אלי פימשטיין הוא "אח שלי", גם הוא חלק מ"עם ישראל", ובכל זאת בשם "אחדות ישראל" איש לא קורא לשחרר אותו מהכלא, אחרי שרצח באכזריות את בתו וקבר אותה בהרי ירושלים. גם זאב רוזנשטיין הוא "אח שלי" וחלק מ"עם ישראל" ובכל זאת הוא עומד להיות מוסגר לארצות הברית.
איש לא מתרץ שהם עשו מה שעשו, כי גדלו בבתים עם חינוך שונה לגמרי משלנו, שהם "תינוקות שנשבו", או ששטפו להם את המוח. גם לא שמעתי שאמרו שבגלל ש"לא התנחלנו להם מספיק בלבבות" הם חטאו. איש לא קרא לסלוח להם "כדי שלא תפרוץ מלחמת אחים" או בשם "אחדות ישראל". כולם מבינים שהם עשו מה שעשו, פשוט כי הם בחרו להיות רעים.
הקריאה המשונה לסלוח או להבין את החיילים והשוטרים שהשתתפו בגירוש, כי הם "עם ישראל", מזכירה את הטיעון האומלל, שצריך לעשות שלום דווקא עם רוצחינו האכזרים ביותר במקום להושיב אותם מאחורי סורג ובריח, כי "אויב לא בוחרים".
ובכלל, חוץ מאלה שתמכו או השתתפו בגירוש, יש עוד המון "עם ישראל". משונה שדווקא, או רק אותם, ואת האליטה השמאלית השלטת, מתעקשים לכנות "עם ישראל", למרות שבמקרה של האליטה מדובר בקומץ אנשים. בארץ חיים כ 6 מליון "עם ישראל" ובחוץ לארץ יש אפילו יותר מזה.
מה באמת "העם" רצה או הרגיש, לא נדע, כי הדיקטאטור התעקש לא לערוך משאל.
השוטרים והחיילים שהשתתפו בגירוש לא היו שטופי מוח. הם אנשים בעלי בחירה. הם בחרו עם מי להתחתן ואיפה לגור, הם בחרו בקריירה צבאית, ובחרו גם להשתתף בפשע של גירוש יהודים. מתוך בחירה חופשית.
הם גם לא "תינוקות שנשבו". לא צריך לדעת תוספות, לא רש"י ולא רמב"ם כדי לדעת שפשע לגרש את משפחות הנרצחים ולתת את בתיהן לרוצחים. שטיהור אתני ליהודים הוא פשע. בכל העולם שפטו אנשים שהשתתפו בזה. על פי החוק הבינלאומי אחד מפשעי המלחמה הוא הגליה של מספר גדול של אנשים למקום אחר. בית המשפט העליון אסר לגרש מירושלים לעזה מחבלת שתפרה חגורות נפץ, בטענה שמדובר בהפרה בוטה של זכויות האדם. ובנוסף קבע בית המשפט בעבר שחייל שירה בהוראת מפקדו בגלגלי מכונית פלשתינית שהפרה עוצר, ביצע פקודה בלתי חוקית בעליל. החייל נשפט ונכלא.
ובחוקים הכללים הם אמורים להיות בקיאים, אפילו יותר מהדוסים. אז אל תתנו להם להסתתר מאחורי הסיסמה "רק מלאתי פקודה".
נכון שחלקם היו נחמדים, ואפילו הזילו דמעה. אז אם מישהו אונס ובוכה, האונס חמור פחות? ומי אמר שרשע הוא לא נחמד? קרוב לוודאי שגם עם אוסמה בן לאדן אפשר לנהל שיחת סלון נחמדה, ובכל זאת הוא רוצח. ואגב, היו גם אחרים. אלימים, אטומים, אכזריים.
ההוראות היו להיות נחמדים, כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית, כדי שלא יהיה ברור מי הפושע ומי הקורבן, כדי שהגבולות יטשטשו. ועכשיו, אחרי שבצעו את זממם הם מטיפים ל "קירוב לבבות" וקוראים לאחדות.
רק אם לא נסלח, זה לא יקרה שוב. רק כך בפעם הבאה, אם חלילה תהיה כזו, לא יעז שום חייל להשתתף בגירוש ובהרס. נתנתק מהם. כף רגלם לא תדרוך על סף דלתנו.
