בערוץ הראשון נערכה סקירה מקיפה של תגובת העולם הערבי למהלכי העקירה של גוש קטיף. את השורה התחתונה סיכם הפרשן לענייני ערבים, עודד גרנות, כתדהמה מוחלטת בעולם הערבי לנוכח מחזות ההרס והחורבן העצמי בגוש קטיף. עד כדי כך מתקשים הערבים לעכל את החיזיון הסוריאליסטי, שהם מתייחסים אליו כאל שלב מתוחכם בקונספירציה יהודית תחבולנית, שכל מטרתה היא לבסס את ריבונות המדינה היהודית בארץ ישראל השלמה.
לאמיתו של דבר, איש בעולם אינו מצליח להבין את "ההתנתקות", וספק אם יש אדם בארץ המבין את המהלך ההזוי. גם קלגסי העקירה וקלגסוניה עושים את "מלאכתם" כמי שכפאם השד, ובוודאי שאינם מבינים לשם מה נשלחו לביצוע המטלה הבזויה, ובכל זאת כרובוטים מתוכנתים הם עוקרים ותוך כדי כך מלמדים אותנו על נבכי התהום שבתוכה נבלעה המדינה היהודית.
אחד מידידיי, שהתגורר לפני שנים בצ'ילי של ימי הרודן פינושה, סיפר לי שתחת שלטון פינושה הייתה צ'ילי גן עדן דמוקרטי בהשוואה לברבריות השלטונית של חונטת העקירה בישראל. איש בעולם אינו מעכל כיצד זה מדינה המתהדרת כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון פושעת באזרחיה ומבצעת בהם מעשי זוועה, שרק משטרי טרור אפלים העזו לעשות באזרחיהם. מכל מקום, שום משטר טרור בתולדות ההיסטוריה האנושית לא העז מעולם לבצע טיהור אתני בבני עמו כשהוא נעזר בצבא העם כלגיון קלגסים למימוש הפשע.
העולם התמה והנדהם מחפש את הטעם והנימוק למהלכים כל כך דרסטיים של עקירת אזרחים נאמנים, נישולם והחרבת יישוביהם, שלא נראו כמותם בתרבות האנושית, ולו גם מהטעם הפשוט של היגיון קיומי ברמה הביולוגית הבסיסית. לא רק הערבים אלא גם האירופאים, שכל מהלך הטיהור האתני העצמי אינו נקלט בתודעתם משום שאינם מצליחים למצוא לו שום נימוק אסטרטגי הגיוני, אינם יכולים לקבל אותו פשוטו כמשמעו והם מייחסים לו מניעים טקטיים נסתרים של קונספירציה יהודית.
ואולי, כדי להציל את כבודו האבוד של העם היהודי, מוטב לנו לפחות לשמור על תדמיתה המדומה של "ההתנתקות" כמהלך טקטי ערמומי המבוסס על היגיון אסטרטגי עמוק ומורכב. מוטב להסתיר ככל האפשר את חרפתנו מפני העולם הסקרן, החטטני והשמח לאיד למראה גסיסתה של המדינה היהודית שהוכרעה על ידי וירוס השמאל הרדיקלי היהודי, שהוגדר בזמנו על ידי צ'רצ'יל כהורס ציוויליזציות.
אלא שהעולם אינו טיפש וככל שיחלוף הזמן יתפוגגו ערפילי הכזב ויחשפו את "ההתנתקות" במלוא ערוותה על כל הטמטום והזוועה הגלומים במהלכיו הפרועים של החורבן העצמי. הפסיכיאטריה הבינלאומית כבר מאבחנת את מדינת היהודים כישות הלוקה באובדן שפיות ברמה הממלכתית, ובמוקדם או במאוחר היא תשקול את אשפוזה במחלקה סגורה לעמים סכיזופרניים בעלי סיכון גבוה לעצמם ולסביבתם.
הציבור המתבהם פיתח קהות חושים ואטימות רגש והסתגל לטירוף עד כדי כך שאינו מבחין בגיהינום המבעבע סביבו. קלגסים וקלגסונים מתראיינים בתקשורת כגיבורי היום, בעוד קורבנות העקירה הברוטלית ותומכיהם מוקעים כפורעים, מסתננים ושב"חים. האירוניה מרקיעה לשחקים כששופרות התעמולה של חונטת הקלגסים מהללים את הדמוקרטיה והחוק האופפים כענן זך את הטיהור האתני כהלכתו.
בעוד מדינת ישראל מתחבטת בין רשעות לשיגעון, גובר העניין בקרב חוקרי הנפש בעולם הרחב במצבו של אותו פציינט המתהדר בסגולתו המוסרית כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אך בו-בזמן פושע באזרחיו ללא כל סיבה נראית לעין. מאחר שאין אדם או עם בעולם המסוגלים לפרש את תעלומת "ההתנתקות" במונחים רציונליים, תינצל מדינת ישראל ממשפט העמים בזכות אי-כשירותה הנפשית לעמוד לדין. אשר על כן, במוקדם או במאוחר תשוגר המדינה היהודית אל מקומה הראוי בין אפריה השלווים ונוסכי המרגוע של אותה מחלקה בינלאומית סגורה למדינות שלקו בנפשן.
