ערביי עזה נסמכו על שולחן הכלכלה הישראלי קרוב לארבעים שנה, עתה הם מניעים את כלכלתם באמצעות שער החליפין של השקל עם המטבע האירופי. ראשי ארגון הפאתח השולטים בעזה העלו את שכר "החייל הפשוט" באופן משמעותי, מאז עזבה ישראל את עזה. הכנסתם החודשית של לובשי המדים ברשות בדרגה הנמוכה ביותר, כאלו שאינם יודעים אפילו קרוא וכתוב, קפצה מאלף ומאתיים ש"ח בחודש לאלף ושמונה מאות ש"ח, ובעלי הדרגות הגבוהות יותר קיבלו עליה דומה בשיעורה היחסי. הכל אירע בחודשיים האחרונים, מאז ישראל אינה עוד ברצועת עזה.
הכסף המגיע לשוטרי וחיילי הרשות הפלסטינית הוא כסף ישראלי שמקורו במס שגובה ישראל ובכסף אירופי המגיע ממדינות אירופה החפצות בהקמת מדינה פלסטינית. ללא הסיוע הכפול הזה הרי שרמת החיים של ערביי עזה הייתה צונחת אל קרוב למקום בו הייתה לפני ארבעים שנה. הכסף של לובשי המדים לא רק מחזק את אחיזת הפאתח בעזה, כסף זה הוא אף המניע את הכלכלה הסגורה לכאורה שנוצרה שם. שכירי הנשק הללו המשתכרים פי כמה מהחיילים הישראלים שבשירות חובה הם גם השליחים של מנהיגי הרצועה, להקמת עמוד השדרה הכלכלי של עזה.
השאלה המעניינת היא: האם הדבר אכן יסייע לרצועה? האם יש בכוח הכספים שמרעיפים ממשלות ישראל ואירופה על ארגון הפאתח ומנהיגיו ליצור יש מאין, ולהגשים את החזון האירופי בדבר מדינה נוספת בשטחי ארץ הקודש? הרשו לי להטיל בכך ספק, ובאותו הזמן לעיין בכך בכל הרצינות הראויה.
מצד אחד הצעדים הכלכליים של אירופה באמצעות מנהיגי הרשות ברצועה הם הצעדים הכלכליים הנכונים במצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה רצועת עזה, מאז שהישוב היהודי חוסל שם. ללא צעדים אלה תהפוך מיד רצועת עזה לכלא גדול, כפי שכבר הכריזו עליה ארגוני השמאל בישראל הדואגים לשלום תושבי עזה. ללא חלוקת כסף מרוכזת מצד שליטי עזה ידלפו השקלים שבידי אנשי עזה לידיים ישראליות, לטייקוני הכלכלה כבזק וחברת החשמל, ועזה תיוותר ללא כוח קנייה.
מצד שני יש להתבונן היכן הכסף הרב המועבר לאבו מאזן וקציניו החמושים, להיכן הכסף הזה דולף? האם השקלים שעוברים מיד ליד יגיעו לעזתי הפשוט? אני משוכנע שרוב תושבי עזה המוצאים עצמם היום מחוץ למעגל הנהנים, מצבם יורע עם הזמן. לא ניתן לקיים כלכלה יציבה תחת שלטון של חמושים המושתת על שחיתות. כשהמנהל התקין אינו קיים, בסופו של יום, הכסף מתרכז בידי הפקידים החזקים העושים כבתוך שלהם, אך לא זו הסיבה היחידה שבגינה אין אופק חיובי לכלכלה העזתית.
כשציר פילדלפי אינו תחת שליטה של ממש וכל מי שיש לו כסף יכול לעבור מצד אחד לצד שני, אזי גם הפועלים המצרים הזולים מוצאים את דרכם לרצועת עזה, כך על פי הדיווחים. פועל פשוט בעזה לא ידרוש יותר ממה שמקובל בחצי האי סיני. שכרו של פועל מצרי המגיע לעזה הוא בגובה השכר המקובל בחצי האי סיני, והשכר שם נמוך מאוד. כל תוכנית כלכלית להצלת כלכלת עזה נועדה לכישלון אם המרכיב ששמו חצי האי סיני לא יהיה חלק ממנה.
