עודד טירה, יו"ר התאחדות התעשיינים לשעבר, האיש שפיקד על גירוש ימית וקצין תותחנים ראשי לשעבר, פרסם מאמר ב"ידיעות אחרונות", ובו הזהיר מפני ה"התנתקות" הבאה, בקעת הירדן. במאמרו הוא מספר שבדו"ח שהמועצה לבטחון לאומי עומדת להגיש נאמר, שאין עוד צורך כלל בשטחי ארץ להבטחת הביטחון הלאומי של המדינה. איש כטירה מתוקשר היטב, וחזקה עליו שהוא דלה ממקור מהימן.
הרי רמז נוסף, שההנחה ששרון "ילך ימינה" לצורך הבחירות שתתקיימנה בשנת 2006, ולא ימהר בגירושים נוספים, אינה בטוחה כלל וכלל. לצורך זה כדאי להתעמק בנאומו של שרון באו"ם, נאום היסטורי. כמו שהתאסלמותו של שבתאי צבי הייתה "היסטורית", כמו שהחלטתה של ממשלת ישראל לפוצץ עשרות בתי כנסת בארץ ישראל הייתה היסטורית. מדובר בסגירת מעגל, מהלך בן 120 שנים, של התנועה הציונית: הציונות דגלה ביציאה מן הגולה לארץ ישראל כדי לשים קץ לפוגרומים שהתאפיינו בגירוש יהודים ובהריסת מקדשי המעט שלהם, והמעגל נסגר בכך שממשלה יהודית ביצעה גירוש של יהודים והריסת בתי כנסת כאן בארץ.
פסימיסטים יכולים לומר שהעובדה שהריסת בתי כנסת ע"י היהודים בעצמם בארצם נמנעה רק בהתערבות רבנים מן הגולה, שחששו פן מציון יצא תקדים אנטישמי שיחקו כל שונאי ישראל, היא גופה מעידה כמאה עדים שהציונות סטתה מן הדרך, ומי יודע לאן הם מסוגלים להגיע.
פרשת בתי הכנסת היא אופיינית וראוייה לבחינה נוספת, יותר מקרוב. לפי הדיווחים בתקשורת, הנימוק שהכריע לטובת ההחלטה להרוס את בתי הכנסת, הועלה דווקא ע"י מפקדים גבוהים בצבא, לאמור: אם ישראל לא תהרוס את בתי הכנסת, והפלסטינים יהרסו, יהיה זה תירוץ לימין לפגוע במסגדים בישראל. והיה, וגם הפלסטינים לא יהרסו, יש סכנה שקיצונים מן הימין יסתננו בחזרה אל תוך בתי הכנסת, כפי שאכן קורה בקבר יוסף. ולכן, כדי להיפטר מן הבעייה, יש לעקור אותה מהשורש בדינמיט.
וכך נפגשו במוחותיהם המתוכנתים של הטכנוקרטים הצבאיים, הפרגמטיזם והביצועיזם: קרים כקרח, חפים מכל אידיאל, אמונה וזיכרון היסטורי, חסרי כל רגש. המנטליות הסטרילית הזאת של בני אדם שהפכו למכונות, מצאה לה מנהיג ראוי באריק שרון ואנחנו ראינו את "האדם הישראלי החדש" בפעולה, כרובוט-במדים, עם המבט הריק בעיניים והמבע של אוטומט, שכמו ארנולד שוורצנגר בתפקיד הרובוקופ נכנס לבתי היהודים לגרשם מתוכם, בנחישות וללא כל רגישות. כי גם הרגישות שגילו כביכול, היתה מתוכנתת מראש, עבודה יעילה של פסיכולוגים מקצוענים.
הטכנוקרט מעידן שרון שכח מאין בא ולאן הוא הולך, ההליכה בסך היא כל מה שהוא יודע לעשות. לציון, לציונות הוא כבר אינו מחובר רגשית, כי הוא בכלל מעוקר מכל רגש. לכן היה צורך ביהודים מחוץ למערכת, רבנים מאוקראינה ומארה"ב, כדי לטלטל ולנער את הרובוט, לצעוק באוזניו: מה אתה עושה?!
