מעטות התקופות ההיסטוריות בהן אפשר לראות את התגשמות צווי ה' ותוצאותיו כמו בדורנו. מאז הניסים הגדולים שאירעו לנו ב"מלחמת השחרור" ו"מלחמת ששת הימים" מתגשמים עלינו אחד אחד, דברי ה'.
בבמדבר ל"ג, נ'- נ"ו הפרשה פותחת: "כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם". רש"י בעקבות התלמוד במסכת סוטה ל"ד, א' מתאר את הנחישות הנדרשת מכל אחד ואחד כבר במעבר הירדן. "והלא כמה פעמים הוזהרו על כך? אלא כך אמר להם משה: כשאתם עוברים את הירדן ביבשה על מנת כן תעברו, ואם לאו מים באין ושוטפין אתכם". תיאור מופלא כביכול העומד עם מד נחישות לקיום הצו ומי שלא עובר את הסף מים באים ושוטפים אותו.
על המילה והורשתם אומר רש"י מילה אחת: "וגרשתם" דהיינו משמעות הפסוק היא: וגרשתם את כל יושבי הארץ מפניכם. על פירוש זה של רש"י מעיר ה"אור החיים" הקדוש הערה חשובה: כל מה שאמר רש"י וגרשתם מדובר רק על הגויים שאינם משבעת העמים כי לגבי שבעת העמים נאמר במפורש לא תחיה כל נשמה. דהיינו מי שיש לו בעיה בזיהוי שבעת העמים בעייתו מצטמצמת לציווי לא תחיה כל נשמה, ולא לציווי "והורשתם את כל...". רש"י עקבי בשיטתו זו.
בתחילת ספר שופטים ברשימת הערים אותם לא הצליחו השבטים לכבוש מופיע כך: "ולא הוריש מנשה את בית -שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנותיה... ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו". דהיינו גם כשהיה ישראל חזק דיו לגרשם העדיף לגבות מהם מיסים. על כך כותב רש"י במקום סיפר הכתוב בגנותו (של מנשה) שהתחילו למעול בקב"ה שצוה אותם "והורשתם את כל יושבי הארץ"וגו".
מילים נחרצות של רש"י לתיאור החטא. בסוף פרשת עקב אותה קראנו שבת שעברה אומרת התורה: "והוריש ה' את כל הגויים האלה מלפניכם".כאן מתעוררת התמיהה אם כך על מי מוטלת החובה עלינו או על הקב"ה? תשובתו של רש"י מגלמת הבטחה גדולה: "אם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי", כלומר אם אנחנו נעשה בנדון ככל יכולתנו מובטחים אנו שה' ישלים המשימה. עוד מסביר לנו רש"י בפסוק נ"ג שהתנאי ליכולתנו להתקיים בארץ הוא הושת הגויים ממנה. "והורשתם אותה מיושביה, ואז וישבתם בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה".
שאו עיניכם סביב ותשאלו את שכני ואדי ערה, הגליל והנגב כמה שזה נכון. קב"ה מוסיף ומסביר לנו מה יקרה "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצננים בצידכם", ואם לא די לנו בתיאור המצמרר הזה מוסיפה התורה ומסכמת קטע זה: "וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה.
מי שחווה אוטובוסים מתפוצצים, פצמ"רים ואירועי ימים נוראים תשס"א לא נדרש לשום פירוש על פסוק זה. אלא שגם כאן לא מסיימת עדיין התורה, והקב"ה מוסיף: "והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם". הקמתי לכם צבא אדיר כידי לקיים והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם לא השתמשתם בו לתכלית זו השתמשתי בו אני נגדיכם. שנאמר: "כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם".
לאחר ששוכנעתי על ידי גדולים וחכמים ממני כי לא קרא כדבר הזה בהיסטוריה המודרנית שמדינה הפעילה את צבאה נגד אזרחיה בצורה כזאת, הבנתי שזה נס. כי דבר שמתרחש שלא בדרך הטבע הוא נס.
כשנשאלתי על ידי אחד מחברי בחומש למה דווקא עכשיו, עניתי לו ללא היסוס: היה צדיק אחד בארץ ושמו רחבעם זאבי, שדרך אגב הניח תפילין כל יום. הוא לא היסס לומר מעל כל במה: טרנספר לערבים. .בזכותו ציפה הקב"ה שעוד נקיים את הצו האלוקי. אך משנסתלק פנה זיוה פנה הדרה.
