוד משמעת ותרבות. הרבה קידוש השם ושידור של רושם אמיתי וחיובי, המנפץ הטעיות רבות קודמות, רוחש לנו הציבור הרחב. בניית אהדה לאומית רחבה ועמוקה כזאת צריכה לעמוד בראש סדר עדיפויותינו בשעה זאת.

אכן, אין כל הבטחה להצלחה מיידית אך יש כאן תרומה חיונית ארוכת טווח לציבוריות הישראלית. כפר מימון, שדרות, נתיבות ואופקים מצטרפות היטב לאופי המאבק הכל-כך מורם של אנשי גוש קטיף עצמם ביישוביהם וברחבי הארץ כולה. פאר הוא לנו להשתייך לציבור גדול וערכי זה, לעיני כל העמים והדורות. ומי יודע אם לעת הזאת הגענו למלכות של מבחן. לא ניכנע אל מול הבריונות הדורסנות והשחיתות המופעלות נגדנו, שניעשה בעצמנו כאלה חס וחלילה.

לעומת זאת ברור שאין כל מקום ולא תועלת להתנהגות פראית-פרעית אימפולסיבית פוגענית רגשנית או ילדותית. כל אלה לא רק שאינם מועילים אלא גם מזיקים, עניינית ותדמיתית. אין כאן לא כבוד ולא הערכה, רק צחוק, לעג וגנאי לעושיהם בעיני כל רואה. והרי צוטטו חיילים כך: "אין לנו קושי לעמוד בפני קללות או איומים, אלא מפני ה"לוחמה הפסיכולוגית" של אהבה, מאור פנים, הידברות והסברה של המתיישבים". ההתכתשות רק מקוממת ומקשיחה עמדות, מעצימה את המתח, הקרעים והסיכונים הטמונים להווה ולעתיד.

אין לנו צורך במשחקי "שוטרים וגנבים". התבגרנו. בלב רחב, בקומה זקופה, בשלוות נפש, בביטחון ובאמונה. באורך רוח ובאיפוק רגשי תחת שליטה שכלית גמורה בעזרת ה' יבוא הניצחון במוקדם או במאוחר.

זכותנו לשבת בחבלי ארץ קדשנו תיקבע על ידי שאר רוחנו ושעור קומתנו המוסרית הרמה.

"זאת אשיב אל לבי מפני הכבוד לכל שואל ומבקש לשכון כבוד בארה"ק...וישער עצמו שעכ"פ רוב מידותיו מתוקנים והוא ימשול בם אש ילך לבטח דרכו ..." (אגרת ר' אברהם קוליסקר לחסידים שבחו"ל. טבריה תקנ"ג)


כותב המאמר הוא תושב קדומים שבשומרון.