התכנית המטורפת של עקירת גוש קטיף והשלכת אלפי יהודים, הטובים שבאזרחי המדינה, אל הרחוב מחייבת את כולנו בחשבון נפש מעמיק ובהסקת מסקנות נרחבות על המשך תפקידנו במפעל הציוני. יש לבחון את השבר שנוצר ביחסה של הציונות הדתית אל המדינה. לבדוק את תפקודה של הנהגת המחנה הלאומי ואת שיטת המאבק, לרפא ומהר את הנתק שחל בין חלקים גדולים של הדור הצעיר לבין הממסד הרבני ומועצת יש"ע, לעסוק בתפקודה של התקשורת ועוד.
במאמר זה אני מבקש לעסוק בנקודה אחת מרכזית: מעורבותו והשפעתו של הציבור הדתי לאומי על החברה הישראלית.
מגוש קטיף לגוש דן
רבים וטובים כבר עוסקים בפרהסיה או באופן אישי בחשבון הנפש המסורתי שנערך במחננו לאחר כל מאורע היסטורי במדינה.
היום כבר ברור לכולם שדווקא הציבור הדתי לאומי מנותק מכל מוקדי ההשפעה והכוח במדינה. עם כל הכאב יש לומר שאם תהליך ההתנתקות הנורא התרחש כמעט ללא מעורבות, ולכל הפחות מחאה של החברה הכללית הישראלית, כולל החרדים, אנחנו באמת מנותקים.
נכון, רובו של הציבור הישראלי כאב את הגירוש ומראותיו. רבים דמעו, אבל אף אחד לא יצא לרחוב. מול מציאות כזו מתעורר מחדש העיסוק בתסביך הנחיתות של הציבור הדתי לאומי ביחס לחברה או כפי שהגדירו בקצרה אדיר זיק ז"ל: "הצ'יפ הדפוק במוח". כשמדובר בציבור האידיאליסטי ביותר שקיים במדינה היחיד שמוכן להשקיע: זמן, כסף וזיעה כדי לשמור על המפעל הציוני שנראה כעומד להתפרק מכל נכסיו, הכאב גדול שבעתיים.
יש לומר בנחרצות הציבור הדתי לאומי חייב להשתרש בחברה הישראלית בכל דרך. יש לקחת את מושכות ההנהגה בנושאי חינוך, חברה, רווחה, תרבות, תקשורת וכל תחום מתבקש אחר.
רבות דובר בשנים האחרונות על מהפכת התשובה הציונית: ישיבות מוקמות בערים, דוכני הסברה פועלים בכל מקום, חוגי בית נפתחים, עשרות גרעינים תורניים פועלים ברחבי הארץ אולם לא די בכך. חרב הגירוש העשויה להיות מונפת גם מעל ישובים ביש"ע, הפגיעה בזהות היהודית, והמהלכים האנטי ציונים שמדינת ישראל נוקטת בהם בשנים האחרונות מחייבים את כולנו להחליף הילוך ולשנות את גישתנו לנושא.
מפקד הליכוד הוכיח מעל לכל. יש באפשרותנו לנצח את השפעתה של התרבות הישראלית הנוכחית, רק כאשר מתחרים בה מבפנים בביתו של הישראלי הממוצע, אך לשם כך יש צורך בחיזוקם של הגרעינים התורניים. חברי הגרעינים התורניים ומשפחותיהם הינם שליחי הצינות הדתית הנמצאים בחזית המאבק. השפעתם מתרחבת ומאמציהם ראויים להערכה. אולם הם לא יוכלו להכריע את המערכה ללא תמיכת כולנו. יכולתו של גרעין ממוצע להשפיע על עיר גדולה כשהוא כולל כמניין משפחות צעירות העוסקות כל רגע בבניינן האישי והתורני. בהקמת מערכות חינוך לגיל הרך ובהמתנה לעיתים לשווא להגעתה של המלגה המצומקת, היא נמוכה ביותר.
בואו נלמד את לקחי העבר. בסיס האם צריך להיות נטוע בגוש דן. קשה מאוד לאורך זמן להוציא אנשים מההתיישבות לפעולות הסברה במרכז, ומגיע ישר כוח לכל העוסקים בנושא. אבל אנו צריכים לחיות עם אחינו. וככל שנהיה שם יותר כך ייטב.
