חורבן גוש קטיף יצר בעקבותיו הרס בלתי ישוער של חבל אדמה פורה, של קהילה יוצרת, של אלפי בתי אב, עשרות אלפי אנשים מחוסרי בית, ארץ ומולדת. אך העצוב והמסוכן מכל הינה, דווקא יצירה אחרת שהוליד הגירוש המתועב, גולם המסוגל לנפץ את החזון הציוני כולו, והוא התיאבון לעוד אחד.
העולם עמד משתאה אל מול הקלות הבלתי נסבלת בה בוצעה המשימה המקאברית של גירוש אלפי משפחות מבתיהן, על רכושן, נפשותיהן ומתיהן. קלות זו הפתיעה אף את קברניטי הגירוש והוגיו, והביאה את דוברת צה"ל לכמעט אקסטזה תקשורתית.
הגירוש הזה היה המתאבן שכל המסובים לשולחן ייחלו לו: האמריקאים, האירופים, הפלסטינים וגרוע מכל, היהודים. מתאבן שעלול להיות מבוא למנה העיקרית, חיסול מפעל ההתנחלות כולו, גירוש כל תושבי יהודה ושומרון. גירוש הניתן לביצוע, באקסטרפולציה פשוטה, תוך חודשיים של מבצע אינטנסיבי אליו יגויסו: הצבא, המשטרה, בתי המשפט והתקשורת, בדיוק כמו במבצע הקודם.
המתאבן הזה הגיע אל שולחן האומות כאשר לא נראית באופק מנה עיקרית להגשה אחריו.
המסובים אף יודעים בסתר ליבם כי בקרוב יגיע הטרור באירופה לתקופת רנסאנס. האירועים המבודדים של לונדון ומדריד יהפכו לשגרת היום בכל בירות ארופה האחרות, במיוחד אלה המבורכות באוכלוסייה מוסלמית אוטנטית כגון: פאריס, אמסטרדם ורומא.
השד האיראני ינפנף לעולם מטהראן כאשר בידיו פצצת האטום אותה פיתח לצרכי שלום, והעולם מצידו ינבח אך לא ינשך. הלא עיניו כבר ראו את הסרט העיראקי, והלא ממשמע אוזן נחרדה נפשנו.
והסועדת העיקרית, ארה"ב, המלקקת עדיין את פצעיה מה-11 בספטמבר, מנהלת מלחמה הוליוודית בטרור האיסלמי הבינלאומי בה היא נוחלת מפלה אחרי מפלה. ארבע שנים אחרי, היא עודנה רחוקה משיבוש תוכניותיה של אל-קאעידה ומתפישתו של בן-לאדן חי או מת, כהצהרתו של נשיאם הנבוך. היא רחוקה עוד יותר מלהשליט סדר בעיראק ומכינון דמוקרטיה ערבית ראשונה במזרח התיכון. הערכות מומחיה הן שמגה-פיגוע בשטחה הינו רק עניין של זמן, ולאור ארועי המגה-אסון טבע במפרץ מכסיקו, היא גם מבינה היום שבכוחו של אירוע קטקליזמי לגרום לקריסתה של ארה"ב כמעצמה גלובאלית.
ההערכות הקשות במסדרונות הפנטגון מדברות על פיגוע ביולוגי או כימי, או אפילו גרעיני בדמות "פצצה מלוכלכת", פיגוע שיאנוס את המשמר הלאומי לפנות בנחישות וברגישות את האי מנהאטן מתושביו אולי אף לשנים מספר. לאחר הכישלון הוודאי בעריפת ראשו של דרקון האימים, אמריקה תפנה לפתרון הטריביאלי של השבעת תאבונו בדמות עריפת הראש הציוני והגשתו למפלצת על מגש של כסף.
ואנו עצמנו נימצא בעיצומה של מתקפת טרור כוללת המונעת מתאבונם הבלתי נלאה של הארגונים הפלסטינים לניצול המומנטום של הנסיגה מגוש קטיף, מחד ומאוטוסטראדת החימוש בין עזה לרפיח, מאידך. מלחמת הטרור תביא לערי המרכז את הנשק האולטימטיבי פרי התעשייה הצבאית הפלסטינית, הנשק המוכח והבדוק שהכניע את צה"ל, טיל הקסאם. טילים, עכשיו בגרסה משופרת, שיצטרפו למחזות המוכרים של מחבלים מתאבדים בכל פינת רחוב שירטשו את הבטן של מדינתנו העייפה ממילא.