לעניין הצבא ובתי הכנסת כדאי שלא להתפעל מחידוש התפילה בבית הכנסת העתיק "שלום על ישראל" ביריחו. לאחרונה היה שם טכס הכנסת ספר תורה בהשתתפות המפקד הצבאי הישראלי ותחת שמירה נאמנה של הצבא הפלסטיני. גם כאן, אל תחפשו רגש, חפשו חשבון, חישוב קר. בידקו, אם היהודים היקרים המשכימים קום כדי להתפלל שם אינם מנוצלים בציניות קרה ואכזרית כדי להכשיר את פתיחת הקזינו ביריחו.
רובוט אפשר לתכנת, גם לגלגל עיניים וללמד קל וחומר, שאם יריחו בטוחה וראוייה לתפילת יהודים, להימורים בקזינו על אחת כמה וכמה. ומי הוא המחכה בקוצר רוח שהכסף בקזינו ישוב לצלצל, הרי כולנו יודעים.
ומכאן חזרה אל נאום שרון באו"ם,
תחילה הציג את עצמו כ"איש יהודי, נציג גאה של עם עתיק יומין" והאריך בתיאור זכותם של היהודים על ארץ ישראל, וכך הכין את הסדן כדי להכות עליו בפטיש הפלסטיני. הוא , היהודי הגאה, הוא האמון על זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, הוא מתחלק בזכות הזאת עם עם אחר.
מצד אחד "נחלת אבותינו... שבה כל שעל אדמה, כל הר וגיא, כל נחל וסלע רוויים היסטוריה יהודית, אוצרים זכרונות", ומן הצד השני "זכותם של האחרים בארץ".
יש אמירה ציונית ידועה, שלערבים יש את כל הזכויות בארץ, אך אין שום זכות על הארץ. הכוונה היא כמובן לזכויות הפרט, הנתונות לערבי כאדם וכאזרח, להבדיל מזכויות לאומיות של עם לארצו. שרון, את כוונתו לא הסתיר, ומיד אחרי המשפט "זכותם של האחרים בארץ" הרחיב והסביר ולא השאיר ספק: "זכאים לחירות ולקיום לאומי ריבוני במדינה משלהם". והיכן? בארץ.
וכך ניתנה לערבים, מפי ראש ממשלת ישראלבמפורש ומעל הבמה הכי מחייבת בעולם, זכות על הארץ. ואנחנו יודעים לאיזה חלקים בארץ הכוונה. מקום המשכן בשילה, קבר יוסף, מזבח יהושע על הר עיבל, בית אל ובית לחם, הגלגל ומעברות הירדן. בקיצור, במת החזיון של התנ"ך, לב המולדת היהודית.
הדגש בזוועה הזאת הוא על המילה "זכות" בנאומו של שרון. רבים לפניו דיברו על אילוצים, על עובדות שנכפות עלינו, על ויתורים בדיעבד, על מצב דה-פקטו. הכרה בזכות של עם זר על ארץ התנ"ך, בשער האומות, זה החידוש המרעיש, השערורייתי, שיוצא מפי ראש ממשלה בישראל וראש מפלגה לאומית בישראל, הוא עושה לארץ ישראל ולציונות את מה שעשה שבתאי צבי, "המשיח" שהתאסלם, לדת ישראל.
ועדיין אין זה הכל. נאום שרון לא ננאם בעלמא. זה היה הנאום שהסביר וביסס את ההתנתקות, נאום ההתנתקות. הקשר של הכרה בזכות הערבים על חלקים מארץ ישראל וניתוק בכוח של היהודים מן החלקים האלה, הצירוף הזה משדר דבר מה נוסף: שלערבים הזכות לקבל את חלקם בארץ ישראל כשהא נקי ומנוקה מיהודים. ואם הם לא הצליחו באינתיפאדות שלהם לעשות את הניקיון הזה, צה"ל יעשה זאת בשבילם. היהודים ינקו את עצמם.
בכך, שרון הוא יחיד בדורו, יחיד בעולם. כי בכל העולם, כשריבון מוותר על חבל ארץ, ניתנת לתושבים האפשרות להישאר במקומותיהם. לעומת זאת, התורה של ניקוי ארץ מיהודים דווקא, היא תורה נאצית, כפי שההצתה "הממלכתית" האחרונה של בתי כנסת נעשתה בשנת 1938, ב"ליל הבדולח" ע"י גרמניה הנאצית. עובדה, שבישראל יכולים לחיות 1,2 מליון ערבים וליהנות מאזרחות, ובפלסטין של שרון אף לא יהודי אחד.
