לכבוד: אראל סג"ל, מעריב.
שלום רב
למקרא דבריך "ציניים, נמאסתם" דומעת העין מאליה... מעולם לא הייתה חמלה בארץ הזאת, ו"ההתנתקות" היא רק מורסה שהתפוצצה והתיזה בפנינו את המוגלה שהצטברה.
כשהקלגסים משתוללים, המוזות שותקות. כיצד אפשר לכתוב לנוכח הזוועה, שכל מילה תקטן מלתאר את שטניותה. אותו צירוף מפלצתי של סדיזם ברברי מהול בטירוף, המפעפע מתוך מדמנת "ההתנתקות", עולה כאד רעיל מתוך טוריהם של עמיתיך העיתונאים המוצאים עוז בנפשם להטיף מוסר לקורבנות הטיהור האתני...
העקירה הברוטלית של אזרחים יהודים המחישה אחת ולתמיד שאכן יש פה רק עם אחד, והוא העם הערבי. צודקים הערבים בטענתם שאין לנו זכות להיקרא עם, ואם בכל זאת אנחנו נחשבים לעם על פי הגדרה דחוקה ונפתלת כלשהי, אזי חרפה היא להשתייך לעם כזה הנגוע במינון מחליא של בוגדנות מהולה בטמטום סדיסטי.
אומנם נולדתי בצד "הנכון" של המפה החברתית, אך מגיל צעיר הבחנתי בגילויי הסיאוב של סביבתי ה"אליטיסטית". זאת, למרות געגועיי לילדותי בחדרה של שנות החמישים ולנעוריי בחיפה של שנות השישים. גרנו בהדר הכרמל כשהגיעו לאוזנינו השמועות על "הפורעים" המרוקאים בראשות בן-הרוש העולים בהמוניהם מואדי סאליב... כשם שכיום מאיימים "הפורעים" המתנחלים על שלוותה של אוליגרכיית השחיתות וסוכניה מהשמאל.
המדינה הזאת מעולם לא ידעה חמלה וצדק מהם, וכל מוסריותה מאז ומתמיד התגלמה במס שפתיים מתקתק וחנפני לסבלם של הערבים. אשרי המאמין במדינה המכונה ישראל, שהוקמה על ידי אוליגרכיית השמאל לצרכיה הפרטיים בלבד.
אך כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה ומסרבת להיכנע לתכתיבי שלטון הסדומיים, תשסה בה החונטה התורנית את הרוטוויילרים מהיס"ם, ורב-קלגס יפקוד על קלגס שיפקוד על תת-קלגס שיפקוד על קלגס-משנה שיפקוד על סגן-קלגס, וקלגסונים ישוגרו למשימתם דחופים ובהולים, דומעים ועוקרים... ומי שלא ראה במו עיניו דמעות קלגסונים לא ראה דמעות תנין מימיו...
וכל השאר יסופר בדברי הימים של ממלכת הצוררים, שבעידן של דמדומי עולם צצה לה מתהום הנשייה בארץ המובטחת ואשר שמה לה למטרת-על להחריב את היהודי באשר הוא תוך ניצול ערמומי של משאביו...
שלום רב
למקרא דבריך "ציניים, נמאסתם" דומעת העין מאליה... מעולם לא הייתה חמלה בארץ הזאת, ו"ההתנתקות" היא רק מורסה שהתפוצצה והתיזה בפנינו את המוגלה שהצטברה.
כשהקלגסים משתוללים, המוזות שותקות. כיצד אפשר לכתוב לנוכח הזוועה, שכל מילה תקטן מלתאר את שטניותה. אותו צירוף מפלצתי של סדיזם ברברי מהול בטירוף, המפעפע מתוך מדמנת "ההתנתקות", עולה כאד רעיל מתוך טוריהם של עמיתיך העיתונאים המוצאים עוז בנפשם להטיף מוסר לקורבנות הטיהור האתני...
העקירה הברוטלית של אזרחים יהודים המחישה אחת ולתמיד שאכן יש פה רק עם אחד, והוא העם הערבי. צודקים הערבים בטענתם שאין לנו זכות להיקרא עם, ואם בכל זאת אנחנו נחשבים לעם על פי הגדרה דחוקה ונפתלת כלשהי, אזי חרפה היא להשתייך לעם כזה הנגוע במינון מחליא של בוגדנות מהולה בטמטום סדיסטי.
אומנם נולדתי בצד "הנכון" של המפה החברתית, אך מגיל צעיר הבחנתי בגילויי הסיאוב של סביבתי ה"אליטיסטית". זאת, למרות געגועיי לילדותי בחדרה של שנות החמישים ולנעוריי בחיפה של שנות השישים. גרנו בהדר הכרמל כשהגיעו לאוזנינו השמועות על "הפורעים" המרוקאים בראשות בן-הרוש העולים בהמוניהם מואדי סאליב... כשם שכיום מאיימים "הפורעים" המתנחלים על שלוותה של אוליגרכיית השחיתות וסוכניה מהשמאל.
המדינה הזאת מעולם לא ידעה חמלה וצדק מהם, וכל מוסריותה מאז ומתמיד התגלמה במס שפתיים מתקתק וחנפני לסבלם של הערבים. אשרי המאמין במדינה המכונה ישראל, שהוקמה על ידי אוליגרכיית השמאל לצרכיה הפרטיים בלבד.
אך כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה ומסרבת להיכנע לתכתיבי שלטון הסדומיים, תשסה בה החונטה התורנית את הרוטוויילרים מהיס"ם, ורב-קלגס יפקוד על קלגס שיפקוד על תת-קלגס שיפקוד על קלגס-משנה שיפקוד על סגן-קלגס, וקלגסונים ישוגרו למשימתם דחופים ובהולים, דומעים ועוקרים... ומי שלא ראה במו עיניו דמעות קלגסונים לא ראה דמעות תנין מימיו...
וכל השאר יסופר בדברי הימים של ממלכת הצוררים, שבעידן של דמדומי עולם צצה לה מתהום הנשייה בארץ המובטחת ואשר שמה לה למטרת-על להחריב את היהודי באשר הוא תוך ניצול ערמומי של משאביו...