לאמיתו של דבר, איש בעולם אינו מצליח להבין את "ההתנתקות", וספק אם יש אדם בארץ המבין את המהלך ההזוי. גם קלגסי העקירה וקלגסוניה עושים את "מלאכתם" כמי שכפאם השד, ובוודאי שאינם מבינים לשם מה נשלחו לביצוע המטלה הבזויה, ובכל זאת כרובוטים מתוכנתים הם עוקרים ותוך כדי כך מלמדים אותנו על נבכי התהום שבתוכה נבלעה המדינה היהודית.
אחד מידידיי, שהתגורר לפני שנים בצ'ילי של ימי הרודן פינושה, סיפר לי שתחת שלטון פינושה הייתה צ'ילי גן עדן דמוקרטי בהשוואה לברבריות השלטונית של חונטת העקירה בישראל. איש בעולם אינו מעכל כיצד זה מדינה המתהדרת כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון פושעת באזרחיה ומבצעת בהם מעשי זוועה, שרק משטרי טרור אפלים העזו לעשות באזרחיהם. מכל מקום, שום משטר טרור בתולדות ההיסטוריה האנושית לא העז מעולם לבצע טיהור אתני בבני עמו כשהוא נעזר בצבא העם כלגיון קלגסים למימוש הפשע.
העולם התמה והנדהם מחפש את הטעם והנימוק למהלכים כל כך דרסטיים של עקירת אזרחים נאמנים, נישולם והחרבת יישוביהם, שלא נראו כמותם בתרבות האנושית, ולו גם מהטעם הפשוט של היגיון קיומי ברמה הביולוגית הבסיסית. לא רק הערבים אלא גם האירופאים, שכל מהלך הטיהור האתני העצמי אינו נקלט בתודעתם משום שאינם מצליחים למצוא לו שום נימוק אסטרטגי הגיוני, אינם יכולים לקבל אותו פשוטו כמשמעו והם מייחסים לו מניעים טקטיים נסתרים של קונספירציה יהודית.
ואולי, כדי להציל את כבודו האבוד של העם היהודי, מוטב לנו לפחות לשמור על תדמיתה המדומה של "ההתנתקות" כמהלך טקטי ערמומי המבוסס על היגיון אסטרטגי עמוק ומורכב. מוטב להסתיר ככל האפשר את חרפתנו מפני העולם הסקרן, החטטני והשמח לאיד למראה גסיסתה של המדינה היהודית שהוכרעה על ידי וירוס השמאל הרדיקלי היהודי, שהוגדר בזמנו על ידי צ'רצ'יל כהורס ציוויליזציות.
אלא שהעולם אינו טיפש וככל שיחלוף הזמן יתפוגגו ערפילי הכזב ויחשפו את "ההתנתקות" במלוא ערוותה על כל הטמטום והזוועה הגלומים במהלכיו הפרועים של החורבן העצמי. הפסיכיאטריה הבינלאומית כבר מאבחנת את מדינת היהודים כישות הלוקה באובדן שפיות ברמה הממלכתית, ובמוקדם או במאוחר היא תשקול את אשפוזה במחלקה סגורה לעמים סכיזופרניים בעלי סיכון גבוה לעצמם ולסביבתם.
הציבור המתבהם פיתח קהות חושים ואטימות רגש והסתגל לטירוף עד כדי כך שאינו מבחין בגיהינום המבעבע סביבו. קלגסים וקלגסונים מתראיינים בתקשורת כגיבורי היום, בעוד קורבנות העקירה הברוטלית ותומכיהם מוקעים כפורעים, מסתננים ושב"חים. האירוניה מרקיעה לשחקים כששופרות התעמולה של חונטת הקלגסים מהללים את הדמוקרטיה והחוק האופפים כענן זך את הטיהור האתני כהלכתו.
בעוד מדינת ישראל מתחבטת בין רשעות לשיגעון, גובר העניין בקרב חוקרי הנפש בעולם הרחב במצבו של אותו פציינט המתהדר בסגולתו המוסרית כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אך בו-בזמן פושע באזרחיו ללא כל סיבה נראית לעין. מאחר שאין אדם או עם בעולם המסוגלים לפרש את תעלומת "ההתנתקות" במונחים רציונליים, תינצל מדינת ישראל ממשפט העמים בזכות אי-כשירותה הנפשית לעמוד לדין. אשר על כן, במוקדם או במאוחר תשוגר המדינה היהודית אל מקומה הראוי בין אפריה השלווים ונוסכי המרגוע של אותה מחלקה בינלאומית סגורה למדינות שלקו בנפשן.