לפני כמעט שנה, ישבתי והאזנתי יחד עם עוד רבים להרצאה מאלפת של גדי אשל מנופית, על תוכנית "ההתנתקות". גדי השתמש במצגת מחשב כדי להעביר את מסריו, וההרצאה הייתה בנויה לתלפיות.
גדי בחן את התוכנית מכל נקודת מבט אפשרית: ביטחונית, מדינית, כלכלית, חברתית, בינלאומית וכו', ושטח לפני השומעים את מלוא האיוולת הטמונה בה. רוב הטיעונים היו ידועים לשומעים, אך היו גם טיעונים חדשים שלא חשבנו עליהם קודם.
החלק המעניין יותר של ההרצאה, היה החלק בו ניסה גדי להבהיר לשומעים בפני מי אנחנו עומדים? או במילים אחרות, מי הם המובילים את התוכנית? ומה הם מניעיהם?
התיזה העקרונית הייתה שמובילי המהלך הזה שונאים את ה"מתנחלים" ותומכיהם שנאה פתולוגית. כדי להבין את שורשי השנאה הזו, הוא לקח אותנו 100 שנים לאחור, אל טקסטים מזעזעים שכתבו יהודים באירופה על יהודים דתיים ועל יהדות בכלל. את כל עמודי המצגת ליווה לוגו קטן של שטן האוחז בידו קלשון, בצד השמאלי העליון של העמוד.
התיזה הזו, יחד עם הלוגו המיוחד הזה, היו כנראה הרבה מעבר ליכולת העיכול של חלק גדול מהציבור, והדברים עוררו סערה לא קטנה. מיטב האנשים של הגליל התחתון, אלה שאח"כ איישו ביום ובלילה, במשך חודשים ארוכים, את האוהל בצומת גולני, ומאוחר יותר יצאו להפגין בצמתים, חלקם אף נעצרו, לא היו מסוגלים לקבל את הניתוח הזה. נאיביות מתוקה.
מתוך היכרותי את גדי, ידעתי שיש להתייחס במלוא הרצינות לדבריו, מפני שהם לא נכתבים מתוך התלהמות והפרזה, אלא מתוך כובד ראש וניתוח שקול של המציאות. נצרתי את הדברים בליבי.
והנה חלפה לה שנה, ה"התנתקות" כבר מאחורינו, והשטן הקטן הזה שריקד אצל גדי במצגת בצד שמאל למעלה, תופס עכשיו את כל העמוד, וחיוכו הרע גדול מאי פעם.
למה הדבר דומה? לילדים שלי יש ספר מאד אהוב בשם: "דרקון? אין דבר כזה". זהו סיפור על ילד קטן שמתלונן בפני אביו ואימו על דרקון קטן שמסתובב בבית. אבל אבא ואימא הרי יודעים שאין כזה דבר דרקון, ולכן הם מתעלמים. ככל שההתעלמות נמשכת, הדרקון גדל וגדל, הילד ממשיך להתלונן ביתר שאת, וההורים ממשיכים להתעלם. לבסוף הדרקון ממלא את כל הבית עד אפס מקום, ורק אז ההורים מסכימים להכיר בקיומו.
אני רוצה להתנצל היום בפני גדי, בשם כל הציבור שתקף אותו על דבריו.
אכן יש ויש שטן שמרקד כאן, והוא הרבה יותר גדול ממה שהעזנו לחשוב. היום ברור לי כשמש שאי אפשר היה להעביר את התוכנית המזעזעת הזאת ללא שנאה או פחד מפני הציבור שלנו.
אין שום אפשרות להבין את פסיקות בג"צ בעניין, ללא הבנה שהשטן הזה מרקד שם. לא יכול להיות שאפליה כזו, לעומת פסיקות בעניין גירוש רוצחים ערבים, והתאכזרות כזו הינן תולדה רק של דחף בלתי נכבש למימוש משאת נפש פוליטית.
לא ייתכן שהתפרצות הזעם חסרת השליטה הזו של מערכת המשפט נבעה רק ממניעים של שמירת החוק. כדי לעצור ילדות שהעליבו שוטרת עד תום ההליכים, כדי לא לאפשר לנערים עצורים להבחן בבחינות הבגרות, כאשר רוצחים מורשעים מורשים לעשות זאת, כדי להעלות אפילו על הדעת לקחת ילדים מחזקת הוריהם בגלל שהשתתפו בהפגנות, בשביל כל זה ועוד, צריך לשנוא. אל תשלו את עצמכם לרגע שזה רק מתוך דאגה לשלטון החוק.
