ביום 18 לאוגוסט הסתכלה המדינה בראי ולא הכירה את עצמה. ד"ר ג'קיל ראה שם את מיסטר הייד ושאל בחרדה: זה אני?!
וגם "הילדים של קיץ אלפיים וחמש" שאלו: הבטחתם ארץ, ואתם מוסרים לנו אותה קרועה לגזרים.
הבטחתם צבא הגנה, ואתם מעבירים לנו צבא, שכבש והרס 25 יישובים יהודים, ומתכונן להשמיד עוד 100.
הבטחתם מלחמה בטרור, ואתם משאירים לנו טרור מנצח, שנכנעתם לו "חד-צדדית". כלומר ללא תנאי, ובעזרת צבא של 60,000 הבאתם אותו לפסגת נצחונו: 2801 בתים, 270 מוסדות, 26 בתי כנסת יהודיים הרוסים ומפוצצים.
הבטחתם "שבת אחים", ואלינו מגיעים אחים פליטים, אחים ממורמרים ומנוכרים, שסחבתם אותם משולחנם וממיטתם אל מחוזות גירוש.
הבטחתם "עם ישראל", ואנחנו קיבלנו מכם שלושה פלגים זרים ועוינים זה לזה: מתאבלים, חוגגים ואדישים.
הבטחתם ציונות, והותרתם לנו חזון זוהר של התיישבות, הפרחת שממות ונטיעת עם על אדמתו, כשהוא רמוס מתחת לרגלי העוקרים שלכם.
הבטחתם דמוקרטיה, והורשתם לנו משטר בו הכנסת, הממשלה, הצבא והמשטרה, המוסד והשב"כ, בתי המשפט, התקשורת, החינוך והאקדמיה, המנגנון הציבורי ומוסדות התרבות, כולם עושים את רצונו של איש אחד.
"התיישבות בגליל ובנגב" תראה ישראל "ביום שאחרי" רק אצל הערבים. בגליל, בעזרת תקציבי מדינה נדיבים ועל אלפי דונמים של אדמות קק"ל שהופשרו למענם, ובנגב, ב-60 מאחזים בלתי חוקיים שזכו בהכשר חוקי, בעוד מאחזי היהודים עומדים להריסה.
ההתיישבות, כמרכיב מהותי של המדינה היהודית, שקועה במזח של נמל עזה, וקבורה בחולות סיני יחד עם שברי הבתים היהודיים.
גם "הבטחון" כערך סגולי וכסמל ללקיחת היהודים את גורלם בידיהם, פג תוקפו ביום בו גוייס צבא ישראל לעקור ולגרש יהודים עפ"י תכתיב זר, ולטובת האינטרס הלאומי של האויב.
ומי שיחפש בצה"ל את "צבא העם" הישן והטוב, יצטרך לשאול תחילה: איזה עם? עם המגרשים או עם המגורשים? וכמה מן המגורשים ימצאו בו עוד את מקומם?
ישראל של "היום שאחרי" תהיה חפה מציונות, ברוח נאומו של ראש הממשלה, שהציג הרס יישובים כפתרון לבעיות חינוך ועוני והכפיף את הגשמת הציונות לדמוגרפיה הערבית. בכך תם סדר העדיפות הציוני, שהקדים את צורכי ההתיישבות והביטחון של חניתה לפני רווחתה של תל אביב. "ביום שאחרי" הציונות קוברים יישוב וחוסכים את הוצאות קיומו וביטחונו. המתים אינם אוכלים.
"ביום שאחרי" תחייה ישראל בצילה של מדינת-הטרור הפלסטינית. הגירוש "המוצלח" של היהודים יהיה קו הזינוק להפעלת מפת-הדרכים, זו מפת-הדרכים מבטיחה לערבים מדינה "נקייה מיהודים". כך התבטא שר הבטחון, ושרת החוץ האמריקנית כבר דוחקת.
את ישראל החדשה יפצה על אובדן ביטחונה צבא בינלאומי, שישב על גבולה, ואת החלל בעצמאותה בעניני חוץ וביטחון, תמלא חסות בינלאומית ("הקוורטט", עפ"י מפת-הדרכים).
הנוער בישראל החדשה ראה את נבחרי הציבור ומשרתיו באפסותם ובקלונם. הם לימדוהו אנטי-אזרחות, אי-כיבוד החוק, זלזול בבתי המשפט, הם דחפוהו לראות בישיבה בכלא על עניין לאומי משאת נפש. הנוער ראה את צה"ל שהורד לזנות על ניהול מלחמה בבני עמו, ומי יודע עד כמה נפגעה נכונותו לשרת ולהצטיין.
הארץ תדע לראשונה טרור יהודי ויחידות משטרה במדים שחורים. זו תהיה ארץ מרירה, עם חברה שאיבדה את האופטימיות שלה, שאפילו הימנונה, שהגדיר ואפיין אותה, "התקווה", הוא בדרך החוצה.
