מסירות הנפש של אנשי גוש קטיף אינה הולכת לאיבוד חס וחלילה. ההצלחה אינה נמדדת ביכולת למנוע משרון את גירוש המתיישבים הגיבורים, אוהבי ארצם ועמם מארצנו, אלא מבחן ההצלחה הוא בגילוי האהבה ומסירות הנפש הגדולה לעמנו, לארצנו ולתורתנו הקדושה, שהמתיישבים ואחיהם גילו ומגלים בדבקותם באמונתם הבלתי ניתנת לערעור שארץ שישראל שייכת אך ורק לעם ישראל, כפי שהובטח כבר לאברהם אבינו על ידי בורא העולם "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית י"ג, ט"ו).

אברהם אבינו שהאמין בה' יתברך ובטח בו שאל בכל זאת: "במה אדע כי אירשנה?" (בראשית ט"ו, ח') מסביר רש"י, שלאברהם אבינו לא היה ספק שהשם יתברך יקיים את הבטחתו ושבועתו, אלא ששאל באיזו זכות תתקיים הבטחתו. אמר לו: בזכות הקורבנות, דהיינו בזכות מסירות הנפש על אחיזתנו בארץ ישראל, כהיום הזה.

ואכן עם ישראל לא הפסיק לרגע להאמין בזכותנו על ארצנו ודבק בה בתפילות ובמעשים, גם כאשר גורשנו מהארץ בכוח על ידי הבבלים לגלות בבל, ועל ידי הרומאים בחורבן בית שני לגלות בת אלפיים שנה, ובימינו אנו על ידי שרון המגרש אותנו מגוש קטיף ומצפון השומרון. בכל דור ודור זוכים השרידים שה' יתברך חפץ בם, ומגלים את אהבתם ומסירות נפשם לעמנו לארצנו ולתורתנו. הם המעטים המזכים את כלל ישראל לדורותם.

נכון לעכשיו, גיבורי גוש קטיף, והאלפים והרבבות שחשו לעזרתם במסירות נפש מופלאה על ארץ חיינו, דעו לכם, מסירות הנפש והאהבה אינן הולכות לאיבוד. הן עומדות לכם ולמשפחותיכם ולזרעכם ולכלל ישראל לדורי דורות. אתם השרידים הממשיכים את רוחם הגדולה של האבות אברהם יצחק ויעקב ע"ה, של יהושע בן נון וכלב בן יפונה אשר לא חלשה אמונתם גם כאשר היו מיעוט שבמיעוט, ושל דוד המלך שעמד בגבורה מול גלית ואויבי ישראל.

אתם גיבורי כוח עושי דברו ממשיכים את גבורתם ורוחם של מתתיהו ובניו שלא נכנעו ליוונים. אתם ממשיכי דרכם של היהודים שמסרו נפשם וחייהם למען אמונתם בגירוש ספרד ובמרד הגטאות בשואה הנוראה. אתם ממשיכי דרכם של החלוצים הראשונים שמסרו חייהם למען יישוב הארץ, אתם הטרומפלדורים של דורנו. אתם מזכים את כלל ישראל. אתם מצילים את כבודו של עם ישראל וארץ ישראל ותורת ישראל.

לנגד עינינו מתקיימים דברי חזונו של דניאל (י"ב, ב'): "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם". ובזכות מסירות הנפש של מתיישבי גוש קטיף והשומרון ונאמני ארץ ישראל תתקיים בנו השבועה לאברהם אבינו וליצחק אבינו בעקידה (בראשית כ"ב, ט"ז-י"ח):

ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי.

חזק חזק ונתחזק וה' יעשה הטוב בעיניו.

בציפייה לגאולה שלמה.