הקינות על חוסר מנהיגים בימין חוזרות ונשמעות בכל דיון על "המצב". הנימה החוזרת בכל דיון היא שאומנם שרון הוא אסון, אך אין מישהו אחר. כי, כידוע ומפורסם, ביבי לא שווה, ולנדאו ... נו, טוב אתם יודעים. המסר הזה נאמר בגלוי ובעיקר מוחדר באופן מוסווה, בין השורות. והשפעתו הרסנית במיוחד. ואילו לי נדמה שהבעיה היא הפוכה. הקושי הוא לבחור את הטוב יותר מתוך המבחר שקיים. ויש מבחר.
ולפני שהדי הגיחוך הגדול מגיעים אלי, אני מציע שנקבל קצת פרופורציה. נבדוק למשל, את השמאל. שם ברור ומובן שיש פוטנציאל מנהיגותי אדיר. פרס, למשל, המועמד הניצחי שצלח עשרות סקרים אך לא מערכת בחירות אחת. או הגווארדיה הותיקה, זו המועמדת בהבל פיה. בן אליעזר, וילנאי ואחרים. כל אלו הפסידו ובגדול בהתמודדות האחרונה שהייתה במפלגתם. ומי שהביס אותם היו הצעירים והפחות ידועים.
פינס והרצוג, זה השתקן מהעמותות, לקחו בהליכה את המקומות הראשונים והצליחו לסתום אפילו את פיה הגדול של דליה איציק. אז, מי בדיוק הוא המנהיג שם? אכן, איננו עוסקים כאן בהגדרת המנהיג הרצוי על תכונותיו, אופיו וכישוריו. אלא על המצוי בחלל הישראלי ועל המוסכמות בעניין. ולכל אחד יש את המודל המועדף עליו, בתיאוריה. אנו מעדיפים את עולם המעשה.
בדיקה קצרה תבהיר לנו שהלבשת כתר המנהיגות הוא מעשה ידיה של התקשורת. זו ממליכת המלכים. ומשום מה אף במחנה שלנו מטמיעים את רצונותיה. שכחנו כבר את "המנהיג האולטימטיבי" אהוד ברק. המועמד הטוב ביותר לראשות הממשלה. מנהיג מלידה שהבעיה היחידה שלו עשויה להיות, כפי שנטען, שהוא ישתעמם מהמטלה הפשוטה של ראשות ממשלת ישראל. וכולנו גם זוכרים את הנפילה הרועמת של האיש שהגיע לתפקידו עם הקרדיט הגבוה ביותר האפשרי ועם ההילה הענקית.
גם יורשו, מצנע, הגיע כמלך ישראל ונעלם לו לאי- שם. והכלל הוא ברור. היו מי שדאגו ל"פמפם" את האנשים הללו. נפחו את הבלון עד שהאוויר יצא והתברר שהאנשים מלאים בריק ולא בתוכן ממשי. כך היה עם אותה רשימה מצחיקה שכל חבריה יועדו להיות ראשי ממשלה וברוב אדיבותם השאירו את ההחלטה לסקרים או להגרלה. ביניהם היו יצחק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק ועוד כמה ליצנים. וסופם מעיד על תחילתם. כל הסיפור היה עניין של יחסי ציבור, תקשורת בונה ואינטרסנטית.
במקביל, אותם אינטרסנטים יודעים לגמד את כל מי שמזוהה עם הימין. שם אין אף אחד שמתאים. זה הרי ברור מאליו. הדתיים כמובן פסולים. לא צריך להסביר. ובעצם, למה לא ? וכי מה רע בהצלחתו המדהימה של אלי ישי? ושמא אור לב לא הוכיח את יכולתו? ואולי בני אלון חסר כשרון או ניסיון? ומאיר פורוש הוא קטלא קניא? אבל "לא יעלה על הדעת" שאחד מהם יכול להנהיג את המדינה ואני מסתפק בראשי הרשימות. מה, השתגענו? גם דתיים וגם לא שמאלנים? וביניהם עוד מועמד לא אשכנזי?
