נשיא בית המשפט העליון לא אהב את תפוח האדמה הלוהט שהונח בחיקו עוד לפני כארבע שנים: דוד אקסלרוד, מי שהורשע בעבירה לפי הפקודה למניעת טרור, בעיקבות דברים שאמר על יצחק רבין לכתב רדיו לאחר הרצח. על הרשעתו זו הוא עירער אולם מאומה לא עזר. לא הטענה שחופש הביטוי היא זכות שאין לפגוע בה ולא הטענה שהפקודה למניעת טרור חלה רק על אירגוני טרור ולא על יחידים.
אבל דוד אקסלרוד לא ויתר. משהתברר לו שבית המשפט העליון טבע הלכה חדשה ב'פרשת מוחמד יוסף ג'בארין', משורר ערבי מאום אל פאחם, ששיבח בשיריו את הטרור הרצחני, הוא דרש לעצמו משפט חוזר.
אהרן ברק לא אהב את הבקשה, בלשון המעטה, והוא שלח את העותר למסלול של בקשת חנינה מנשיא המדינה. פרקליטות המדינה המליצה אבל משה קצב, פוליטיקאי משופשף, שמבקש, מן הסתם, עוד לחזור לפוליטיקה, הבין מיד שעם 'רצח רבין' לא מתעסקים. הוא דחה את הבקשה לחנינה והחזיר את המתנה בחזרה לחיקו של השולח. כעת כבר לא נותרה לאהרן ברק כל ברירה והוא ביקש ערב חג הסוכות, למרות העיתוי הלא-נוח, ימים ספורים לפני שיצויין יום השנה העשירי לרצח ראש הממשלה, את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה לזיכויו של דוד אקסלרוד . אם מני מזוז לא יסכים לזיכוי על אתר יורה נשיא בית המשפט העליון על 'משפט חוזר'.
פרשה זו מציבה שוב את מערכת המשפט באור קצת עצוב. הדברים נאמרים בעיקר נוכח מה שכתבה בימים האלה ד"ר אביטל מולד, במיסמך פנימי שהוכן בסניגוריה הציבורית. על מזבח ההתנתקות הוקרבו ונרמסו זכויות מהותיות ודיוניות של חשודים ונאשמים. נוצרו 'דינים חדשים' כדי לסתום פיות ולשבש פעולות מחאה לגיטימיות. בתי המשפט, הפרקליטות והמשטרה פשוט עשו יד אחת כדי לנתץ את כל מה שניבנה כאן בעמל של שנים: מדינה מתוקנת שמכבדת את הזכויות החוקתיות של אזרחיה.
לקרוא את הדברים של ד"ר אביטל מולד ולראות את נשיא בית המשפט העליון ב'פרשת דוד אקסלרוד' כמעט כורע ברך כדי שלא יצטרך להודות שיש הפלייה ברורה תחת צל קורתו מחזיר רבים לימים האפלים של הסכמי אוסלו. השב"כ, בידיעת פרקליטות המדינה, הפעיל סוכן מדיח, ואולי יותר מאחד, כדי להבאיש את ריחו של 'מחנה הימין'. אבישי רביב, גם על פי דו"ח ועדת שמגר, פעל באורח שמתאים למדינות לא-דמוקרטיות. הכול היה כשר כדי למנוע התנגדויות לגיטימיות למהלך המדיני שנראה כבר אז כמשהו הזוי. היועץ המשפטי לממשלה, ראשי השב"כ ועוד רבים בקרב מנגנוני השלטון פשוט עשו באותם ימים של הפגנות-הענק נגד מוליכי מדיניות העוועים את מה שרק במשטרים פשיסטיים מותר לעשות. בסופו של דבר, ראש הממשלה נרצח בידי מי שהיה מאוד-מאוד מקורב לסוכן המדיח של השב"כ, מה שמוכיח שהפגיעה בערכים דמוקרטיים עלולה לחזור כמו בומרנג אל המנגנונים שאינם בוחלים באמצעים.