ועוד חידוש מעניין חידש שרון בנאומו. נאמן למשנתו "החד-צדדית", אין הדדיות בינינו לבינם גם בסוגיית ההכרה בזכות. הערבים, גם המכונים פלסטינים וגם כל האחרים, מעולם לא הכירו בזכותם של היהודים אפילו על ס"מ אחד מאדמת פלסטין, גם לא החילונים שבהם שאינם קוראים לאדמת ארץ ישראל "אדמת ווקפ קדושה" וגם "המתונים" מהזן של אוסלו, המכירים ביישות הציונית כעובדה בשטח, אך לעולם לא יוציאו מפיהם את המילה "זכות".
שרון בנאומו עירער את אושיות הציונות, וזה אינו, כפי שהתקשורת העויינת אוהבת לסלף, עניין לדתיים בלבד. גם בעיני הציונים שאינם חובשי כיפות רוקן שרון בנאומו באו"ם את הציונות מכל תוכן.
הנאום הזה, בכל חומרתו, מהווה רקע מתאים לאזהרתו של עודד טירה בדבר הסכנה המיידית הנשקפת לבקעת הירדן, ואומרים ששרון גם התחייב "לנקות" את המאחזים עד סוף שנת 2005, ולאחר מכן, עפ"י מפת הדרכים, הוא אמור לחסל כל יישוב יהודי שאינו כלול ב"גושים", וזה כולל בוודאות את אלון- מורה, הר-ברכה, איתמר, יצהר, תפוח, חרמש , מבוא-דותן, שבי-שומרון, עינב, נווה-צוף, עטרת, נחליאל, עופרה, בית-אל, שילה, עלי, שבות-רחל, רחלים, וכל שפע המאחזים בסביבה.
הרשימה אינה מלאה, ויסלח לי מי ששכחתי אותו. למשל: היישובים בגוש עציון שהם מעבר לגדר, וכן אדורה, תלם ונגוהות בהר חברון.
אני מכאיב לעצמי ולקוראים כשאני מונה את כל המקומות היקרים האלה, שכל כך קרובים לליבנו, כדי לומר להם: אל תשבו בשקט, הילחמו עכשיו, אל תסמכו על הנס, אל תחכו עד שהרובוטים של צה"ל יצעדו לעבר בתיכם "ברגישות ובנחישות". הרימו קול זעקה, התארגנו, הכינו עתודות, הפיקו לקחים מהגירושים האחרונים.
ולמען השם עשו זאת, עכשיו.
הרי רמז נוסף, שההנחה ששרון "ילך ימינה" לצורך הבחירות שתתקיימנה בשנת 2006, ולא ימהר בגירושים נוספים, אינה בטוחה כלל וכלל. לצורך זה כדאי להתעמק בנאומו של שרון באו"ם, נאום היסטורי. כמו שהתאסלמותו של שבתאי צבי הייתה "היסטורית", כמו שהחלטתה של ממשלת ישראל לפוצץ עשרות בתי כנסת בארץ ישראל הייתה היסטורית. מדובר בסגירת מעגל, מהלך בן 120 שנים, של התנועה הציונית: הציונות דגלה ביציאה מן הגולה לארץ ישראל כדי לשים קץ לפוגרומים שהתאפיינו בגירוש יהודים ובהריסת מקדשי המעט שלהם, והמעגל נסגר בכך שממשלה יהודית ביצעה גירוש של יהודים והריסת בתי כנסת כאן בארץ.
פסימיסטים יכולים לומר שהעובדה שהריסת בתי כנסת ע"י היהודים בעצמם בארצם נמנעה רק בהתערבות רבנים מן הגולה, שחששו פן מציון יצא תקדים אנטישמי שיחקו כל שונאי ישראל, היא גופה מעידה כמאה עדים שהציונות סטתה מן הדרך, ומי יודע לאן הם מסוגלים להגיע.
פרשת בתי הכנסת היא אופיינית וראוייה לבחינה נוספת, יותר מקרוב. לפי הדיווחים בתקשורת, הנימוק שהכריע לטובת ההחלטה להרוס את בתי הכנסת, הועלה דווקא ע"י מפקדים גבוהים בצבא, לאמור: אם ישראל לא תהרוס את בתי הכנסת, והפלסטינים יהרסו, יהיה זה תירוץ לימין לפגוע במסגדים בישראל. והיה, וגם הפלסטינים לא יהרסו, יש סכנה שקיצונים מן הימין יסתננו בחזרה אל תוך בתי הכנסת, כפי שאכן קורה בקבר יוסף. ולכן, כדי להיפטר מן הבעייה, יש לעקור אותה מהשורש בדינמיט.