לאור המציאות הכאוטית אליה אנו כולנו דוהרים בעיוורון מוחלט, ולאור הקלות האמורה בה התבצע הגירוש מגוש קטיף, לא יהיה ניתן לעמוד בפני הפיתוי לדרישת הדרן כמעט מתבקש ממנהיגינו. הפתרון של גירוש נוסף של יהודים מיהודה ושומרון יהיה כפתרון קסם במציאות חסרת פתרונות. הדרישות אף תאמרנה ותכלולנה את פתרון בעיית ירושלים ובעיית הפליטים. אנו עלולים עוד לשלוח את בנינו לפנות את תושבי לוד, יפו ורמלה ברגישות ובנחישות על מנת להחזיר את בתיהם "לבעליהם החוקיים". הלחצים מחוץ ומפנים שיופעלו על ממשלת ישראל לביצוע פתרון אינסטנט ומחיקת כל זכר לכיבוש יהיו אדירים וחסרי תקדים.
טענתי הבסיסית היא שלאף ראש ממשלה חילוני עכשווי אין ולא יהיו הכוחות הנדרשים לעמוד בפני לחצים אלה, ויעידו על כך מנהיגינו בעשרים שנה האחרונות. אני משוכנע היום שרק מנהיג השואב את כוחו מנצח ישראל ושם מבטחו בו, נצח ישראל שלא ישקר, שיפר עצת גויים ויניא מחשבות עמים, יוכל לעמוד בעין הסערה ולנווט את ספינתנו, המחשבת להישבר בין גלי הצונאמי שיקומו עלינו, אל חוף מבטחים. הלחצים יהיו בלתי אפשריים, בלתי אנושיים כמעט, ואין ולא יהיו לנותן מבטחו בבני נשא את תעצומות הנפש הנדרשות לעמוד בפניהם.
הסצנאריו אותו שרטטתי לעיל עלול להתרחש בקרוב מאד, והוא אולי אף איננו מרוחק שנים מפתחנו. על כן אצה הדרך להכתיר ראש ממשלה אמוני בראשנו, מדובר בפיקוח נפש ממש. מטרה זו ניתנת להשגה רק אם נאחד את כוחותינו לחציית מחסום ה-40 מנדטים בכנסת הבאה. עלינו לשים מאחורינו את מחלוקות העבר ולהבליט את המשותף לכולנו: חרדים, דתיים ומסורתיים, אל אחד, תורה אחת וגורל אחד. ישנם ארועים היסטוריים בהם עם ישראל נדרש לחיפזון מעל לכול, כך היה ביציאת מצרים עת הצטווינו "מתניכם חגורים, נעליכם לרגליכם ומקלכם בידיכם", וכך לעניות דעתי גם היום.
רבים ממבקרי הרעיון שוללים בביטול את היוזמה הזו באמירה של: "נו, ימות המשיח". תשובתי האירונית קמעא היא שאם כבר משיח אז עדיף שיבוא עכשיו, כי אם לא, הוא יצטרך לבוא ישירות לתחיית המתים תוך דילוג על כל השלבים שבדרך.
עלינו להפסיק להתווכח אם אנו באתחלתא דגאולה או בסיפא דגלותא, כי אם לא, אנו נמצא את עצמנו חס ושלום בסיפא דגאולא ואתחלתא דגלותא. עלינו להפסיק להתווכח אם כדאי להיפתח או להיסגר, להחמיר או להקל, לשנות או לשמר. או אדרבא, להמשיך להתווכח, אך מתוך בית מדרש אחד כפי שעשו אבותינו שנהגו כבוד זה לזה ושמחלוקת ביניהם הייתה רק לשם שמיים.
נדרשת אחדות של כל המחנה האמוני לאלתר. אחדות, אחדות, אחדות. זו סיסמתנו וזו תקוותנו היחידה ולא תהיה לנו תקומה זולתה. אנו יודעים זאת בסתר ליבנו, בעמקי נשמתנו היהודית. אחדות בכל דרך, אחדות בכל אמצעי, אחדות בכל מחיר. אחדות, עכשיו.