יש לראות בגרעינים התורניים מפעל מרכזי בתוכנית ההתחברות לעם ישראל. מחנה הישיבות על רבניו נדרש לבדק בית בנושא הזה, יש לכוון משפחות צעירות וותיקות לצאת מהחממה ולהמשיך את גוש קטיף בגוש דן. אנחנו מאוד בעד בניין תורה יסודי שיהווה את ההנהגה הרוחנית העתידית של עם ישראל , וזו הרגשה בריאה מאד לרצות להמשיך וללמוד, אך גם הרצון לתרום לחברה היא הרגשה שכל אחד מאיתנו חייב להסתובב איתה. למותר לציין שלימוד התורה חייב להיות העיסוק העיקרי של חברי הגרעין גם במקום פעילותם והוא תנאי הכרחי ליכולת השפעתם במקום.
נכון, הדבר דורש הערכות מיוחדת ותקציבים. אבל אם כל ישיבה תמשיך לשלם מלגה לאברך במשך שנה-שנתיים עד שיתבסס בקהילתו החדשה הדבר יעודד מאד יציאה החוצה. יש לסייע "למתיישבים" בפתרונות דיור, בתעסוקה לנשים ובהקמת תוכניות עבודה ולימוד מסודרות בעזרה מול הרשויות העירוניות. אלפי משפחות תורניות שיגורו בכל רחבי הארץ, יחוללו את המהפכה המתבקשת. הם יכנסו לגני הילדים, ולתיכונים, למוסדות הדת והרווחה, יארגנו חוגי בית, טיולים ונופשים, ילוו משפחות, יחיו את בתי הכנסת המזדקנים, יעבירו שיעורים בכל אתר אפשרי. ובקיצור, יהוו את מהפכת התשובה הציוני.
הגרעינים צריכים להפוך למשימה לאומית ולחלק בלתי נפרד ממחויבותנו כלפי עם ישראל.
בנוסף לכך יש להמשיך ולפתח את דוכני ההסברה המשמשים כגשר בינינו לציבור הרחב ומסייעים ביצירת הקשר הראשוני. חשוב מאד להפיק חומרי הסברה מגוונים ותקליטורים לחלוקה ולהתאים אותם לקהל היעד.
רבות חטאנו כשרצינו להכתיב לעם ישראל מה ילמד, ובאיזו רמה.
אנו חייבים להבין שלא כולם מתחברים "לאורות הקודש", עם ישראל קדוש כולו, אבל יש לו הרבה פנים והופעות. לכתוב חוברות בשפה "פשוטה ועממית" זה לא זלזול בעם ישראל וזה לא שטחי, זה רצון כנה ליצור חיבור וקשר אמיתי שילך ויתפתח בעזרת ה' ויעמיק את שורשיו.
לכן, בבקשה גם לא לזלזל בדוכנים ומפעיליהם שעושים עבודת קודש. יש אנשים שמתוך הנחת תפילין אחת ממשיכים לחיי תורה שלמים, יש כאלו שתקליטור קליט הביאם ללמוד בישיבה, יש מי שחיבוק הבא מלב אוהב מספיק להם בכדי לרצות ולהדליק נרות שבת ויש יהודים שביקור מטעם "פנים אל פנים" בביתם הוא ההתעניינות האמיתית היחידה לה הם זכו מזה שנים.
רבים כבר מודים היום שפעילויות מסוג זה שנעשו בצבורים אחרים הביאו בסופו של דבר לסחיפתם של יהודים רבים לעולמה של תורה ולחיי קודש.
נכון לעכשיו כמעט ולא פועלים מוסדות המתאימים לבעלי תשובה. קשה מאד למי שמתעניין ביהדות לעזוב את ביתו ועבודתו ולעלות לישיבה בירושלים. מחובתנו לפתוח בכל אזור ישיבה או כולל המתאימים ללימודי יסוד ביהדות. חברי הגרעינים ואנשי "פנים אל פנים" נתקלים בכל יום באנשים המבקשים ללמוד אמונה. כבר בימים אלו נפתחה בבאר שבע ישיבה לבעלי תשובה ומתעניינים, שהגיעו מפעילות זו. אנשים אלה אגב הם קהל יעד פוטנציאלי גם לסמינרים, מושג המשמש כזרוע מרכזית לפעילות תנועות תשובה רבות ואצלנו כמעט ולא קיים.
