מעשי ההרס של פרס א', שמעון, ופרס ב', אריאל, ב-12 השנים האחרונות מובילים למסקנה אחת:
יש לסיים מוקדם ככל האפשר את שלטונם. עצוב שבדמוקרטיה הישראלית אין הבדל איזה פתק תשים בקלפי, בכל מקרה תקבל את פרס בשלטון.
שיגעון הרס הוא תופעה המלווה את המין האנושי לאורך כל תולדותיו. כאילו אין די בפגעי טבע הגורמים הרס וחורבן, בני האדם מוסיפים עליהם גם הרס מעשה ידי האדם. במיוחד נכונים הדברים בחודש ספטמבר, אשר שב ומספק דוגמאות למעשי הרס.
השבוע חלו בזה אחר זה ימים המציינים הן הרס והן אי-הפקת לקחים: יום השנה ה-4 לפיגוע התאומים (11 בספטמבר), אירוע הרס רב-ממדים המונע על-ידי יצר ההרס של מוסלמים קנאים. למחרת חגג אספסוף עזתי באמצעות הרס ושריפה את יום השלמת הבריחה הישראלית מרצועת עזה (12 בספטמבר), בריחה שעיקרה הרס יישובים פורחים וגירוש אזרחים מבתיהם. למחרת חל יום השנה ה-12 לפיגוע אוסלו (13 בספטמבר), שהוביל באופן צפוי מראש ובלתי מפתיע לקשה במלחמות ישראל, מלחמת אוסלו.
עצוב לציין שבשלב הנוכחי ידה של ישראל על התחתונה. שינוי המצב מחייב סיום שלטונם של פרס א' ופרס ב', שהובילו את ישראל לנקודת השפל העמוקה בתולדותיה, שבה היא מגשימה את חלומם של אויביה, מגרשת את אזרחיה מבתיהם בארצם והורסת כל זכר לחיים יהודיים בחבל ארץ שלם. שני אנשים שתרמו בחייהם רבות לבניינה ולביטחונה של ישראל נתקפו ב-12 השנים האחרונות בדחף בלתי ניתן להסבר לביצוע מעשי הרס מסוכנים.
שנים רבות קודם ל-13 בספטמבר 1993, ב-13 בספטמבר 1938, כתב ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברלין, מכתב מפורט למלך ג'ורג' ה-6. לאחר שהתייחס לנאומו התוקפני של היטלר בערב הקודם, ולאחר שהזכיר דו"חות מודיעיניים מהימנים שקבעו שהיטלר כבר החליט לתקוף את צ'כוסלובקיה ולהמשיך מזרחה, הוא ציטט דיווח של הנציג הבריטי בברלין שמסר כי היטלר יהיה מוכן להסתפק בפתרון שיוצע לו בדרכי שלום עוד באותו חודש. על רקע זה הציע צ'מברלין למלך שהוא יעשה צעד דרמטי ומפתיע וייסע לפגישה עם היטלר במטרה לשנות את המצב ולהביא להבנה אנגלית-גרמנית לאחר פתרון "הבעיה הצ'כוסלובקית". ההמשך ידוע: ועידת מינכן בסוף אותו חודש, הקרבת צ'כוסלובקיה, והידרדרות למלחמת העולם השנייה. זו פרצה בספטמבר 1939.
55 שנים מאוחר יותר, ולאחר שלקח תוצאותיה של פייסנות כלפי רודן צמא-דם ויוזם מלחמה ושואה חייב היה להיות ידוע, ב-13 בספטמבר 1993, הביא שר החוץ של ישראל את ראש הממשלה רבין לחתימה על הסכם אוסלו, במטרה לשנות את המצב ולהביא להבנה ישראלית-פלשתינאית. ההמשך ידוע: "תהליך שלום", הקרבת חייהם של מאות יהודים ואלפי ערבים, והידרדרות למלחמת אוסלו. זו פרצה בספטמבר 2000. כל מי שלא היה שבוי בקונספציה ושלא הניח לעצמו ליפול למלכודת, לא היה צריך להיות מופתע מן הקשר בין "השלום" בספטמבר 1993 לבין המלחמה בספטמבר 2000.
בספטמבר 2005 יש להזכיר שראש הממשלה שרון נבחר ברוב אדיר כדי להיות צ'רצ'יל, ולא כדי לאפשר לצ'מברלין להמשיך. צ'רצ'יל, כזכור, פעל למען הניצחון על אדולף היטלר: ללא מו"מ איתו תוך כדי המלחמה, ללא מו"מ איתו אחרי המלחמה וללא "אופק מדיני". בלי לשלם לו דמי חסות בצורת מחוזות אנגליים, בלי לספק לנציגיו במה תקשורתית במהלך המלחמה, בלי ששרים, חברי פרלמנט בריטיים ו"גושי שלום" למיניהם התרועעו עם האויב בזמן המלחמה.
עצוב שבדמוקרטיה הישראלית אין הבדל איזה פתק תשים בקלפי, בכל מקרה תקבל את פרס בשלטון. שרון התעלם מבוחריו וממפלגתו, ביצע את מדיניות צ'מברלין ואף היה יותר פרס מפרס, והצליח בדרכו הבולדוזרית להמשיך ולהעצים את התהליך שכולו הרס. יש רק דרך אחת לעצור את שיגעון ההרס: הוצאת האדונים פרס א' ופרס ב' לגמלאות. המשך שיגעון ההרס הופך את מדינת ישראל ללא-ציונית, לא-יהודית ולא-דמוקרטית.
