הגיוני, שבנאום באו"ם הציג שרון את עצמו תחילה "כאיש יהודי, נציג גאה של עם עתיק יומין". רק כך קיבלה את מלוא משמעותה ההיסטורית הכרתו ב"זכותם של האחרים בארץ", שמכוחה הם "זכאים לחירות ולקיום לאומי ריבוני במדינה משלהם" בארץ ישראל.
בפעם הראשונה בתולדות ישראל העביר כאן מנהיג יהודי לעם זר את הזכות על מה שהוא בעצמו כינה בנאומו "נחלת אבותינו.. שבה כל שעל אדמה, כל הר וגיא, כל נחל וסלע רוויים היסטוריה יהודית, אוצרים זכרונות". האבות, מאברהם אבינו, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ועד לאבות הציונות, מתהפכים בקברם.
ה"התנתקות" יחד עם הנאום באו"ם, ברצף אחד, שידרו עוד מסר מצמרר: ש"בעריה, כפריה, נופיה, רכסיה, מדבריותיה ומישוריה של ארץ ישראל שומרים כעדים נאמנים את שמותיהם העבריים הקדומים", יכול להתגשם "הקיום הלאומי" הפלסטיני אך ורק לאחר שינותק הקיום היהודי. ואת זאת ביצע הצבא היהודי בכוח הזרוע, הואיל ומחבלי פלסטין נכשלו בכך בחמש שנות אינתיפאדה.
"מעשה היסטורי", מתפעלים "ידידי" ישראל בעולם. אך גם התאסלמותו של "המשיח", שבתאי צבי, הייתה "היסטורית", וכך גם החלטת ממשלת שרון לפוצץ עשרות בתי כנסת שסוכלה ברגע האחרון, רק בגלל התערבותם של רבנים מחו"ל, שחששו מתקדים "היסטורי".
ועדיין לא מוצו כל החידושים העולמיים החד-צדדיים בנאום-ההתנתקות של שרון. מי שניקה את מרחב "הקיום הלאומי הפלסטיני" בעזה מיהודים והבטיח להמשיך בניקוי, עפ"י מפת הדרכים, גם בשאר חלקי א"י, קבע עוד כלל: שאצלם לא יחיה אפילו יהודי אחד, לעומת השטחים שייוותרו לקיום הלאומי היהודי, שבהם חיים מליון ורבע אזרחים ערבים.
חד-פעמיות "חד-צדדית" יש גם בכך, שהפלסטינים מצידם טרם הכירו בזכותם של היהודים אפילו על ס"מ אחד מאדמת "פלסטין". אפילו "המתונים" שבהם משלימים רק טקטית עם עובדת קיומה של "היישות הציונית". אדרבה, יציע נא עיתונאי לאבו מאזן להכיר בפומבי בזכות העם היהודי על תל אביב, וייווכח....
נאומו של שרון הופך את הסדק בחומת האחדות הלאומית היהודית לפרצה מסוכנת. מולו ניצב מחנה גדול שדבריו באו"ם נחשבים בעיניו בלתי לגיטימיים, מחנה הכופר בסמכותו לחייב את העם היהודי לדורותיו להכיר בזכותו של עם אחר על חלק כלשהוא מארץ ישראל.
התהום הזו פעורה לאו דווקא בין דתיים וחילונים. התפיסה האקסיומטית, שלעם היהודי, ולו בלבד, מוקנית הזכות הבלעדית על ארץ ישראל, היא גם נחלתם של רבים שאינם שומרי מצוות. כאשר שרון ינסה להשליט בכוח את "הזכות" הפלסטינית לקיום לאומי נקי מיהודים גם בירושלים וביהודה ושומרון, חומת האחדות הלאומית הציונית עלולה להתמוטט ולשמוט תחתיה את בסיס המדינה היהודית. הכתובת רשומה על החומה מאז אירועי הגירוש מעזה וצפון השומרון.
נאום שרון יקל על מרכז הליכוד את ההכרעה: להתחלק עם הערבים בזכות על ארץ ישראל ולקבל 40 מנדטים בבחירות הבאות, ביחד עם שפע ג'ובים, כפי שמבטיחים הסוקרים, או להישאר נאמנים לאידיאלים ולעקרונות או להסתכן באובדן השלטון.
ברירה דומה, להבדיל, הועמדה בפני היהודים עם עליית הנצרות: להתפשר על אמונת אבותיהם, להצטרף לכוח המנצח ולכבוש את העולם, או להישאר "עם לבדד ישכון" ולשלם את המחיר.