משה רבנו- דתי, ימני קיצוני ויליד מצריים יכול היה להנהיג את בני ישראל אבל צאצאיו לא ולא. ביבי היה ראש ממשלה שלא נפל, בפועל, מיצחק רבין ה"מיתולוגי", ועוזי לנדאו או מיכאל רצון הם אנשים מבטיחים יותר מיוסי שריד. ליברמן עושה רושם הרבה יותר רציני מטומי לפיד. אבל מי מסתכל בכלל על הימניים הללו. או פייגלין, אדם חושב, מתכנן, יוזם ובונה. נכון, הוא לא גדל עם כפית זהב בפה, כמו רמון, הוא מושחז פחות מביילין, הוא גם איש ימין, דתי ומתנחל. אבל הוא גם מתנסח בבהירות, מגדיר מטרות והיחיד שהתווה דרך ברורה עד לראשות הממשלה. אבל שמנהיג ה"פייגלינים" יעמוד בראשות הממשלה?
למעשה, מבט היסטורי יגלה לנו עוד קצת מהאמת הלא נעימה. בן גוריון שמינה את אשכול לראשות הממשלה, לחם בו בשצף קצף מיד לאחר מכן. והוא היה בסך הכול לא רע. גולדה מאיר הוצאה מהשביל לבית אבות, "פומפמה" והייתה לראש ממשלה לא רעה עד הנפילה הענקית ב"מלחמת יום כיפור", וקצת לפניה. שמיר, שדאג לקיפאון מדיני, יכול להיחשב בשורה הראשונה של ראשי ממשלת ישראל. בקיצור, יש המון מועמדים טובים והשאלה האמיתית היא האם אנו שבויים בקונצפציה של כלי התקשורת, או שמשאירים את ההחלטה לבוחר ולעובדות האמת.
ואולי, יותר מזה. עם קצת גאווה וביטחון עצמי של הציבור הימני, יתברר שאחרי כל הניסויים שעברנו כעם, ניתן בהחלט לנסות ראש ממשלה מזן אחר. מישהו ישר, מישהו שמעוגן במורשת ובמסורת היהודית, מישהו שמאמין בעם שלנו וביעדיו ההיסטוריים. מישהו ריאלי המסתמך על עובדות. מישהו שאיכפת לו מכל אזרח ומתחשב בדעת בוחריו. נדמה לי שבמחנה הדתי והימני, ניתן להצביע על כמה כאלה. במחנה השמאלני טרם גיליתי את הזן הזה. אבל, ניתן לסמוך על התקשורת והיחצ"נים המגויסים שהם כבר ימציאו אותם.
ולפני שהדי הגיחוך הגדול מגיעים אלי, אני מציע שנקבל קצת פרופורציה. נבדוק למשל, את השמאל. שם ברור ומובן שיש פוטנציאל מנהיגותי אדיר. פרס, למשל, המועמד הניצחי שצלח עשרות סקרים אך לא מערכת בחירות אחת. או הגווארדיה הותיקה, זו המועמדת בהבל פיה. בן אליעזר, וילנאי ואחרים. כל אלו הפסידו ובגדול בהתמודדות האחרונה שהייתה במפלגתם. ומי שהביס אותם היו הצעירים והפחות ידועים.
פינס והרצוג, זה השתקן מהעמותות, לקחו בהליכה את המקומות הראשונים והצליחו לסתום אפילו את פיה הגדול של דליה איציק. אז, מי בדיוק הוא המנהיג שם? אכן, איננו עוסקים כאן בהגדרת המנהיג הרצוי על תכונותיו, אופיו וכישוריו. אלא על המצוי בחלל הישראלי ועל המוסכמות בעניין. ולכל אחד יש את המודל המועדף עליו, בתיאוריה. אנו מעדיפים את עולם המעשה.
בדיקה קצרה תבהיר לנו שהלבשת כתר המנהיגות הוא מעשה ידיה של התקשורת. זו ממליכת המלכים. ומשום מה אף במחנה שלנו מטמיעים את רצונותיה. שכחנו כבר את "המנהיג האולטימטיבי" אהוד ברק. המועמד הטוב ביותר לראשות הממשלה. מנהיג מלידה שהבעיה היחידה שלו עשויה להיות, כפי שנטען, שהוא ישתעמם מהמטלה הפשוטה של ראשות ממשלת ישראל. וכולנו גם זוכרים את הנפילה הרועמת של האיש שהגיע לתפקידו עם הקרדיט הגבוה ביותר האפשרי ועם ההילה הענקית.
