בני בכורי היקר, היום הפכתי להיות אמא של פליט.
אני ילידת המלחמה והשואה שעברה את כל מוראותיה וצרבה את ילדותי, ילדת "שארית הפליטה", אשר הקימה בית בישראל והכתה שורש בארץ ישראל, והפכה בין לילה לאמא של פליט.
בני היקר, התרגשתי מאוד בהזכירך בביטאון את סבתא שלך אשר ידעה להתמודד עם תלאות המלחמה ונדודיה מתוך תעצומות נפש של אומץ לב, גאווה יהודית ובטחון בה'.
אני מצטטת מדבריך: "אשר מצאה בתוכה את הכוחות לתת משקל יתר לשיקולים ערכיים מול הצרכים הכלכליים". משפט שנאמר על החלטתה האמיצה לעלות ארצה ולא להיענות לבקשת דודה לבוא לארצות הברית, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". והיא זו שנתנה לך את הכוחות להיות נאמן לדרכה "דרכו של עם הנצח שאיננו מפחד מדרך ארוכה".
אני מודה ומתוודה, לי אין את הכוחות הללו.
אמרתי בליבי כאם המגנה על ילדיה, אני שתיתי את כוס הנדודים והייסורים עד תום, והקמתי בית בישראל. בית מוגן ובטוח המושתת על אהבת הארץ.
אתה מנעוריך בקשת לתרום לקהילה כמדריך בתנועת נוער, כבן ישיבת ההסדר, כאיש חינוך, לבנות בית המבוסס על אדני התורה ואהבת הארץ, כי זה חשוב לעם ישראל. זה המוטו שלך ושל רעייתך המסורה, והבית החם שהקמת.
אני יודעת שהמהלך הזה של גירושך מהבית החם יצרוב בתודעת העם המיוסר הזה לאורך ימים. ולכן מבקשת אני עוד היום שתקום מנהיגות ראויה, לא לעמוד מנגד למעמד של פליט יהודי בארצו, אלא מיד להקים בית לכל הקהילה, ולמנוע את החרפה של מעמד פליט יהודי אשר כל חטאו הוא אהבת הארץ והעם וגם לו מהסיבה: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים".
מנהיגי ישראל וכל מי שעם ישראל יקר לליבו, קומו והתעשתו למנוע את החרפה הזאת.
ויפה שעה אחת קודם.
אני ילידת המלחמה והשואה שעברה את כל מוראותיה וצרבה את ילדותי, ילדת "שארית הפליטה", אשר הקימה בית בישראל והכתה שורש בארץ ישראל, והפכה בין לילה לאמא של פליט.
בני היקר, התרגשתי מאוד בהזכירך בביטאון את סבתא שלך אשר ידעה להתמודד עם תלאות המלחמה ונדודיה מתוך תעצומות נפש של אומץ לב, גאווה יהודית ובטחון בה'.
אני מצטטת מדבריך: "אשר מצאה בתוכה את הכוחות לתת משקל יתר לשיקולים ערכיים מול הצרכים הכלכליים". משפט שנאמר על החלטתה האמיצה לעלות ארצה ולא להיענות לבקשת דודה לבוא לארצות הברית, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". והיא זו שנתנה לך את הכוחות להיות נאמן לדרכה "דרכו של עם הנצח שאיננו מפחד מדרך ארוכה".
אני מודה ומתוודה, לי אין את הכוחות הללו.
אמרתי בליבי כאם המגנה על ילדיה, אני שתיתי את כוס הנדודים והייסורים עד תום, והקמתי בית בישראל. בית מוגן ובטוח המושתת על אהבת הארץ.
אתה מנעוריך בקשת לתרום לקהילה כמדריך בתנועת נוער, כבן ישיבת ההסדר, כאיש חינוך, לבנות בית המבוסס על אדני התורה ואהבת הארץ, כי זה חשוב לעם ישראל. זה המוטו שלך ושל רעייתך המסורה, והבית החם שהקמת.
אני יודעת שהמהלך הזה של גירושך מהבית החם יצרוב בתודעת העם המיוסר הזה לאורך ימים. ולכן מבקשת אני עוד היום שתקום מנהיגות ראויה, לא לעמוד מנגד למעמד של פליט יהודי בארצו, אלא מיד להקים בית לכל הקהילה, ולמנוע את החרפה של מעמד פליט יהודי אשר כל חטאו הוא אהבת הארץ והעם וגם לו מהסיבה: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים".
מנהיגי ישראל וכל מי שעם ישראל יקר לליבו, קומו והתעשתו למנוע את החרפה הזאת.
ויפה שעה אחת קודם.