גוף ללא רוח, בורסה ללא נשמה.
זעקי, ארץ אהובה!
וגם "הילדים של קיץ אלפיים וחמש" שאלו: הבטחתם ארץ, ואתם מוסרים לנו אותה קרועה לגזרים.
הבטחתם צבא הגנה, ואתם מעבירים לנו צבא, שכבש והרס 25 יישובים יהודים, ומתכונן להשמיד עוד 100.
הבטחתם מלחמה בטרור, ואתם משאירים לנו טרור מנצח, שנכנעתם לו "חד-צדדית". כלומר ללא תנאי, ובעזרת צבא של 60,000 הבאתם אותו לפסגת נצחונו: 2801 בתים, 270 מוסדות, 26 בתי כנסת יהודיים הרוסים ומפוצצים.
הבטחתם "שבת אחים", ואלינו מגיעים אחים פליטים, אחים ממורמרים ומנוכרים, שסחבתם אותם משולחנם וממיטתם אל מחוזות גירוש.
הבטחתם "עם ישראל", ואנחנו קיבלנו מכם שלושה פלגים זרים ועוינים זה לזה: מתאבלים, חוגגים ואדישים.
הבטחתם ציונות, והותרתם לנו חזון זוהר של התיישבות, הפרחת שממות ונטיעת עם על אדמתו, כשהוא רמוס מתחת לרגלי העוקרים שלכם.
הבטחתם דמוקרטיה, והורשתם לנו משטר בו הכנסת, הממשלה, הצבא והמשטרה, המוסד והשב"כ, בתי המשפט, התקשורת, החינוך והאקדמיה, המנגנון הציבורי ומוסדות התרבות, כולם עושים את רצונו של איש אחד.
"התיישבות בגליל ובנגב" תראה ישראל "ביום שאחרי" רק אצל הערבים. בגליל, בעזרת תקציבי מדינה נדיבים ועל אלפי דונמים של אדמות קק"ל שהופשרו למענם, ובנגב, ב-60 מאחזים בלתי חוקיים שזכו בהכשר חוקי, בעוד מאחזי היהודים עומדים להריסה.
ההתיישבות, כמרכיב מהותי של המדינה היהודית, שקועה במזח של נמל עזה, וקבורה בחולות סיני יחד עם שברי הבתים היהודיים.
גם "הבטחון" כערך סגולי וכסמל ללקיחת היהודים את גורלם בידיהם, פג תוקפו ביום בו גוייס צבא ישראל לעקור ולגרש יהודים עפ"י תכתיב זר, ולטובת האינטרס הלאומי של האויב.
ומי שיחפש בצה"ל את "צבא העם" הישן והטוב, יצטרך לשאול תחילה: איזה עם? עם המגרשים או עם המגורשים? וכמה מן המגורשים ימצאו בו עוד את מקומם?
ישראל של "היום שאחרי" תהיה חפה מציונות, ברוח נאומו של ראש הממשלה, שהציג הרס יישובים כפתרון לבעיות חינוך ועוני והכפיף את הגשמת הציונות לדמוגרפיה הערבית. בכך תם סדר העדיפות הציוני, שהקדים את צורכי ההתיישבות והביטחון של חניתה לפני רווחתה של תל אביב. "ביום שאחרי" הציונות קוברים יישוב וחוסכים את הוצאות קיומו וביטחונו. המתים אינם אוכלים.
"ביום שאחרי" תחייה ישראל בצילה של מדינת-הטרור הפלסטינית. הגירוש "המוצלח" של היהודים יהיה קו הזינוק להפעלת מפת-הדרכים, זו מפת-הדרכים מבטיחה לערבים מדינה "נקייה מיהודים". כך התבטא שר הבטחון, ושרת החוץ האמריקנית כבר דוחקת.
את ישראל החדשה יפצה על אובדן ביטחונה צבא בינלאומי, שישב על גבולה, ואת החלל בעצמאותה בעניני חוץ וביטחון, תמלא חסות בינלאומית ("הקוורטט", עפ"י מפת-הדרכים).
הנוער בישראל החדשה ראה את נבחרי הציבור ומשרתיו באפסותם ובקלונם. הם לימדוהו אנטי-אזרחות, אי-כיבוד החוק, זלזול בבתי המשפט, הם דחפוהו לראות בישיבה בכלא על עניין לאומי משאת נפש. הנוער ראה את צה"ל שהורד לזנות על ניהול מלחמה בבני עמו, ומי יודע עד כמה נפגעה נכונותו לשרת ולהצטיין.
הארץ תדע לראשונה טרור יהודי ויחידות משטרה במדים שחורים. זו תהיה ארץ מרירה, עם חברה שאיבדה את האופטימיות שלה, שאפילו הימנונה, שהגדיר ואפיין אותה, "התקווה", הוא בדרך החוצה.
גוף ללא רוח, בורסה ללא נשמה.
זעקי, ארץ אהובה!