גם בקרב הנוער קיימת פעילות ברוכה של התנדבות ברחבי הארץ למען הקהילה, יש לעודד פעילות זו ולפרסמה בקרב הציבור הרחב על מנת שתסחף את כל מוסדות החינוך במדינה.
ברוך השם קיימת פעילות רבה בציבור הדתי לאומי, גופים רבים פועלים בחברה הישראלית. לא ניתן וגם לא כדאי לאחד את כולם. תפעל כל קבוצה עפ"י עקרונותיה ורבותיה, אולם שיתוף פעולה ודאי הוא דבר מתבקש: הקמת מרכז מידע שיהווה כתובת לציבור כולו בנושאי הלכה, משפחה, חינוך ועוד, הפעלת אתר אינטרנט משותף להסברה ופרוייקטים משותפים הן פעולות הכרחיות שיש לעודדן. הדבר יתרום רבות לגיבוש עולם התורה הציוני ויגביר את תחושת האחדות והעוצמה.
בידי ציבור זה יש כוח אדיר ואנרגיות בלתי מוגבלות של אמונה. כל אחד ואחד מאיתנו שיגביר קצת את מודעותו לעמו וסביבתו ויהיה שותף בעזרת ה' להצלחתו של תהליך ההתחברות. לתהליך זה יש הרבה חיילים בחזית ובעורף, מרכז הפיקוד האידיאולוגי הוא בהתנחלויות אשר תושביהן היו הפעילים המרכזיים במאבק בגירוש מגוש קטיף, בסיסי משנה נמצאים בכל רחבי הארץ: בישיבות, במכינות, באולפנות, בדוכנים ובמבצעי פנים אל פנים. אולם חזית המאבק חייבת כאמור לעבור היום לשטח.
מחובתנו לחבר כוחות, להתגבר על מחלוקות קטנוניות ודקדוקי סופרים להפסיק לבטל אחד את השני ולהבין סוף סוף את השליחות הנדרשת מאיתנו. אף אחד לא יעשה זאת בשבילנו.
למלחמה יוצאים יחד, ואנו צריכים לצאת היום למלחמה. לא עם אויבינו אלא על אחינו, על ליבם, על אמונתם ורוחם, על הניצוץ היהודי שנמצא בכל אחד מאיתנו ודי לעיתים בזיק קטן להבעירו. למלחמה הזאת כולם מגויסים. אין פטורים ואין דחיות, ומתוך עוצמה, ענווה ואמונה, ננצח.
עם ישראל ינצח!
במאמר זה אני מבקש לעסוק בנקודה אחת מרכזית: מעורבותו והשפעתו של הציבור הדתי לאומי על החברה הישראלית.
מגוש קטיף לגוש דן
רבים וטובים כבר עוסקים בפרהסיה או באופן אישי בחשבון הנפש המסורתי שנערך במחננו לאחר כל מאורע היסטורי במדינה.
היום כבר ברור לכולם שדווקא הציבור הדתי לאומי מנותק מכל מוקדי ההשפעה והכוח במדינה. עם כל הכאב יש לומר שאם תהליך ההתנתקות הנורא התרחש כמעט ללא מעורבות, ולכל הפחות מחאה של החברה הכללית הישראלית, כולל החרדים, אנחנו באמת מנותקים.
נכון, רובו של הציבור הישראלי כאב את הגירוש ומראותיו. רבים דמעו, אבל אף אחד לא יצא לרחוב. מול מציאות כזו מתעורר מחדש העיסוק בתסביך הנחיתות של הציבור הדתי לאומי ביחס לחברה או כפי שהגדירו בקצרה אדיר זיק ז"ל: "הצ'יפ הדפוק במוח". כשמדובר בציבור האידיאליסטי ביותר שקיים במדינה היחיד שמוכן להשקיע: זמן, כסף וזיעה כדי לשמור על המפעל הציוני שנראה כעומד להתפרק מכל נכסיו, הכאב גדול שבעתיים.
יש לומר בנחרצות הציבור הדתי לאומי חייב להשתרש בחברה הישראלית בכל דרך. יש לקחת את מושכות ההנהגה בנושאי חינוך, חברה, רווחה, תרבות, תקשורת וכל תחום מתבקש אחר.