אין זה מתקבל על הדעת ששוטרים ואנשי שב"ס יכו בזעם ויתעללו במפגינים ובעצירים קטינים, ימציאו גזירות חדשות בכל יום כדי להתעמר בהם, ויקבלו גיבוי לכך ממח"ש, ללא שהשטן מרקד ביניהם. מענקים שמנים בלבד לא יניעו אנשים לנהוג בצורה נפשעת כזו.
גם אין זה סביר ש-60,000 חיילים וחיילות יבצעו פשע מחריד בבני עמם, ללא ששטפו את מוחם בארס של שנאת המתיישבים. נכון שמנסים לשכנע אותנו שהחיילים רק חונכו לציית לצו הדמוקרטיה, אבל אני אומר שאין שום סיכוי שרק זה הניע אותם לבצע את מה שלא היו מעיזים לבצע בכל מקום אחר בארץ. כבר שמענו וקראנו מספיק עדויות של שוטרים וחיילים שהיו שם על טיבה של ה"הכנה הפסיכולוגית" שעברו.
על המעצמה השביעית אין צורך לדבר. זו חשפה את שיניה כבר מזמן כאשר התגייסה לשטוף את כל הארץ בשנאה, כדי שהתוכנית תוכל לעבור, אבל את זה אפשר היה עוד להסביר, כאמור, בשאיפה בלתי ניתנת לכיבוש למימוש האג'נדה הפוליטית. מניפולציות כאלה הן הרי לחם חוקה של העיתונות. אבל את גל השנאה העמוקה ששוטף אותנו דרך דפי העיתונים ומרקעי הטלוויזיה לאחר שהתוכנית בוצעה, את זה לא תוכלו לפטור בהסברים כאלה.
צבר כזה ענק של דברי בלע ורשע, של זלזול בכאבם ובמצבם האובייקטיבי הקשה של המתיישבים, של רצח אופיים אחרי שנרצחו קהילותיהם, עברם, פרנסתם, וכבודם, לא נראה כאן מעולם, אפילו בימים האפלים שלאחר רצח רבין.
ההוכחה האחרונה, והחזקה מכולן, לקיומו הממשי של שטן השנאה המרקד כאן, הוא הטיפול במגורשים מאז שגורשו ועד היום. אם תתעמקו לרגע בכל מה שאתם יודעים על כך, החל מה"טיפול" הרחום שהם קיבלו באוטובוסים, דרך סדרת בתי המלון שקיבלו אותם באותו לילה "בזרועות פתוחות", וכלה בטיפול "העדין והמתחשב" ברכושם, וביישובם מחדש, תהיו מוכרחים להודות, שבלי שנאה, כל זה לא יכול היה לקרות.
שלא יספרו לכם שזו רק אדישות. אי אפשר להישאר אדיש מול ילדים קטנים שבוכים. כדי שבכיים לא יגע לליבך, אתה צריך לשנוא לפחות את הוריהם.
שלא יספרו לכם שזה רק חוסר יעילות של המערכת. רובכם ככולכם ראיתם כמה המערכת יכולה להיות יעילה כשהיא רוצה. איך מצליחים לחשוב על כל פרט, אפילו הקטן ביותר, כדי שחס וחלילה לא ייווצר אפילו רושם קל שבקלים, שמשהו לא "דופק" כמו שעון.
אם אתם חושבים שבשיא לא היה מסוגל לטפל כמו שצריך במגורשים אילו נצטווה לעשות זאת, אתם פשוט טועים. האיש היה קצין בכיר בצבא, ומנכ"ל משרד החקלאות, והיה מבצע זאת ללא כל קושי, עם ובלי שיתוף פעולה מצד המגורשים. הוא היה יושב עם אנשיו ומתכנן תגובה מתאימה לכל תרחיש שיתפתח. הנקודה היא שזה בכלל לא היה תפקידו, תפקידו היה לגרום לכך שיהיו כמה שפחות משפחות בגוש קטיף ביום הגירוש.
הסיפור על הדרקון מגיע אל סופו הטוב רק כאשר ההורים מכירים בנוכחותו. או אז הוא מתחיל לשוב לאט לאט אל מימדיו המקוריים, עד שבני המשפחה מסוגלים לחזור לחיים נורמאליים בבית למרות נוכחותו.
אינני יודע מה עלינו לעשות עכשיו, גם אין לי שום מתכון בדוק להתמגנות מפני השנאה המבעבעת הזו, אבל בדבר אחד אני בטוח, אנחנו חייבים להודות בקיומה. ולא רק בקרב מתי מעט קיצונים, אלא גם בקרב שכבות נרחבות נוספות בציבור שמוחן נשטף. שום דבר טוב לא יצא מהתכחשות למציאות.
