קולות ההרס והבכי עוד לא נדמו, אחינו העקורים קמים מימי האבל ומבינים את גודל החורבן. הרבנים ואנ"ש מדברים כולם על הדרך החדשה שאנו מחויבים אליה. אם לא נתעשת מהר, כך הם אומרים, נאבד גם את ...

עוד הם מדברים, ומנהיגינו מפלסים את דרכם במסדרונות הכנסת, כדי למצוא פתרון ומזור לבעיות הגדולות שלנו. חייבים לפעול, ומהר, בדרכים המוכרות, העיקר לפעול ! נתניהו, עוזי לנדאו, את מי מהם נשלח, ומי ילך לנו?

לא, רבותי, לא זו הדרך, לא בשביל זה "הראנו ה' את כל אלה". עדיין שותת לו הדם מפצעי הריאל-פוליטיקה. הדברים היו נכונים, אולי, עד החורבן, לא עוד!

מחוייבים אנו לדרך אחרת, דרך חדשה. נקים מפלגה חדשה - ציונית אמונית. ללא החרדים וללא החילונים שכשלו ונפלו במערכה. במפלגה זאת יש מקום לאריה אלדד, יורי שטרן, נתן שרנסקי והדומים להם, ואולי גם לחלק מאנשי ש"ס, אך לא בראש המפלגה. מתוך המפלגה המאוחדת יקום המועמד האמוני שלנו לראשות הממשלה.

אתה לא ריאלי - יאמרו הריאלים. אין סיכוי - יאמרו המבינים. אם לא נביא כמות של חכ"ים - נאבד עוד יישובים, יאמרו מחשבי הקיצים. ואני אומר: נכון, ואף על פי כן אולי עדיף להפסיד בנקודות כואבות בשביל האמת, ולא להפסיד את האמת בשביל נקודות כואבות.

היום, כשהאמת המרה ניצבת מולנו, מאיימת עלינו בסכנותיה, מחויבים אנו לאמת, בה ניאחז וממנה נקבל את כוחנו להמשך הדרך. אל נהיה כאותן הנערות שהגורל גרם להן לאבד את כבודן, ולהשגת נקודות קטנות, הן ממשיכות לוותר על כבודן העצמי, מרצון. נהיה נא כאותם הגיבורים, מאברהם אבינו דרך המכבים ממודיעין ועד אחרון הנעקרים מגוש קטיף, שוויתרו על נקודות, ונתנו ביטוי עז לאמת ולאמונה, תוך נטילת סיכונים לעצמם ולסביבתם.

הלא המה המנצחים הגדולים, שחרתו את רישומם העז בדברי ימינו המפוארים. על ברכיהם גדלנו, לאורם נלך, ובעזרת ה' נצליח.


כותב המאמר הוא תושב קרית ארבע.