השנה יעלה מספר היורדים על 25,000. ב-3 השנים האחרונות ירדו 60,000. שר הפנים קורא לחשבון נפש, מקווה "שההתנתקות והרגיעה הביטחונית-כלכלית שתבוא בעקבותיה" ישנו את המגמה לטובה.
אולם לא העניים והזקנים יורדים, אלא צעירים בעלי מקצוע ובעלי יוזמה. פיתויי חו"ל מושכים אותם, מפני שהערכים הרוחניים שמשכו יהודים לארץ אינם מחזיקים אותם עוד. ההתנתקות המדינית, החלפת אדמה באשלייה של שקט ורווחה, היא ברמת הפרט חשבונו של היורד, וכאן טמונה טעותו של פינס.
השנה נרשמה עלייה חדה בהיקף ההשתמטות. 12.5% מן החייבים בשירות השתחררו בגלל "סיבות נפשיות". פי 3 עלה מספר המשתמטים ב-12 השנים האחרונות. המשתמטים, כמו היורדים, אינם באים דווקא מהשכבות החלשות. מרביתם "בני טובים" וילדי שמנת, ובאכ"א יודעים את הסיבה: "אובדן הערכים בחברה הישראלית. יותר ויותר חיילים שואלים את עצמם, מה השירות הצבאי נותן לי, ולא מה אני נותן למדינה. זה כבר הפך לנורמה. בני הנוער איבדו את הבושה".
שלום ירושלמי ("כל הזמן", 9.9.05") חזה את תוצאות ההצבעה במרכז הליכוד עפ"י קריטריון דומה: "אידיאולוגיה" מול "כיסאולוגיה"... "האינטרס הפוליטי המיידי והאישי" מול "אמוציות לאומיות".
שלוש התופעות הללו: הירידה, ההשתמטות והכדאיניקיות הצינית בפוליטיקה משתקפות במים העכורים של שפה עברית חדשה. ובהיות השפה ראי הנפש הלאומית, הנפש הזאת חולה.
המילה אדמה יצאה מן השימוש. היא טעונה מדי כמו: "אדמה אדמתי", "אדמת הלאום". במקומה יש לנו עכשיו "נדל"ן". מלחמה, אויב וניצחון נמחקו מן המילון. מה שהורג אותנו הוא ה"סכסוך" שאינו יכול להיגמר בניצחון, אלא רק ב"פיתרון מדיני". ומי שהורג אותנו אינו העם הפלסטיני, אלא "הטרור", ועל כן ב"סכסוך" הזה אין האויב.
צמד המילים "ארץ- ישראל" נעלם. אפילו מזג האוויר מתרחש "במדינה", לא בארץ. צה"ל לא נסוג ולא ברח, הוא "התנתק". מתנתקים מפגע רע. מי שמתנתק מקרצייה אינו מבקש תמורה. ההתנתקות ממנה היא התמורה. מולדת כקרצייה.
כבוד לאומי וגאווה לאומית יצאו מהשימוש. הגאולה, ליחיד, לעם ולאדמה, הושלכה לפח הזבל כהזייה פנאטית, ביחד עם החזון והאבות, "נחלת-אבות","קברי-אבות". הנקמה נדחתה כיצר פרימיטיבי שאינו מתאים לחברה נאורה. התנחלות ומתנחלים הפכו למילים מגונות ומולדת הוחלפה ב"שטחים". עלייה וירידה הן בדרך החוצה לטובת המונח הסטרילי "הגירה". ויהודה ושומרון הן "גדה".
היה "פינוי", לא גירוש ("פינוי ספרד"?).
השימוש בתואר "טרוריסט" חשוד בהעדר אובייקטיביות והוחלף ב-"פעיל"("פעיל חמאס"). כך נוהג הבי. בי.סי. כשהנפגעים אינם אנגלים. הכינוי "טרוריסט" שמור בישראל רק ליהודים המפגעים בערבים.
עדיין משתמשים אצלנו במונחים ציונות ואידיאולוגיה, אבל רק בנימה של לעג או זלזול כלפי משהו מן העבר, שכל ניסיון ליישמו בימינו הוא "הזוי" או "בלתי שפוי". גם היהודים אזלו מן המדינה, נותרו רק ישראלים. יהודים יש בחו"ל, ולעיתים רחוקות בחברון, בנסיבות קומיות או פליליות.
אזהרה לקורא: כללי הלשון החדשים חלים רק על יהודים. אצל הפלסטינים אדמה, מולדת, כבוד וגאווה לאומית, גירוש ונקמה שרירים וקיימים, ואף זוכים להבנה ולהערצה.
אם יש את נפשכם לדעת, מדוע לא מצאו היורדים, המשתמטים, הכדאיניקים דגל, חלום, תקווה, חזון, שאיפה ומשאת נפש לוותר למענם על הצרכים והיצרים של ה"אני" וה"עכשיו", הביטו בעברית החדשה שלהם ותבינו הכל.