וכך נפגשו במוחותיהם המתוכנתים של הטכנוקרטים הצבאיים, הפרגמטיזם והביצועיזם: קרים כקרח, חפים מכל אידיאל, אמונה וזיכרון היסטורי, חסרי כל רגש. המנטליות הסטרילית הזאת של בני אדם שהפכו למכונות, מצאה לה מנהיג ראוי באריק שרון ואנחנו ראינו את "האדם הישראלי החדש" בפעולה, כרובוט-במדים, עם המבט הריק בעיניים והמבע של אוטומט, שכמו ארנולד שוורצנגר בתפקיד הרובוקופ נכנס לבתי היהודים לגרשם מתוכם, בנחישות וללא כל רגישות. כי גם הרגישות שגילו כביכול, היתה מתוכנתת מראש, עבודה יעילה של פסיכולוגים מקצוענים.
הטכנוקרט מעידן שרון שכח מאין בא ולאן הוא הולך, ההליכה בסך היא כל מה שהוא יודע לעשות. לציון, לציונות הוא כבר אינו מחובר רגשית, כי הוא בכלל מעוקר מכל רגש. לכן היה צורך ביהודים מחוץ למערכת, רבנים מאוקראינה ומארה"ב, כדי לטלטל ולנער את הרובוט, לצעוק באוזניו: מה אתה עושה?!
לעניין הצבא ובתי הכנסת כדאי שלא להתפעל מחידוש התפילה בבית הכנסת העתיק "שלום על ישראל" ביריחו. לאחרונה היה שם טכס הכנסת ספר תורה בהשתתפות המפקד הצבאי הישראלי ותחת שמירה נאמנה של הצבא הפלסטיני. גם כאן, אל תחפשו רגש, חפשו חשבון, חישוב קר. בידקו, אם היהודים היקרים המשכימים קום כדי להתפלל שם אינם מנוצלים בציניות קרה ואכזרית כדי להכשיר את פתיחת הקזינו ביריחו.
רובוט אפשר לתכנת, גם לגלגל עיניים וללמד קל וחומר, שאם יריחו בטוחה וראוייה לתפילת יהודים, להימורים בקזינו על אחת כמה וכמה. ומי הוא המחכה בקוצר רוח שהכסף בקזינו ישוב לצלצל, הרי כולנו יודעים.
ומכאן חזרה אל נאום שרון באו"ם,
תחילה הציג את עצמו כ"איש יהודי, נציג גאה של עם עתיק יומין" והאריך בתיאור זכותם של היהודים על ארץ ישראל, וכך הכין את הסדן כדי להכות עליו בפטיש הפלסטיני. הוא , היהודי הגאה, הוא האמון על זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, הוא מתחלק בזכות הזאת עם עם אחר.
מצד אחד "נחלת אבותינו... שבה כל שעל אדמה, כל הר וגיא, כל נחל וסלע רוויים היסטוריה יהודית, אוצרים זכרונות", ומן הצד השני "זכותם של האחרים בארץ".
יש אמירה ציונית ידועה, שלערבים יש את כל הזכויות בארץ, אך אין שום זכות על הארץ. הכוונה היא כמובן לזכויות הפרט, הנתונות לערבי כאדם וכאזרח, להבדיל מזכויות לאומיות של עם לארצו. שרון, את כוונתו לא הסתיר, ומיד אחרי המשפט "זכותם של האחרים בארץ" הרחיב והסביר ולא השאיר ספק: "זכאים לחירות ולקיום לאומי ריבוני במדינה משלהם". והיכן? בארץ.
וכך ניתנה לערבים, מפי ראש ממשלת ישראלבמפורש ומעל הבמה הכי מחייבת בעולם, זכות על הארץ. ואנחנו יודעים לאיזה חלקים בארץ הכוונה. מקום המשכן בשילה, קבר יוסף, מזבח יהושע על הר עיבל, בית אל ובית לחם, הגלגל ומעברות הירדן. בקיצור, במת החזיון של התנ"ך, לב המולדת היהודית.