רבות דובר בשנים האחרונות על מהפכת התשובה הציונית: ישיבות מוקמות בערים, דוכני הסברה פועלים בכל מקום, חוגי בית נפתחים, עשרות גרעינים תורניים פועלים ברחבי הארץ אולם לא די בכך. חרב הגירוש העשויה להיות מונפת גם מעל ישובים ביש"ע, הפגיעה בזהות היהודית, והמהלכים האנטי ציונים שמדינת ישראל נוקטת בהם בשנים האחרונות מחייבים את כולנו להחליף הילוך ולשנות את גישתנו לנושא.
מפקד הליכוד הוכיח מעל לכל. יש באפשרותנו לנצח את השפעתה של התרבות הישראלית הנוכחית, רק כאשר מתחרים בה מבפנים בביתו של הישראלי הממוצע, אך לשם כך יש צורך בחיזוקם של הגרעינים התורניים. חברי הגרעינים התורניים ומשפחותיהם הינם שליחי הצינות הדתית הנמצאים בחזית המאבק. השפעתם מתרחבת ומאמציהם ראויים להערכה. אולם הם לא יוכלו להכריע את המערכה ללא תמיכת כולנו. יכולתו של גרעין ממוצע להשפיע על עיר גדולה כשהוא כולל כמניין משפחות צעירות העוסקות כל רגע בבניינן האישי והתורני. בהקמת מערכות חינוך לגיל הרך ובהמתנה לעיתים לשווא להגעתה של המלגה המצומקת, היא נמוכה ביותר.
בואו נלמד את לקחי העבר. בסיס האם צריך להיות נטוע בגוש דן. קשה מאוד לאורך זמן להוציא אנשים מההתיישבות לפעולות הסברה במרכז, ומגיע ישר כוח לכל העוסקים בנושא. אבל אנו צריכים לחיות עם אחינו. וככל שנהיה שם יותר כך ייטב.
יש לראות בגרעינים התורניים מפעל מרכזי בתוכנית ההתחברות לעם ישראל. מחנה הישיבות על רבניו נדרש לבדק בית בנושא הזה, יש לכוון משפחות צעירות וותיקות לצאת מהחממה ולהמשיך את גוש קטיף בגוש דן. אנחנו מאוד בעד בניין תורה יסודי שיהווה את ההנהגה הרוחנית העתידית של עם ישראל , וזו הרגשה בריאה מאד לרצות להמשיך וללמוד, אך גם הרצון לתרום לחברה היא הרגשה שכל אחד מאיתנו חייב להסתובב איתה. למותר לציין שלימוד התורה חייב להיות העיסוק העיקרי של חברי הגרעין גם במקום פעילותם והוא תנאי הכרחי ליכולת השפעתם במקום.
נכון, הדבר דורש הערכות מיוחדת ותקציבים. אבל אם כל ישיבה תמשיך לשלם מלגה לאברך במשך שנה-שנתיים עד שיתבסס בקהילתו החדשה הדבר יעודד מאד יציאה החוצה. יש לסייע "למתיישבים" בפתרונות דיור, בתעסוקה לנשים ובהקמת תוכניות עבודה ולימוד מסודרות בעזרה מול הרשויות העירוניות. אלפי משפחות תורניות שיגורו בכל רחבי הארץ, יחוללו את המהפכה המתבקשת. הם יכנסו לגני הילדים, ולתיכונים, למוסדות הדת והרווחה, יארגנו חוגי בית, טיולים ונופשים, ילוו משפחות, יחיו את בתי הכנסת המזדקנים, יעבירו שיעורים בכל אתר אפשרי. ובקיצור, יהוו את מהפכת התשובה הציוני.
הגרעינים צריכים להפוך למשימה לאומית ולחלק בלתי נפרד ממחויבותנו כלפי עם ישראל.
בנוסף לכך יש להמשיך ולפתח את דוכני ההסברה המשמשים כגשר בינינו לציבור הרחב ומסייעים ביצירת הקשר הראשוני. חשוב מאד להפיק חומרי הסברה מגוונים ותקליטורים לחלוקה ולהתאים אותם לקהל היעד.
רבות חטאנו כשרצינו להכתיב לעם ישראל מה ילמד, ובאיזו רמה.