גדי בחן את התוכנית מכל נקודת מבט אפשרית: ביטחונית, מדינית, כלכלית, חברתית, בינלאומית וכו', ושטח לפני השומעים את מלוא האיוולת הטמונה בה. רוב הטיעונים היו ידועים לשומעים, אך היו גם טיעונים חדשים שלא חשבנו עליהם קודם.
החלק המעניין יותר של ההרצאה, היה החלק בו ניסה גדי להבהיר לשומעים בפני מי אנחנו עומדים? או במילים אחרות, מי הם המובילים את התוכנית? ומה הם מניעיהם?
התיזה העקרונית הייתה שמובילי המהלך הזה שונאים את ה"מתנחלים" ותומכיהם שנאה פתולוגית. כדי להבין את שורשי השנאה הזו, הוא לקח אותנו 100 שנים לאחור, אל טקסטים מזעזעים שכתבו יהודים באירופה על יהודים דתיים ועל יהדות בכלל. את כל עמודי המצגת ליווה לוגו קטן של שטן האוחז בידו קלשון, בצד השמאלי העליון של העמוד.
התיזה הזו, יחד עם הלוגו המיוחד הזה, היו כנראה הרבה מעבר ליכולת העיכול של חלק גדול מהציבור, והדברים עוררו סערה לא קטנה. מיטב האנשים של הגליל התחתון, אלה שאח"כ איישו ביום ובלילה, במשך חודשים ארוכים, את האוהל בצומת גולני, ומאוחר יותר יצאו להפגין בצמתים, חלקם אף נעצרו, לא היו מסוגלים לקבל את הניתוח הזה. נאיביות מתוקה.
מתוך היכרותי את גדי, ידעתי שיש להתייחס במלוא הרצינות לדבריו, מפני שהם לא נכתבים מתוך התלהמות והפרזה, אלא מתוך כובד ראש וניתוח שקול של המציאות. נצרתי את הדברים בליבי.
והנה חלפה לה שנה, ה"התנתקות" כבר מאחורינו, והשטן הקטן הזה שריקד אצל גדי במצגת בצד שמאל למעלה, תופס עכשיו את כל העמוד, וחיוכו הרע גדול מאי פעם.
למה הדבר דומה? לילדים שלי יש ספר מאד אהוב בשם: "דרקון? אין דבר כזה". זהו סיפור על ילד קטן שמתלונן בפני אביו ואימו על דרקון קטן שמסתובב בבית. אבל אבא ואימא הרי יודעים שאין כזה דבר דרקון, ולכן הם מתעלמים. ככל שההתעלמות נמשכת, הדרקון גדל וגדל, הילד ממשיך להתלונן ביתר שאת, וההורים ממשיכים להתעלם. לבסוף הדרקון ממלא את כל הבית עד אפס מקום, ורק אז ההורים מסכימים להכיר בקיומו.
אני רוצה להתנצל היום בפני גדי, בשם כל הציבור שתקף אותו על דבריו.
אכן יש ויש שטן שמרקד כאן, והוא הרבה יותר גדול ממה שהעזנו לחשוב. היום ברור לי כשמש שאי אפשר היה להעביר את התוכנית המזעזעת הזאת ללא שנאה או פחד מפני הציבור שלנו.
אין שום אפשרות להבין את פסיקות בג"צ בעניין, ללא הבנה שהשטן הזה מרקד שם. לא יכול להיות שאפליה כזו, לעומת פסיקות בעניין גירוש רוצחים ערבים, והתאכזרות כזו הינן תולדה רק של דחף בלתי נכבש למימוש משאת נפש פוליטית.
לא ייתכן שהתפרצות הזעם חסרת השליטה הזו של מערכת המשפט נבעה רק ממניעים של שמירת החוק. כדי לעצור ילדות שהעליבו שוטרת עד תום ההליכים, כדי לא לאפשר לנערים עצורים להבחן בבחינות הבגרות, כאשר רוצחים מורשעים מורשים לעשות זאת, כדי להעלות אפילו על הדעת לקחת ילדים מחזקת הוריהם בגלל שהשתתפו בהפגנות, בשביל כל זה ועוד, צריך לשנוא. אל תשלו את עצמכם לרגע שזה רק מתוך דאגה לשלטון החוק.