אבל אם כמו אישה מוכה, נמשיך לחבק את הבעל המכה, למצוא לו צידוקים מוסריים, להבין אותו, כל גופנו יתמלא חבורות. הם לא חטאו בגלל ש"לא התנחלנו להם בלבבות", אלא כי לכל אדם יש בחירה חופשית בין הטוב לרע, ולפעמים הוא בוחר להיות רע.
מי שלא התפקח מהתמימות יכול להמשיך לנסות "להתנחל בלבבות", אבל החשמונאים לא התנחלו בלבבות המתייוונים, אליהו הנביא לא התנחל בלבבות עובדי העבודה הזרה, ולא האשים את עצמו שהם חטאו רק כי "לא התנחל להם בלבבות". גם מדינת ישראל הוקמה על ידי מיעוט, ורוב העם היהודי יושב עד היום בגלות.
המוסר, לרוע המזל, כמעט אף פעם לא זכה בבחירות. מעטים היו חסידי אומות העולם. גם כלב ויהושע היו רק שניים מול עם שלם שרצה לרגום אותם באבנים. אבל רק כלב ויהושע זכו לראות את הארץ, הדור ההוא אבד במדבר. מי שלא התפקח, יכול להמשיך ולנסות "להתנחל בלבבות" ולהאשים את עצמו בדיוק כמו שעושה אישה מוכה כשהיא מסבירה למה בעצם באשמתה היא חטפה את המכה. אבל מי שבריא בנפשו יודע שלפעמים הוא חוטף, פשוט כי השני רע.
אל תתנצלו, אל תסבירו כמה אנחנו נחמדים. אולי אנחנו נחמדים ואולי לא. זה לא משנה. יש כאן אנס ויש נאנסת. האם מישהו יבוא בטענות לנאנסת שנתנה סטירה לאנס אחרי שאנס אותה?
אהבה שלא דורשת מהחוטא דין וחשבון על מעשיו, היא אהבה סהרורית ונוראה. מי שמסתיר פושעים מאחורי "אחדות ישראל", חוטא למוסר.
דווקא הערבות ההדדית מחייבת לקרוא לניתוק ממי שפשעו. דווקא אהבת הרע מחייבת להעמיד לדין את החוטאים.
איש לא מתרץ שהם עשו מה שעשו, כי גדלו בבתים עם חינוך שונה לגמרי משלנו, שהם "תינוקות שנשבו", או ששטפו להם את המוח. גם לא שמעתי שאמרו שבגלל ש"לא התנחלנו להם מספיק בלבבות" הם חטאו. איש לא קרא לסלוח להם "כדי שלא תפרוץ מלחמת אחים" או בשם "אחדות ישראל". כולם מבינים שהם עשו מה שעשו, פשוט כי הם בחרו להיות רעים.
הקריאה המשונה לסלוח או להבין את החיילים והשוטרים שהשתתפו בגירוש, כי הם "עם ישראל", מזכירה את הטיעון האומלל, שצריך לעשות שלום דווקא עם רוצחינו האכזרים ביותר במקום להושיב אותם מאחורי סורג ובריח, כי "אויב לא בוחרים".
ובכלל, חוץ מאלה שתמכו או השתתפו בגירוש, יש עוד המון "עם ישראל". משונה שדווקא, או רק אותם, ואת האליטה השמאלית השלטת, מתעקשים לכנות "עם ישראל", למרות שבמקרה של האליטה מדובר בקומץ אנשים. בארץ חיים כ 6 מליון "עם ישראל" ובחוץ לארץ יש אפילו יותר מזה.
מה באמת "העם" רצה או הרגיש, לא נדע, כי הדיקטאטור התעקש לא לערוך משאל.
השוטרים והחיילים שהשתתפו בגירוש לא היו שטופי מוח. הם אנשים בעלי בחירה. הם בחרו עם מי להתחתן ואיפה לגור, הם בחרו בקריירה צבאית, ובחרו גם להשתתף בפשע של גירוש יהודים. מתוך בחירה חופשית.