אילולא בחרו אבותינו כפי שבחרו, לא היינו קיימים היום כדי לעמוד שוב במבחן, הפעם לא על דת ישראל, אלא על ארץ ישראל.
בפעם הראשונה בתולדות ישראל העביר כאן מנהיג יהודי לעם זר את הזכות על מה שהוא בעצמו כינה בנאומו "נחלת אבותינו.. שבה כל שעל אדמה, כל הר וגיא, כל נחל וסלע רוויים היסטוריה יהודית, אוצרים זכרונות". האבות, מאברהם אבינו, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", ועד לאבות הציונות, מתהפכים בקברם.
ה"התנתקות" יחד עם הנאום באו"ם, ברצף אחד, שידרו עוד מסר מצמרר: ש"בעריה, כפריה, נופיה, רכסיה, מדבריותיה ומישוריה של ארץ ישראל שומרים כעדים נאמנים את שמותיהם העבריים הקדומים", יכול להתגשם "הקיום הלאומי" הפלסטיני אך ורק לאחר שינותק הקיום היהודי. ואת זאת ביצע הצבא היהודי בכוח הזרוע, הואיל ומחבלי פלסטין נכשלו בכך בחמש שנות אינתיפאדה.
"מעשה היסטורי", מתפעלים "ידידי" ישראל בעולם. אך גם התאסלמותו של "המשיח", שבתאי צבי, הייתה "היסטורית", וכך גם החלטת ממשלת שרון לפוצץ עשרות בתי כנסת שסוכלה ברגע האחרון, רק בגלל התערבותם של רבנים מחו"ל, שחששו מתקדים "היסטורי".
ועדיין לא מוצו כל החידושים העולמיים החד-צדדיים בנאום-ההתנתקות של שרון. מי שניקה את מרחב "הקיום הלאומי הפלסטיני" בעזה מיהודים והבטיח להמשיך בניקוי, עפ"י מפת הדרכים, גם בשאר חלקי א"י, קבע עוד כלל: שאצלם לא יחיה אפילו יהודי אחד, לעומת השטחים שייוותרו לקיום הלאומי היהודי, שבהם חיים מליון ורבע אזרחים ערבים.
חד-פעמיות "חד-צדדית" יש גם בכך, שהפלסטינים מצידם טרם הכירו בזכותם של היהודים אפילו על ס"מ אחד מאדמת "פלסטין". אפילו "המתונים" שבהם משלימים רק טקטית עם עובדת קיומה של "היישות הציונית". אדרבה, יציע נא עיתונאי לאבו מאזן להכיר בפומבי בזכות העם היהודי על תל אביב, וייווכח....
נאומו של שרון הופך את הסדק בחומת האחדות הלאומית היהודית לפרצה מסוכנת. מולו ניצב מחנה גדול שדבריו באו"ם נחשבים בעיניו בלתי לגיטימיים, מחנה הכופר בסמכותו לחייב את העם היהודי לדורותיו להכיר בזכותו של עם אחר על חלק כלשהוא מארץ ישראל.
התהום הזו פעורה לאו דווקא בין דתיים וחילונים. התפיסה האקסיומטית, שלעם היהודי, ולו בלבד, מוקנית הזכות הבלעדית על ארץ ישראל, היא גם נחלתם של רבים שאינם שומרי מצוות. כאשר שרון ינסה להשליט בכוח את "הזכות" הפלסטינית לקיום לאומי נקי מיהודים גם בירושלים וביהודה ושומרון, חומת האחדות הלאומית הציונית עלולה להתמוטט ולשמוט תחתיה את בסיס המדינה היהודית. הכתובת רשומה על החומה מאז אירועי הגירוש מעזה וצפון השומרון.
נאום שרון יקל על מרכז הליכוד את ההכרעה: להתחלק עם הערבים בזכות על ארץ ישראל ולקבל 40 מנדטים בבחירות הבאות, ביחד עם שפע ג'ובים, כפי שמבטיחים הסוקרים, או להישאר נאמנים לאידיאלים ולעקרונות או להסתכן באובדן השלטון.
ברירה דומה, להבדיל, הועמדה בפני היהודים עם עליית הנצרות: להתפשר על אמונת אבותיהם, להצטרף לכוח המנצח ולכבוש את העולם, או להישאר "עם לבדד ישכון" ולשלם את המחיר.
אילולא בחרו אבותינו כפי שבחרו, לא היינו קיימים היום כדי לעמוד שוב במבחן, הפעם לא על דת ישראל, אלא על ארץ ישראל.