אנחנו העמך חייבים לקרוא למנהיגנו שיחזרו לדרך הישר שנאמר: "לא יתייצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלוקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה".
כותב המאמר גר בשדה -אליהו, אל"מ מיל.
בבמדבר ל"ג, נ'- נ"ו הפרשה פותחת: "כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם". רש"י בעקבות התלמוד במסכת סוטה ל"ד, א' מתאר את הנחישות הנדרשת מכל אחד ואחד כבר במעבר הירדן. "והלא כמה פעמים הוזהרו על כך? אלא כך אמר להם משה: כשאתם עוברים את הירדן ביבשה על מנת כן תעברו, ואם לאו מים באין ושוטפין אתכם". תיאור מופלא כביכול העומד עם מד נחישות לקיום הצו ומי שלא עובר את הסף מים באים ושוטפים אותו.
על המילה והורשתם אומר רש"י מילה אחת: "וגרשתם" דהיינו משמעות הפסוק היא: וגרשתם את כל יושבי הארץ מפניכם. על פירוש זה של רש"י מעיר ה"אור החיים" הקדוש הערה חשובה: כל מה שאמר רש"י וגרשתם מדובר רק על הגויים שאינם משבעת העמים כי לגבי שבעת העמים נאמר במפורש לא תחיה כל נשמה. דהיינו מי שיש לו בעיה בזיהוי שבעת העמים בעייתו מצטמצמת לציווי לא תחיה כל נשמה, ולא לציווי "והורשתם את כל...". רש"י עקבי בשיטתו זו.
בתחילת ספר שופטים ברשימת הערים אותם לא הצליחו השבטים לכבוש מופיע כך: "ולא הוריש מנשה את בית -שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנותיה... ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו". דהיינו גם כשהיה ישראל חזק דיו לגרשם העדיף לגבות מהם מיסים. על כך כותב רש"י במקום סיפר הכתוב בגנותו (של מנשה) שהתחילו למעול בקב"ה שצוה אותם "והורשתם את כל יושבי הארץ"וגו".
מילים נחרצות של רש"י לתיאור החטא. בסוף פרשת עקב אותה קראנו שבת שעברה אומרת התורה: "והוריש ה' את כל הגויים האלה מלפניכם".כאן מתעוררת התמיהה אם כך על מי מוטלת החובה עלינו או על הקב"ה? תשובתו של רש"י מגלמת הבטחה גדולה: "אם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי", כלומר אם אנחנו נעשה בנדון ככל יכולתנו מובטחים אנו שה' ישלים המשימה. עוד מסביר לנו רש"י בפסוק נ"ג שהתנאי ליכולתנו להתקיים בארץ הוא הושת הגויים ממנה. "והורשתם אותה מיושביה, ואז וישבתם בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה".
שאו עיניכם סביב ותשאלו את שכני ואדי ערה, הגליל והנגב כמה שזה נכון. קב"ה מוסיף ומסביר לנו מה יקרה "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצננים בצידכם", ואם לא די לנו בתיאור המצמרר הזה מוסיפה התורה ומסכמת קטע זה: "וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה.
מי שחווה אוטובוסים מתפוצצים, פצמ"רים ואירועי ימים נוראים תשס"א לא נדרש לשום פירוש על פסוק זה. אלא שגם כאן לא מסיימת עדיין התורה, והקב"ה מוסיף: "והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם". הקמתי לכם צבא אדיר כידי לקיים והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם לא השתמשתם בו לתכלית זו השתמשתי בו אני נגדיכם. שנאמר: "כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם".
לאחר ששוכנעתי על ידי גדולים וחכמים ממני כי לא קרא כדבר הזה בהיסטוריה המודרנית שמדינה הפעילה את צבאה נגד אזרחיה בצורה כזאת, הבנתי שזה נס. כי דבר שמתרחש שלא בדרך הטבע הוא נס.
כשנשאלתי על ידי אחד מחברי בחומש למה דווקא עכשיו, עניתי לו ללא היסוס: היה צדיק אחד בארץ ושמו רחבעם זאבי, שדרך אגב הניח תפילין כל יום. הוא לא היסס לומר מעל כל במה: טרנספר לערבים. .בזכותו ציפה הקב"ה שעוד נקיים את הצו האלוקי. אך משנסתלק פנה זיוה פנה הדרה.
אנחנו העמך חייבים לקרוא למנהיגנו שיחזרו לדרך הישר שנאמר: "לא יתייצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלוקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה".
כותב המאמר גר בשדה -אליהו, אל"מ מיל.