אולם לא העניים והזקנים יורדים, אלא צעירים בעלי מקצוע ובעלי יוזמה. פיתויי חו"ל מושכים אותם, מפני שהערכים הרוחניים שמשכו יהודים לארץ אינם מחזיקים אותם עוד. ההתנתקות המדינית, החלפת אדמה באשלייה של שקט ורווחה, היא ברמת הפרט חשבונו של היורד, וכאן טמונה טעותו של פינס.
השנה נרשמה עלייה חדה בהיקף ההשתמטות. 12.5% מן החייבים בשירות השתחררו בגלל "סיבות נפשיות". פי 3 עלה מספר המשתמטים ב-12 השנים האחרונות. המשתמטים, כמו היורדים, אינם באים דווקא מהשכבות החלשות. מרביתם "בני טובים" וילדי שמנת, ובאכ"א יודעים את הסיבה: "אובדן הערכים בחברה הישראלית. יותר ויותר חיילים שואלים את עצמם, מה השירות הצבאי נותן לי, ולא מה אני נותן למדינה. זה כבר הפך לנורמה. בני הנוער איבדו את הבושה".
שלום ירושלמי ("כל הזמן", 9.9.05") חזה את תוצאות ההצבעה במרכז הליכוד עפ"י קריטריון דומה: "אידיאולוגיה" מול "כיסאולוגיה"... "האינטרס הפוליטי המיידי והאישי" מול "אמוציות לאומיות".
שלוש התופעות הללו: הירידה, ההשתמטות והכדאיניקיות הצינית בפוליטיקה משתקפות במים העכורים של שפה עברית חדשה. ובהיות השפה ראי הנפש הלאומית, הנפש הזאת חולה.
המילה אדמה יצאה מן השימוש. היא טעונה מדי כמו: "אדמה אדמתי", "אדמת הלאום". במקומה יש לנו עכשיו "נדל"ן". מלחמה, אויב וניצחון נמחקו מן המילון. מה שהורג אותנו הוא ה"סכסוך" שאינו יכול להיגמר בניצחון, אלא רק ב"פיתרון מדיני". ומי שהורג אותנו אינו העם הפלסטיני, אלא "הטרור", ועל כן ב"סכסוך" הזה אין האויב.
צמד המילים "ארץ- ישראל" נעלם. אפילו מזג האוויר מתרחש "במדינה", לא בארץ. צה"ל לא נסוג ולא ברח, הוא "התנתק". מתנתקים מפגע רע. מי שמתנתק מקרצייה אינו מבקש תמורה. ההתנתקות ממנה היא התמורה. מולדת כקרצייה.
כבוד לאומי וגאווה לאומית יצאו מהשימוש. הגאולה, ליחיד, לעם ולאדמה, הושלכה לפח הזבל כהזייה פנאטית, ביחד עם החזון והאבות, "נחלת-אבות","קברי-אבות". הנקמה נדחתה כיצר פרימיטיבי שאינו מתאים לחברה נאורה. התנחלות ומתנחלים הפכו למילים מגונות ומולדת הוחלפה ב"שטחים". עלייה וירידה הן בדרך החוצה לטובת המונח הסטרילי "הגירה". ויהודה ושומרון הן "גדה".
היה "פינוי", לא גירוש ("פינוי ספרד"?).
השימוש בתואר "טרוריסט" חשוד בהעדר אובייקטיביות והוחלף ב-"פעיל"("פעיל חמאס"). כך נוהג הבי. בי.סי. כשהנפגעים אינם אנגלים. הכינוי "טרוריסט" שמור בישראל רק ליהודים המפגעים בערבים.
עדיין משתמשים אצלנו במונחים ציונות ואידיאולוגיה, אבל רק בנימה של לעג או זלזול כלפי משהו מן העבר, שכל ניסיון ליישמו בימינו הוא "הזוי" או "בלתי שפוי". גם היהודים אזלו מן המדינה, נותרו רק ישראלים. יהודים יש בחו"ל, ולעיתים רחוקות בחברון, בנסיבות קומיות או פליליות.
אזהרה לקורא: כללי הלשון החדשים חלים רק על יהודים. אצל הפלסטינים אדמה, מולדת, כבוד וגאווה לאומית, גירוש ונקמה שרירים וקיימים, ואף זוכים להבנה ולהערצה.
אם יש את נפשכם לדעת, מדוע לא מצאו היורדים, המשתמטים, הכדאיניקים דגל, חלום, תקווה, חזון, שאיפה ומשאת נפש לוותר למענם על הצרכים והיצרים של ה"אני" וה"עכשיו", הביטו בעברית החדשה שלהם ותבינו הכל.