עבור אירופה, הסיוע שניתן על ידה כדי לייצב את כלכלת עזה מיועד לעזה. האירופים אינם רואים את מעשה פילדלפי, הם אינם מבחינים באיחוד למעשה שנוצר בין רצועת עזה לחצי האי סיני, ועשרות של מיליוני אירו כל חודש לא מגיעים למקומות שיועדו אליהם. כמו במדינות העולם השלישי, בעזה העשירים יהיו יותר עשירים והעניים יהיו יותר עניים. חלום המדינה העצמאית יישאר חלום בעיקר בנאומי השלום של הקוורטט המדיני.
מעבר למבט הכלכלי, כלכלה הרי אינה חזות הכל והיא במקרה זה רק צד אחד של המטבע. רצועת עזה היא חלק מחצי האי סיני גם במישור הביטחוני. מחירו של רובה בעזה דומה למחירו של אותו הרובה בכל חצי האי סיני. גם מחיר כדורי הרובים ירד פלאים. בעזה יש כלכלה פורחת של תחמושת שמשרתת את הארגונים, כל הארגונים ובכללם אל קעידה בלבושו המצרי.
כל סיני הוא עזה ואירופה תלמד זאת בבואה לשקם את הרצועה. כל ניסיון להפריד את עזה מסיני נועד לכישלון. ישראל הפרידה את הרצועה מסיני בעבר במחיר חיי חיילים ישראלים. לא קם המשטר הערבי אשר יחליף את ישראל במעשה זה. כל החלוקה הגיאוגראפית בין מדינות ערב הינה שרירותית. גבולות אלו הינם בני פחות ממאה שנה והמסורת הערבית לנוע ממקום למקום במזרח התיכון ללא גדר היא מסורת עתיקה ביותר. גם מסורת של תשלום בקשיש במעברי הגבולות נטועה היטב בתרבות המדינות שהיו בתחום השליטה העותומאנית לשעבר.
ישראל עזבה את סיני בראשית שנות השמונים. ישראל עזבה את עזה השנה. ההבטחות המצריות להפוך את סיני לגן רווה מעולם לא מיהרו להתממש וגם תוכניות אירופה להפוך את עזה לעיר מודרנית לא ימהרו להתממש.
הכסף המגיע לשוטרי וחיילי הרשות הפלסטינית הוא כסף ישראלי שמקורו במס שגובה ישראל ובכסף אירופי המגיע ממדינות אירופה החפצות בהקמת מדינה פלסטינית. ללא הסיוע הכפול הזה הרי שרמת החיים של ערביי עזה הייתה צונחת אל קרוב למקום בו הייתה לפני ארבעים שנה. הכסף של לובשי המדים לא רק מחזק את אחיזת הפאתח בעזה, כסף זה הוא אף המניע את הכלכלה הסגורה לכאורה שנוצרה שם. שכירי הנשק הללו המשתכרים פי כמה מהחיילים הישראלים שבשירות חובה הם גם השליחים של מנהיגי הרצועה, להקמת עמוד השדרה הכלכלי של עזה.
השאלה המעניינת היא: האם הדבר אכן יסייע לרצועה? האם יש בכוח הכספים שמרעיפים ממשלות ישראל ואירופה על ארגון הפאתח ומנהיגיו ליצור יש מאין, ולהגשים את החזון האירופי בדבר מדינה נוספת בשטחי ארץ הקודש? הרשו לי להטיל בכך ספק, ובאותו הזמן לעיין בכך בכל הרצינות הראויה.
