קל מאוד לומר ששרון עשה מה שעשה בגלל תיק פלילי, קל לנו לפרש שחברי המרכז הצביעו בגלל ג'ובים, קל גם לומר שמתפקדי הליכוד שתמכו בשרון עשו זאת כי הם מקורבים לצלחת, והכי קל להגיד ש 50,000 חיילים ושוטרים שעשו את מה שהוטל עליהם, שטפו להם את המוח בכמה חודשים והפכו אותם לרובוטים. הדבר מצייר תמונה בלתי רציונלית של אלה שאינם חושבים כמותנו. אנחנו פועלים מתוך הגיון ומחשבות ערכיות והם לא. איך קראנו לזה? דלגיטימציה? זה בטוח. אולי גם נכשלנו בדמוניזציה של יחידים פה ושם.
חייבים להודות במציאות שתופחת על פנינו. חיים בארץ מיליוני יהודים, אחינו ממש, שתמכו במידה כזו או אחרת בהתנתקות. כואב, אבל מאחורי מאות האלפים שתמכו מעשית, עמדו מליונים שקטים שתמכו אידיאלית. כמו שאנחנו מצפים מאחינו שיתנו לנו קרדיט שהשיקולים שלנו הם רציונליים ומעמיקים, חייבים אנו לתת קרדיט לאחינו היהודים שהינם אינטלגנטים לא פחות, עשו חושבים והגיעו למסקנות הרעות שאליהן הגיעו.
לגבי המספרים גם צריך להודות שהשמאל היה בעד וחלק נרחב של הימין אף הוא בשתיקתו, הודה. בפרט לאחר הצבעת המרכז, ובתוספת קצת קרדיט למצביעים, כבר לא מגוחך לשער שבמשאל עם אפילו של יהודים בלבד, ההתנתקות היתה עוברת.
למה? הסיבה פשוטה. אי אפשר ששטיפת מוח שרצה במשך 35 שנה ברמה אינטנסיבית יומית על כל העם לא תשפיע. פשוט מאוד. אנחנו חשופים כל השנים האלה למטח בלתי פוסק של שידורים ועיתונות בהם המסרים הקבועים, פעמים סמויים ופעמים גלויים, מנוגדים לאמונתנו. הרבה מעבר לנושא ארץ ישראל, אלא ערכים של כסף מעל הכל, להשיג טובות ודברים בחינם, חוצפה בלבוש, בדיבור ובהתנהגות, תכנים מתועבים בחדשות ובסרטים, והגרוע מכל אווירה של ריקנות, ייאוש, דיכאון וציניות הסמויה מאחורי כמעט כל מילה שמגיעה אלינו במטח בלתי פוסק בכל תחנות הרדיו, הטלויזיה והעיתונות.
אין ספק שהישראלי המצוי מתפעל מהסיפורים המזעזעים, מרגיש שהוא חייב לגנות את מה שכולם מגנים, אינו מחפש דעת תורה בכל עניין ובסופו של דבר אדישותו גוברת ורגישותו לדברים החשובים באמת, כלומר היכן שהוא יכול להשפיע, פוחתת.
אם זו הבעיה האמיתית, אז הפתרון האמיתי הוא להקים ערוצים משומנים המציגים את העובדות מאחורי ההולך בתקשורת ובמקביל משווקים לכל העם את המסרים החיוביים ואת הסיפורים השמחים. הצגת העובדות תהיה לא בדרך של התלהמות ומסכנות מרירה, אלא בדרך חדשותית "אובייקטיבית", בכך אנחנו מפנים את הציניות כלפי הציניים בלבד. והחשוב ביותר הוא העניין שנכשלנו בו במשך כל השנים, לפנות לא אל "ציבורנו", ולא אל "אנשי שלומינו" אלא אל כל עם ישראל באשר הוא, מבחינה פוליטית, כלכלית חינוכית ובפרט מבחינה תקשורתית.
אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו צודקים ומבחינה ציבורית בוודאות עוברים על "לא תשנא את אחיך בלבבך, אלא הוכח תוכיח את עמיתך".
עוד לא נכתב מספיק בעניין זה. יש המון עבודה, אבל כמו שאמר רבי נחמן מברסלב: "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן". ויהי רצון שה' יצליח דרכינו בעניין חשוב זה.
חייבים להודות במציאות שתופחת על פנינו. חיים בארץ מיליוני יהודים, אחינו ממש, שתמכו במידה כזו או אחרת בהתנתקות. כואב, אבל מאחורי מאות האלפים שתמכו מעשית, עמדו מליונים שקטים שתמכו אידיאלית. כמו שאנחנו מצפים מאחינו שיתנו לנו קרדיט שהשיקולים שלנו הם רציונליים ומעמיקים, חייבים אנו לתת קרדיט לאחינו היהודים שהינם אינטלגנטים לא פחות, עשו חושבים והגיעו למסקנות הרעות שאליהן הגיעו.
לגבי המספרים גם צריך להודות שהשמאל היה בעד וחלק נרחב של הימין אף הוא בשתיקתו, הודה. בפרט לאחר הצבעת המרכז, ובתוספת קצת קרדיט למצביעים, כבר לא מגוחך לשער שבמשאל עם אפילו של יהודים בלבד, ההתנתקות היתה עוברת.
למה? הסיבה פשוטה. אי אפשר ששטיפת מוח שרצה במשך 35 שנה ברמה אינטנסיבית יומית על כל העם לא תשפיע. פשוט מאוד. אנחנו חשופים כל השנים האלה למטח בלתי פוסק של שידורים ועיתונות בהם המסרים הקבועים, פעמים סמויים ופעמים גלויים, מנוגדים לאמונתנו. הרבה מעבר לנושא ארץ ישראל, אלא ערכים של כסף מעל הכל, להשיג טובות ודברים בחינם, חוצפה בלבוש, בדיבור ובהתנהגות, תכנים מתועבים בחדשות ובסרטים, והגרוע מכל אווירה של ריקנות, ייאוש, דיכאון וציניות הסמויה מאחורי כמעט כל מילה שמגיעה אלינו במטח בלתי פוסק בכל תחנות הרדיו, הטלויזיה והעיתונות.
אין ספק שהישראלי המצוי מתפעל מהסיפורים המזעזעים, מרגיש שהוא חייב לגנות את מה שכולם מגנים, אינו מחפש דעת תורה בכל עניין ובסופו של דבר אדישותו גוברת ורגישותו לדברים החשובים באמת, כלומר היכן שהוא יכול להשפיע, פוחתת.
אם זו הבעיה האמיתית, אז הפתרון האמיתי הוא להקים ערוצים משומנים המציגים את העובדות מאחורי ההולך בתקשורת ובמקביל משווקים לכל העם את המסרים החיוביים ואת הסיפורים השמחים. הצגת העובדות תהיה לא בדרך של התלהמות ומסכנות מרירה, אלא בדרך חדשותית "אובייקטיבית", בכך אנחנו מפנים את הציניות כלפי הציניים בלבד. והחשוב ביותר הוא העניין שנכשלנו בו במשך כל השנים, לפנות לא אל "ציבורנו", ולא אל "אנשי שלומינו" אלא אל כל עם ישראל באשר הוא, מבחינה פוליטית, כלכלית חינוכית ובפרט מבחינה תקשורתית.
אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו צודקים ומבחינה ציבורית בוודאות עוברים על "לא תשנא את אחיך בלבבך, אלא הוכח תוכיח את עמיתך".
עוד לא נכתב מספיק בעניין זה. יש המון עבודה, אבל כמו שאמר רבי נחמן מברסלב: "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן". ויהי רצון שה' יצליח דרכינו בעניין חשוב זה.