נעשה ונצליח. אמן כן יהי רצון.
העולם עמד משתאה אל מול הקלות הבלתי נסבלת בה בוצעה המשימה המקאברית של גירוש אלפי משפחות מבתיהן, על רכושן, נפשותיהן ומתיהן. קלות זו הפתיעה אף את קברניטי הגירוש והוגיו, והביאה את דוברת צה"ל לכמעט אקסטזה תקשורתית.
הגירוש הזה היה המתאבן שכל המסובים לשולחן ייחלו לו: האמריקאים, האירופים, הפלסטינים וגרוע מכל, היהודים. מתאבן שעלול להיות מבוא למנה העיקרית, חיסול מפעל ההתנחלות כולו, גירוש כל תושבי יהודה ושומרון. גירוש הניתן לביצוע, באקסטרפולציה פשוטה, תוך חודשיים של מבצע אינטנסיבי אליו יגויסו: הצבא, המשטרה, בתי המשפט והתקשורת, בדיוק כמו במבצע הקודם.
המתאבן הזה הגיע אל שולחן האומות כאשר לא נראית באופק מנה עיקרית להגשה אחריו.
המסובים אף יודעים בסתר ליבם כי בקרוב יגיע הטרור באירופה לתקופת רנסאנס. האירועים המבודדים של לונדון ומדריד יהפכו לשגרת היום בכל בירות ארופה האחרות, במיוחד אלה המבורכות באוכלוסייה מוסלמית אוטנטית כגון: פאריס, אמסטרדם ורומא.
השד האיראני ינפנף לעולם מטהראן כאשר בידיו פצצת האטום אותה פיתח לצרכי שלום, והעולם מצידו ינבח אך לא ינשך. הלא עיניו כבר ראו את הסרט העיראקי, והלא ממשמע אוזן נחרדה נפשנו.
והסועדת העיקרית, ארה"ב, המלקקת עדיין את פצעיה מה-11 בספטמבר, מנהלת מלחמה הוליוודית בטרור האיסלמי הבינלאומי בה היא נוחלת מפלה אחרי מפלה. ארבע שנים אחרי, היא עודנה רחוקה משיבוש תוכניותיה של אל-קאעידה ומתפישתו של בן-לאדן חי או מת, כהצהרתו של נשיאם הנבוך. היא רחוקה עוד יותר מלהשליט סדר בעיראק ומכינון דמוקרטיה ערבית ראשונה במזרח התיכון. הערכות מומחיה הן שמגה-פיגוע בשטחה הינו רק עניין של זמן, ולאור ארועי המגה-אסון טבע במפרץ מכסיקו, היא גם מבינה היום שבכוחו של אירוע קטקליזמי לגרום לקריסתה של ארה"ב כמעצמה גלובאלית.
ההערכות הקשות במסדרונות הפנטגון מדברות על פיגוע ביולוגי או כימי, או אפילו גרעיני בדמות "פצצה מלוכלכת", פיגוע שיאנוס את המשמר הלאומי לפנות בנחישות וברגישות את האי מנהאטן מתושביו אולי אף לשנים מספר. לאחר הכישלון הוודאי בעריפת ראשו של דרקון האימים, אמריקה תפנה לפתרון הטריביאלי של השבעת תאבונו בדמות עריפת הראש הציוני והגשתו למפלצת על מגש של כסף.
ואנו עצמנו נימצא בעיצומה של מתקפת טרור כוללת המונעת מתאבונם הבלתי נלאה של הארגונים הפלסטינים לניצול המומנטום של הנסיגה מגוש קטיף, מחד ומאוטוסטראדת החימוש בין עזה לרפיח, מאידך. מלחמת הטרור תביא לערי המרכז את הנשק האולטימטיבי פרי התעשייה הצבאית הפלסטינית, הנשק המוכח והבדוק שהכניע את צה"ל, טיל הקסאם. טילים, עכשיו בגרסה משופרת, שיצטרפו למחזות המוכרים של מחבלים מתאבדים בכל פינת רחוב שירטשו את הבטן של מדינתנו העייפה ממילא.