הדגש בזוועה הזאת הוא על המילה "זכות" בנאומו של שרון. רבים לפניו דיברו על אילוצים, על עובדות שנכפות עלינו, על ויתורים בדיעבד, על מצב דה-פקטו. הכרה בזכות של עם זר על ארץ התנ"ך, בשער האומות, זה החידוש המרעיש, השערורייתי, שיוצא מפי ראש ממשלה בישראל וראש מפלגה לאומית בישראל, הוא עושה לארץ ישראל ולציונות את מה שעשה שבתאי צבי, "המשיח" שהתאסלם, לדת ישראל.
ועדיין אין זה הכל. נאום שרון לא ננאם בעלמא. זה היה הנאום שהסביר וביסס את ההתנתקות, נאום ההתנתקות. הקשר של הכרה בזכות הערבים על חלקים מארץ ישראל וניתוק בכוח של היהודים מן החלקים האלה, הצירוף הזה משדר דבר מה נוסף: שלערבים הזכות לקבל את חלקם בארץ ישראל כשהא נקי ומנוקה מיהודים. ואם הם לא הצליחו באינתיפאדות שלהם לעשות את הניקיון הזה, צה"ל יעשה זאת בשבילם. היהודים ינקו את עצמם.
בכך, שרון הוא יחיד בדורו, יחיד בעולם. כי בכל העולם, כשריבון מוותר על חבל ארץ, ניתנת לתושבים האפשרות להישאר במקומותיהם. לעומת זאת, התורה של ניקוי ארץ מיהודים דווקא, היא תורה נאצית, כפי שההצתה "הממלכתית" האחרונה של בתי כנסת נעשתה בשנת 1938, ב"ליל הבדולח" ע"י גרמניה הנאצית. עובדה, שבישראל יכולים לחיות 1,2 מליון ערבים וליהנות מאזרחות, ובפלסטין של שרון אף לא יהודי אחד.
ועוד חידוש מעניין חידש שרון בנאומו. נאמן למשנתו "החד-צדדית", אין הדדיות בינינו לבינם גם בסוגיית ההכרה בזכות. הערבים, גם המכונים פלסטינים וגם כל האחרים, מעולם לא הכירו בזכותם של היהודים אפילו על ס"מ אחד מאדמת פלסטין, גם לא החילונים שבהם שאינם קוראים לאדמת ארץ ישראל "אדמת ווקפ קדושה" וגם "המתונים" מהזן של אוסלו, המכירים ביישות הציונית כעובדה בשטח, אך לעולם לא יוציאו מפיהם את המילה "זכות".
שרון בנאומו עירער את אושיות הציונות, וזה אינו, כפי שהתקשורת העויינת אוהבת לסלף, עניין לדתיים בלבד. גם בעיני הציונים שאינם חובשי כיפות רוקן שרון בנאומו באו"ם את הציונות מכל תוכן.
הנאום הזה, בכל חומרתו, מהווה רקע מתאים לאזהרתו של עודד טירה בדבר הסכנה המיידית הנשקפת לבקעת הירדן, ואומרים ששרון גם התחייב "לנקות" את המאחזים עד סוף שנת 2005, ולאחר מכן, עפ"י מפת הדרכים, הוא אמור לחסל כל יישוב יהודי שאינו כלול ב"גושים", וזה כולל בוודאות את אלון- מורה, הר-ברכה, איתמר, יצהר, תפוח, חרמש , מבוא-דותן, שבי-שומרון, עינב, נווה-צוף, עטרת, נחליאל, עופרה, בית-אל, שילה, עלי, שבות-רחל, רחלים, וכל שפע המאחזים בסביבה.
הרשימה אינה מלאה, ויסלח לי מי ששכחתי אותו. למשל: היישובים בגוש עציון שהם מעבר לגדר, וכן אדורה, תלם ונגוהות בהר חברון.
אני מכאיב לעצמי ולקוראים כשאני מונה את כל המקומות היקרים האלה, שכל כך קרובים לליבנו, כדי לומר להם: אל תשבו בשקט, הילחמו עכשיו, אל תסמכו על הנס, אל תחכו עד שהרובוטים של צה"ל יצעדו לעבר בתיכם "ברגישות ובנחישות". הרימו קול זעקה, התארגנו, הכינו עתודות, הפיקו לקחים מהגירושים האחרונים.
ולמען השם עשו זאת, עכשיו.