אין זה מתקבל על הדעת ששוטרים ואנשי שב"ס יכו בזעם ויתעללו במפגינים ובעצירים קטינים, ימציאו גזירות חדשות בכל יום כדי להתעמר בהם, ויקבלו גיבוי לכך ממח"ש, ללא שהשטן מרקד ביניהם. מענקים שמנים בלבד לא יניעו אנשים לנהוג בצורה נפשעת כזו.
גם אין זה סביר ש-60,000 חיילים וחיילות יבצעו פשע מחריד בבני עמם, ללא ששטפו את מוחם בארס של שנאת המתיישבים. נכון שמנסים לשכנע אותנו שהחיילים רק חונכו לציית לצו הדמוקרטיה, אבל אני אומר שאין שום סיכוי שרק זה הניע אותם לבצע את מה שלא היו מעיזים לבצע בכל מקום אחר בארץ. כבר שמענו וקראנו מספיק עדויות של שוטרים וחיילים שהיו שם על טיבה של ה"הכנה הפסיכולוגית" שעברו.
על המעצמה השביעית אין צורך לדבר. זו חשפה את שיניה כבר מזמן כאשר התגייסה לשטוף את כל הארץ בשנאה, כדי שהתוכנית תוכל לעבור, אבל את זה אפשר היה עוד להסביר, כאמור, בשאיפה בלתי ניתנת לכיבוש למימוש האג'נדה הפוליטית. מניפולציות כאלה הן הרי לחם חוקה של העיתונות. אבל את גל השנאה העמוקה ששוטף אותנו דרך דפי העיתונים ומרקעי הטלוויזיה לאחר שהתוכנית בוצעה, את זה לא תוכלו לפטור בהסברים כאלה.
צבר כזה ענק של דברי בלע ורשע, של זלזול בכאבם ובמצבם האובייקטיבי הקשה של המתיישבים, של רצח אופיים אחרי שנרצחו קהילותיהם, עברם, פרנסתם, וכבודם, לא נראה כאן מעולם, אפילו בימים האפלים שלאחר רצח רבין.
ההוכחה האחרונה, והחזקה מכולן, לקיומו הממשי של שטן השנאה המרקד כאן, הוא הטיפול במגורשים מאז שגורשו ועד היום. אם תתעמקו לרגע בכל מה שאתם יודעים על כך, החל מה"טיפול" הרחום שהם קיבלו באוטובוסים, דרך סדרת בתי המלון שקיבלו אותם באותו לילה "בזרועות פתוחות", וכלה בטיפול "העדין והמתחשב" ברכושם, וביישובם מחדש, תהיו מוכרחים להודות, שבלי שנאה, כל זה לא יכול היה לקרות.
שלא יספרו לכם שזו רק אדישות. אי אפשר להישאר אדיש מול ילדים קטנים שבוכים. כדי שבכיים לא יגע לליבך, אתה צריך לשנוא לפחות את הוריהם.
שלא יספרו לכם שזה רק חוסר יעילות של המערכת. רובכם ככולכם ראיתם כמה המערכת יכולה להיות יעילה כשהיא רוצה. איך מצליחים לחשוב על כל פרט, אפילו הקטן ביותר, כדי שחס וחלילה לא ייווצר אפילו רושם קל שבקלים, שמשהו לא "דופק" כמו שעון.
אם אתם חושבים שבשיא לא היה מסוגל לטפל כמו שצריך במגורשים אילו נצטווה לעשות זאת, אתם פשוט טועים. האיש היה קצין בכיר בצבא, ומנכ"ל משרד החקלאות, והיה מבצע זאת ללא כל קושי, עם ובלי שיתוף פעולה מצד המגורשים. הוא היה יושב עם אנשיו ומתכנן תגובה מתאימה לכל תרחיש שיתפתח. הנקודה היא שזה בכלל לא היה תפקידו, תפקידו היה לגרום לכך שיהיו כמה שפחות משפחות בגוש קטיף ביום הגירוש.
הסיפור על הדרקון מגיע אל סופו הטוב רק כאשר ההורים מכירים בנוכחותו. או אז הוא מתחיל לשוב לאט לאט אל מימדיו המקוריים, עד שבני המשפחה מסוגלים לחזור לחיים נורמאליים בבית למרות נוכחותו.
אינני יודע מה עלינו לעשות עכשיו, גם אין לי שום מתכון בדוק להתמגנות מפני השנאה המבעבעת הזו, אבל בדבר אחד אני בטוח, אנחנו חייבים להודות בקיומה. ולא רק בקרב מתי מעט קיצונים, אלא גם בקרב שכבות נרחבות נוספות בציבור שמוחן נשטף. שום דבר טוב לא יצא מהתכחשות למציאות.