לאור המציאות הכאוטית אליה אנו כולנו דוהרים בעיוורון מוחלט, ולאור הקלות האמורה בה התבצע הגירוש מגוש קטיף, לא יהיה ניתן לעמוד בפני הפיתוי לדרישת הדרן כמעט מתבקש ממנהיגינו. הפתרון של גירוש נוסף של יהודים מיהודה ושומרון יהיה כפתרון קסם במציאות חסרת פתרונות. הדרישות אף תאמרנה ותכלולנה את פתרון בעיית ירושלים ובעיית הפליטים. אנו עלולים עוד לשלוח את בנינו לפנות את תושבי לוד, יפו ורמלה ברגישות ובנחישות על מנת להחזיר את בתיהם "לבעליהם החוקיים". הלחצים מחוץ ומפנים שיופעלו על ממשלת ישראל לביצוע פתרון אינסטנט ומחיקת כל זכר לכיבוש יהיו אדירים וחסרי תקדים.
טענתי הבסיסית היא שלאף ראש ממשלה חילוני עכשווי אין ולא יהיו הכוחות הנדרשים לעמוד בפני לחצים אלה, ויעידו על כך מנהיגינו בעשרים שנה האחרונות. אני משוכנע היום שרק מנהיג השואב את כוחו מנצח ישראל ושם מבטחו בו, נצח ישראל שלא ישקר, שיפר עצת גויים ויניא מחשבות עמים, יוכל לעמוד בעין הסערה ולנווט את ספינתנו, המחשבת להישבר בין גלי הצונאמי שיקומו עלינו, אל חוף מבטחים. הלחצים יהיו בלתי אפשריים, בלתי אנושיים כמעט, ואין ולא יהיו לנותן מבטחו בבני נשא את תעצומות הנפש הנדרשות לעמוד בפניהם.
הסצנאריו אותו שרטטתי לעיל עלול להתרחש בקרוב מאד, והוא אולי אף איננו מרוחק שנים מפתחנו. על כן אצה הדרך להכתיר ראש ממשלה אמוני בראשנו, מדובר בפיקוח נפש ממש. מטרה זו ניתנת להשגה רק אם נאחד את כוחותינו לחציית מחסום ה-40 מנדטים בכנסת הבאה. עלינו לשים מאחורינו את מחלוקות העבר ולהבליט את המשותף לכולנו: חרדים, דתיים ומסורתיים, אל אחד, תורה אחת וגורל אחד. ישנם ארועים היסטוריים בהם עם ישראל נדרש לחיפזון מעל לכול, כך היה ביציאת מצרים עת הצטווינו "מתניכם חגורים, נעליכם לרגליכם ומקלכם בידיכם", וכך לעניות דעתי גם היום.
רבים ממבקרי הרעיון שוללים בביטול את היוזמה הזו באמירה של: "נו, ימות המשיח". תשובתי האירונית קמעא היא שאם כבר משיח אז עדיף שיבוא עכשיו, כי אם לא, הוא יצטרך לבוא ישירות לתחיית המתים תוך דילוג על כל השלבים שבדרך.
עלינו להפסיק להתווכח אם אנו באתחלתא דגאולה או בסיפא דגלותא, כי אם לא, אנו נמצא את עצמנו חס ושלום בסיפא דגאולא ואתחלתא דגלותא. עלינו להפסיק להתווכח אם כדאי להיפתח או להיסגר, להחמיר או להקל, לשנות או לשמר. או אדרבא, להמשיך להתווכח, אך מתוך בית מדרש אחד כפי שעשו אבותינו שנהגו כבוד זה לזה ושמחלוקת ביניהם הייתה רק לשם שמיים.
נדרשת אחדות של כל המחנה האמוני לאלתר. אחדות, אחדות, אחדות. זו סיסמתנו וזו תקוותנו היחידה ולא תהיה לנו תקומה זולתה. אנו יודעים זאת בסתר ליבנו, בעמקי נשמתנו היהודית. אחדות בכל דרך, אחדות בכל אמצעי, אחדות בכל מחיר. אחדות, עכשיו.
נעשה ונצליח. אמן כן יהי רצון.