הם גם לא "תינוקות שנשבו". לא צריך לדעת תוספות, לא רש"י ולא רמב"ם כדי לדעת שפשע לגרש את משפחות הנרצחים ולתת את בתיהן לרוצחים. שטיהור אתני ליהודים הוא פשע. בכל העולם שפטו אנשים שהשתתפו בזה. על פי החוק הבינלאומי אחד מפשעי המלחמה הוא הגליה של מספר גדול של אנשים למקום אחר. בית המשפט העליון אסר לגרש מירושלים לעזה מחבלת שתפרה חגורות נפץ, בטענה שמדובר בהפרה בוטה של זכויות האדם. ובנוסף קבע בית המשפט בעבר שחייל שירה בהוראת מפקדו בגלגלי מכונית פלשתינית שהפרה עוצר, ביצע פקודה בלתי חוקית בעליל. החייל נשפט ונכלא.
ובחוקים הכללים הם אמורים להיות בקיאים, אפילו יותר מהדוסים. אז אל תתנו להם להסתתר מאחורי הסיסמה "רק מלאתי פקודה".
נכון שחלקם היו נחמדים, ואפילו הזילו דמעה. אז אם מישהו אונס ובוכה, האונס חמור פחות? ומי אמר שרשע הוא לא נחמד? קרוב לוודאי שגם עם אוסמה בן לאדן אפשר לנהל שיחת סלון נחמדה, ובכל זאת הוא רוצח. ואגב, היו גם אחרים. אלימים, אטומים, אכזריים.
ההוראות היו להיות נחמדים, כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית, כדי שלא יהיה ברור מי הפושע ומי הקורבן, כדי שהגבולות יטשטשו. ועכשיו, אחרי שבצעו את זממם הם מטיפים ל "קירוב לבבות" וקוראים לאחדות.
רק אם לא נסלח, זה לא יקרה שוב. רק כך בפעם הבאה, אם חלילה תהיה כזו, לא יעז שום חייל להשתתף בגירוש ובהרס. נתנתק מהם. כף רגלם לא תדרוך על סף דלתנו.
אבל אם כמו אישה מוכה, נמשיך לחבק את הבעל המכה, למצוא לו צידוקים מוסריים, להבין אותו, כל גופנו יתמלא חבורות. הם לא חטאו בגלל ש"לא התנחלנו להם בלבבות", אלא כי לכל אדם יש בחירה חופשית בין הטוב לרע, ולפעמים הוא בוחר להיות רע.
מי שלא התפקח מהתמימות יכול להמשיך לנסות "להתנחל בלבבות", אבל החשמונאים לא התנחלו בלבבות המתייוונים, אליהו הנביא לא התנחל בלבבות עובדי העבודה הזרה, ולא האשים את עצמו שהם חטאו רק כי "לא התנחל להם בלבבות". גם מדינת ישראל הוקמה על ידי מיעוט, ורוב העם היהודי יושב עד היום בגלות.
המוסר, לרוע המזל, כמעט אף פעם לא זכה בבחירות. מעטים היו חסידי אומות העולם. גם כלב ויהושע היו רק שניים מול עם שלם שרצה לרגום אותם באבנים. אבל רק כלב ויהושע זכו לראות את הארץ, הדור ההוא אבד במדבר. מי שלא התפקח, יכול להמשיך ולנסות "להתנחל בלבבות" ולהאשים את עצמו בדיוק כמו שעושה אישה מוכה כשהיא מסבירה למה בעצם באשמתה היא חטפה את המכה. אבל מי שבריא בנפשו יודע שלפעמים הוא חוטף, פשוט כי השני רע.
אל תתנצלו, אל תסבירו כמה אנחנו נחמדים. אולי אנחנו נחמדים ואולי לא. זה לא משנה. יש כאן אנס ויש נאנסת. האם מישהו יבוא בטענות לנאנסת שנתנה סטירה לאנס אחרי שאנס אותה?
אהבה שלא דורשת מהחוטא דין וחשבון על מעשיו, היא אהבה סהרורית ונוראה. מי שמסתיר פושעים מאחורי "אחדות ישראל", חוטא למוסר.
דווקא הערבות ההדדית מחייבת לקרוא לניתוק ממי שפשעו. דווקא אהבת הרע מחייבת להעמיד לדין את החוטאים.