יש לסיים מוקדם ככל האפשר את שלטונם. עצוב שבדמוקרטיה הישראלית אין הבדל איזה פתק תשים בקלפי, בכל מקרה תקבל את פרס בשלטון.
שיגעון הרס הוא תופעה המלווה את המין האנושי לאורך כל תולדותיו. כאילו אין די בפגעי טבע הגורמים הרס וחורבן, בני האדם מוסיפים עליהם גם הרס מעשה ידי האדם. במיוחד נכונים הדברים בחודש ספטמבר, אשר שב ומספק דוגמאות למעשי הרס.
השבוע חלו בזה אחר זה ימים המציינים הן הרס והן אי-הפקת לקחים: יום השנה ה-4 לפיגוע התאומים (11 בספטמבר), אירוע הרס רב-ממדים המונע על-ידי יצר ההרס של מוסלמים קנאים. למחרת חגג אספסוף עזתי באמצעות הרס ושריפה את יום השלמת הבריחה הישראלית מרצועת עזה (12 בספטמבר), בריחה שעיקרה הרס יישובים פורחים וגירוש אזרחים מבתיהם. למחרת חל יום השנה ה-12 לפיגוע אוסלו (13 בספטמבר), שהוביל באופן צפוי מראש ובלתי מפתיע לקשה במלחמות ישראל, מלחמת אוסלו.
עצוב לציין שבשלב הנוכחי ידה של ישראל על התחתונה. שינוי המצב מחייב סיום שלטונם של פרס א' ופרס ב', שהובילו את ישראל לנקודת השפל העמוקה בתולדותיה, שבה היא מגשימה את חלומם של אויביה, מגרשת את אזרחיה מבתיהם בארצם והורסת כל זכר לחיים יהודיים בחבל ארץ שלם. שני אנשים שתרמו בחייהם רבות לבניינה ולביטחונה של ישראל נתקפו ב-12 השנים האחרונות בדחף בלתי ניתן להסבר לביצוע מעשי הרס מסוכנים.
שנים רבות קודם ל-13 בספטמבר 1993, ב-13 בספטמבר 1938, כתב ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברלין, מכתב מפורט למלך ג'ורג' ה-6. לאחר שהתייחס לנאומו התוקפני של היטלר בערב הקודם, ולאחר שהזכיר דו"חות מודיעיניים מהימנים שקבעו שהיטלר כבר החליט לתקוף את צ'כוסלובקיה ולהמשיך מזרחה, הוא ציטט דיווח של הנציג הבריטי בברלין שמסר כי היטלר יהיה מוכן להסתפק בפתרון שיוצע לו בדרכי שלום עוד באותו חודש. על רקע זה הציע צ'מברלין למלך שהוא יעשה צעד דרמטי ומפתיע וייסע לפגישה עם היטלר במטרה לשנות את המצב ולהביא להבנה אנגלית-גרמנית לאחר פתרון "הבעיה הצ'כוסלובקית". ההמשך ידוע: ועידת מינכן בסוף אותו חודש, הקרבת צ'כוסלובקיה, והידרדרות למלחמת העולם השנייה. זו פרצה בספטמבר 1939.
55 שנים מאוחר יותר, ולאחר שלקח תוצאותיה של פייסנות כלפי רודן צמא-דם ויוזם מלחמה ושואה חייב היה להיות ידוע, ב-13 בספטמבר 1993, הביא שר החוץ של ישראל את ראש הממשלה רבין לחתימה על הסכם אוסלו, במטרה לשנות את המצב ולהביא להבנה ישראלית-פלשתינאית. ההמשך ידוע: "תהליך שלום", הקרבת חייהם של מאות יהודים ואלפי ערבים, והידרדרות למלחמת אוסלו. זו פרצה בספטמבר 2000. כל מי שלא היה שבוי בקונספציה ושלא הניח לעצמו ליפול למלכודת, לא היה צריך להיות מופתע מן הקשר בין "השלום" בספטמבר 1993 לבין המלחמה בספטמבר 2000.
בספטמבר 2005 יש להזכיר שראש הממשלה שרון נבחר ברוב אדיר כדי להיות צ'רצ'יל, ולא כדי לאפשר לצ'מברלין להמשיך. צ'רצ'יל, כזכור, פעל למען הניצחון על אדולף היטלר: ללא מו"מ איתו תוך כדי המלחמה, ללא מו"מ איתו אחרי המלחמה וללא "אופק מדיני". בלי לשלם לו דמי חסות בצורת מחוזות אנגליים, בלי לספק לנציגיו במה תקשורתית במהלך המלחמה, בלי ששרים, חברי פרלמנט בריטיים ו"גושי שלום" למיניהם התרועעו עם האויב בזמן המלחמה.
עצוב שבדמוקרטיה הישראלית אין הבדל איזה פתק תשים בקלפי, בכל מקרה תקבל את פרס בשלטון. שרון התעלם מבוחריו וממפלגתו, ביצע את מדיניות צ'מברלין ואף היה יותר פרס מפרס, והצליח בדרכו הבולדוזרית להמשיך ולהעצים את התהליך שכולו הרס. יש רק דרך אחת לעצור את שיגעון ההרס: הוצאת האדונים פרס א' ופרס ב' לגמלאות. המשך שיגעון ההרס הופך את מדינת ישראל ללא-ציונית, לא-יהודית ולא-דמוקרטית.