אנו חייבים להבין שלא כולם מתחברים "לאורות הקודש", עם ישראל קדוש כולו, אבל יש לו הרבה פנים והופעות. לכתוב חוברות בשפה "פשוטה ועממית" זה לא זלזול בעם ישראל וזה לא שטחי, זה רצון כנה ליצור חיבור וקשר אמיתי שילך ויתפתח בעזרת ה' ויעמיק את שורשיו.
לכן, בבקשה גם לא לזלזל בדוכנים ומפעיליהם שעושים עבודת קודש. יש אנשים שמתוך הנחת תפילין אחת ממשיכים לחיי תורה שלמים, יש כאלו שתקליטור קליט הביאם ללמוד בישיבה, יש מי שחיבוק הבא מלב אוהב מספיק להם בכדי לרצות ולהדליק נרות שבת ויש יהודים שביקור מטעם "פנים אל פנים" בביתם הוא ההתעניינות האמיתית היחידה לה הם זכו מזה שנים.
רבים כבר מודים היום שפעילויות מסוג זה שנעשו בצבורים אחרים הביאו בסופו של דבר לסחיפתם של יהודים רבים לעולמה של תורה ולחיי קודש.
נכון לעכשיו כמעט ולא פועלים מוסדות המתאימים לבעלי תשובה. קשה מאד למי שמתעניין ביהדות לעזוב את ביתו ועבודתו ולעלות לישיבה בירושלים. מחובתנו לפתוח בכל אזור ישיבה או כולל המתאימים ללימודי יסוד ביהדות. חברי הגרעינים ואנשי "פנים אל פנים" נתקלים בכל יום באנשים המבקשים ללמוד אמונה. כבר בימים אלו נפתחה בבאר שבע ישיבה לבעלי תשובה ומתעניינים, שהגיעו מפעילות זו. אנשים אלה אגב הם קהל יעד פוטנציאלי גם לסמינרים, מושג המשמש כזרוע מרכזית לפעילות תנועות תשובה רבות ואצלנו כמעט ולא קיים.
גם בקרב הנוער קיימת פעילות ברוכה של התנדבות ברחבי הארץ למען הקהילה, יש לעודד פעילות זו ולפרסמה בקרב הציבור הרחב על מנת שתסחף את כל מוסדות החינוך במדינה.
ברוך השם קיימת פעילות רבה בציבור הדתי לאומי, גופים רבים פועלים בחברה הישראלית. לא ניתן וגם לא כדאי לאחד את כולם. תפעל כל קבוצה עפ"י עקרונותיה ורבותיה, אולם שיתוף פעולה ודאי הוא דבר מתבקש: הקמת מרכז מידע שיהווה כתובת לציבור כולו בנושאי הלכה, משפחה, חינוך ועוד, הפעלת אתר אינטרנט משותף להסברה ופרוייקטים משותפים הן פעולות הכרחיות שיש לעודדן. הדבר יתרום רבות לגיבוש עולם התורה הציוני ויגביר את תחושת האחדות והעוצמה.
בידי ציבור זה יש כוח אדיר ואנרגיות בלתי מוגבלות של אמונה. כל אחד ואחד מאיתנו שיגביר קצת את מודעותו לעמו וסביבתו ויהיה שותף בעזרת ה' להצלחתו של תהליך ההתחברות. לתהליך זה יש הרבה חיילים בחזית ובעורף, מרכז הפיקוד האידיאולוגי הוא בהתנחלויות אשר תושביהן היו הפעילים המרכזיים במאבק בגירוש מגוש קטיף, בסיסי משנה נמצאים בכל רחבי הארץ: בישיבות, במכינות, באולפנות, בדוכנים ובמבצעי פנים אל פנים. אולם חזית המאבק חייבת כאמור לעבור היום לשטח.
מחובתנו לחבר כוחות, להתגבר על מחלוקות קטנוניות ודקדוקי סופרים להפסיק לבטל אחד את השני ולהבין סוף סוף את השליחות הנדרשת מאיתנו. אף אחד לא יעשה זאת בשבילנו.
למלחמה יוצאים יחד, ואנו צריכים לצאת היום למלחמה. לא עם אויבינו אלא על אחינו, על ליבם, על אמונתם ורוחם, על הניצוץ היהודי שנמצא בכל אחד מאיתנו ודי לעיתים בזיק קטן להבעירו. למלחמה הזאת כולם מגויסים. אין פטורים ואין דחיות, ומתוך עוצמה, ענווה ואמונה, ננצח.
עם ישראל ינצח!