מצד אחד הצעדים הכלכליים של אירופה באמצעות מנהיגי הרשות ברצועה הם הצעדים הכלכליים הנכונים במצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה רצועת עזה, מאז שהישוב היהודי חוסל שם. ללא צעדים אלה תהפוך מיד רצועת עזה לכלא גדול, כפי שכבר הכריזו עליה ארגוני השמאל בישראל הדואגים לשלום תושבי עזה. ללא חלוקת כסף מרוכזת מצד שליטי עזה ידלפו השקלים שבידי אנשי עזה לידיים ישראליות, לטייקוני הכלכלה כבזק וחברת החשמל, ועזה תיוותר ללא כוח קנייה.
מצד שני יש להתבונן היכן הכסף הרב המועבר לאבו מאזן וקציניו החמושים, להיכן הכסף הזה דולף? האם השקלים שעוברים מיד ליד יגיעו לעזתי הפשוט? אני משוכנע שרוב תושבי עזה המוצאים עצמם היום מחוץ למעגל הנהנים, מצבם יורע עם הזמן. לא ניתן לקיים כלכלה יציבה תחת שלטון של חמושים המושתת על שחיתות. כשהמנהל התקין אינו קיים, בסופו של יום, הכסף מתרכז בידי הפקידים החזקים העושים כבתוך שלהם, אך לא זו הסיבה היחידה שבגינה אין אופק חיובי לכלכלה העזתית.
כשציר פילדלפי אינו תחת שליטה של ממש וכל מי שיש לו כסף יכול לעבור מצד אחד לצד שני, אזי גם הפועלים המצרים הזולים מוצאים את דרכם לרצועת עזה, כך על פי הדיווחים. פועל פשוט בעזה לא ידרוש יותר ממה שמקובל בחצי האי סיני. שכרו של פועל מצרי המגיע לעזה הוא בגובה השכר המקובל בחצי האי סיני, והשכר שם נמוך מאוד. כל תוכנית כלכלית להצלת כלכלת עזה נועדה לכישלון אם המרכיב ששמו חצי האי סיני לא יהיה חלק ממנה.
עבור אירופה, הסיוע שניתן על ידה כדי לייצב את כלכלת עזה מיועד לעזה. האירופים אינם רואים את מעשה פילדלפי, הם אינם מבחינים באיחוד למעשה שנוצר בין רצועת עזה לחצי האי סיני, ועשרות של מיליוני אירו כל חודש לא מגיעים למקומות שיועדו אליהם. כמו במדינות העולם השלישי, בעזה העשירים יהיו יותר עשירים והעניים יהיו יותר עניים. חלום המדינה העצמאית יישאר חלום בעיקר בנאומי השלום של הקוורטט המדיני.
מעבר למבט הכלכלי, כלכלה הרי אינה חזות הכל והיא במקרה זה רק צד אחד של המטבע. רצועת עזה היא חלק מחצי האי סיני גם במישור הביטחוני. מחירו של רובה בעזה דומה למחירו של אותו הרובה בכל חצי האי סיני. גם מחיר כדורי הרובים ירד פלאים. בעזה יש כלכלה פורחת של תחמושת שמשרתת את הארגונים, כל הארגונים ובכללם אל קעידה בלבושו המצרי.
כל סיני הוא עזה ואירופה תלמד זאת בבואה לשקם את הרצועה. כל ניסיון להפריד את עזה מסיני נועד לכישלון. ישראל הפרידה את הרצועה מסיני בעבר במחיר חיי חיילים ישראלים. לא קם המשטר הערבי אשר יחליף את ישראל במעשה זה. כל החלוקה הגיאוגראפית בין מדינות ערב הינה שרירותית. גבולות אלו הינם בני פחות ממאה שנה והמסורת הערבית לנוע ממקום למקום במזרח התיכון ללא גדר היא מסורת עתיקה ביותר. גם מסורת של תשלום בקשיש במעברי הגבולות נטועה היטב בתרבות המדינות שהיו בתחום השליטה העותומאנית לשעבר.
ישראל עזבה את סיני בראשית שנות השמונים. ישראל עזבה את עזה השנה. ההבטחות המצריות להפוך את סיני לגן רווה מעולם לא מיהרו להתממש וגם תוכניות אירופה להפוך את עזה לעיר מודרנית לא ימהרו להתממש.