גם יורשו, מצנע, הגיע כמלך ישראל ונעלם לו לאי- שם. והכלל הוא ברור. היו מי שדאגו ל"פמפם" את האנשים הללו. נפחו את הבלון עד שהאוויר יצא והתברר שהאנשים מלאים בריק ולא בתוכן ממשי. כך היה עם אותה רשימה מצחיקה שכל חבריה יועדו להיות ראשי ממשלה וברוב אדיבותם השאירו את ההחלטה לסקרים או להגרלה. ביניהם היו יצחק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק ועוד כמה ליצנים. וסופם מעיד על תחילתם. כל הסיפור היה עניין של יחסי ציבור, תקשורת בונה ואינטרסנטית.
במקביל, אותם אינטרסנטים יודעים לגמד את כל מי שמזוהה עם הימין. שם אין אף אחד שמתאים. זה הרי ברור מאליו. הדתיים כמובן פסולים. לא צריך להסביר. ובעצם, למה לא ? וכי מה רע בהצלחתו המדהימה של אלי ישי? ושמא אור לב לא הוכיח את יכולתו? ואולי בני אלון חסר כשרון או ניסיון? ומאיר פורוש הוא קטלא קניא? אבל "לא יעלה על הדעת" שאחד מהם יכול להנהיג את המדינה ואני מסתפק בראשי הרשימות. מה, השתגענו? גם דתיים וגם לא שמאלנים? וביניהם עוד מועמד לא אשכנזי?
משה רבנו- דתי, ימני קיצוני ויליד מצריים יכול היה להנהיג את בני ישראל אבל צאצאיו לא ולא. ביבי היה ראש ממשלה שלא נפל, בפועל, מיצחק רבין ה"מיתולוגי", ועוזי לנדאו או מיכאל רצון הם אנשים מבטיחים יותר מיוסי שריד. ליברמן עושה רושם הרבה יותר רציני מטומי לפיד. אבל מי מסתכל בכלל על הימניים הללו. או פייגלין, אדם חושב, מתכנן, יוזם ובונה. נכון, הוא לא גדל עם כפית זהב בפה, כמו רמון, הוא מושחז פחות מביילין, הוא גם איש ימין, דתי ומתנחל. אבל הוא גם מתנסח בבהירות, מגדיר מטרות והיחיד שהתווה דרך ברורה עד לראשות הממשלה. אבל שמנהיג ה"פייגלינים" יעמוד בראשות הממשלה?
למעשה, מבט היסטורי יגלה לנו עוד קצת מהאמת הלא נעימה. בן גוריון שמינה את אשכול לראשות הממשלה, לחם בו בשצף קצף מיד לאחר מכן. והוא היה בסך הכול לא רע. גולדה מאיר הוצאה מהשביל לבית אבות, "פומפמה" והייתה לראש ממשלה לא רעה עד הנפילה הענקית ב"מלחמת יום כיפור", וקצת לפניה. שמיר, שדאג לקיפאון מדיני, יכול להיחשב בשורה הראשונה של ראשי ממשלת ישראל. בקיצור, יש המון מועמדים טובים והשאלה האמיתית היא האם אנו שבויים בקונצפציה של כלי התקשורת, או שמשאירים את ההחלטה לבוחר ולעובדות האמת.
ואולי, יותר מזה. עם קצת גאווה וביטחון עצמי של הציבור הימני, יתברר שאחרי כל הניסויים שעברנו כעם, ניתן בהחלט לנסות ראש ממשלה מזן אחר. מישהו ישר, מישהו שמעוגן במורשת ובמסורת היהודית, מישהו שמאמין בעם שלנו וביעדיו ההיסטוריים. מישהו ריאלי המסתמך על עובדות. מישהו שאיכפת לו מכל אזרח ומתחשב בדעת בוחריו. נדמה לי שבמחנה הדתי והימני, ניתן להצביע על כמה כאלה. במחנה השמאלני טרם גיליתי את הזן הזה. אבל, ניתן לסמוך על התקשורת והיחצ"נים המגויסים שהם כבר ימציאו אותם.