אבל איש לא למד את הלקח. אותן תופעות מתועבות חזרו על עצמן גם בחודשים האחרונים. אלפים נעצרו בניגוד לחוק. בית המשפט העליון אישר הליכים משפטיים ומדיניים שמיצבו אותו כזרוע שלטונית ולא כערכאה שיפוטית בלתי תלויה.
רבים, אולי, עוד לא הרגישו על בשרם את נחת זרועה של מערכת המשפט הדורסנית שצמחה כאן, זחוחת הדעת, שאינה בוחלת באמצעים, אבל כיום כבר ברור שיש לעשות לריסונה לפני שיהיה מאוחר מדי. לא יכול להיות עוד ספק, שאם יש שחיתות במערכות השלטון האחרות, על פי תורת ההסתברות, יש שחיתות גם במערכת המשפט. הדברים צצו ועלו באחרונה, כאשר שתי שופטות נתפסו בקלקלתן, אבל אסור לשגות באשליות: הן בהחלט לא היחידות בתוך ארגז התפוחים. שליפתן מתוכו, אולי, תרגיע את הרוחות למשך פרק זמן קצר, אבל הפיתרון צריך להיות ארוך טווח.
רק שינוי בשיטת הבחירה של השופטים, והגבלת משך כהונתם, כמו שמקובל לגבי נושאי תפקידים אחרים, כמו נשיא המדינה, הרמטכ"ל, או מבקר המדינה, תוכל להביא להחזרת האמון במערכות אכיפת החוק, אמון שבלעדיו אין תקנה לשום מדינה שוחרת חוק וסדר.
אבל דוד אקסלרוד לא ויתר. משהתברר לו שבית המשפט העליון טבע הלכה חדשה ב'פרשת מוחמד יוסף ג'בארין', משורר ערבי מאום אל פאחם, ששיבח בשיריו את הטרור הרצחני, הוא דרש לעצמו משפט חוזר.
אהרן ברק לא אהב את הבקשה, בלשון המעטה, והוא שלח את העותר למסלול של בקשת חנינה מנשיא המדינה. פרקליטות המדינה המליצה אבל משה קצב, פוליטיקאי משופשף, שמבקש, מן הסתם, עוד לחזור לפוליטיקה, הבין מיד שעם 'רצח רבין' לא מתעסקים. הוא דחה את הבקשה לחנינה והחזיר את המתנה בחזרה לחיקו של השולח. כעת כבר לא נותרה לאהרן ברק כל ברירה והוא ביקש ערב חג הסוכות, למרות העיתוי הלא-נוח, ימים ספורים לפני שיצויין יום השנה העשירי לרצח ראש הממשלה, את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה לזיכויו של דוד אקסלרוד . אם מני מזוז לא יסכים לזיכוי על אתר יורה נשיא בית המשפט העליון על 'משפט חוזר'.
פרשה זו מציבה שוב את מערכת המשפט באור קצת עצוב. הדברים נאמרים בעיקר נוכח מה שכתבה בימים האלה ד"ר אביטל מולד, במיסמך פנימי שהוכן בסניגוריה הציבורית. על מזבח ההתנתקות הוקרבו ונרמסו זכויות מהותיות ודיוניות של חשודים ונאשמים. נוצרו 'דינים חדשים' כדי לסתום פיות ולשבש פעולות מחאה לגיטימיות. בתי המשפט, הפרקליטות והמשטרה פשוט עשו יד אחת כדי לנתץ את כל מה שניבנה כאן בעמל של שנים: מדינה מתוקנת שמכבדת את הזכויות החוקתיות של אזרחיה.
לקרוא את הדברים של ד"ר אביטל מולד ולראות את נשיא בית המשפט העליון ב'פרשת דוד אקסלרוד' כמעט כורע ברך כדי שלא יצטרך להודות שיש הפלייה ברורה תחת צל קורתו מחזיר רבים לימים האפלים של הסכמי אוסלו. השב"כ, בידיעת פרקליטות המדינה, הפעיל סוכן מדיח, ואולי יותר מאחד, כדי להבאיש את ריחו של 'מחנה הימין'. אבישי רביב, גם על פי דו"ח ועדת שמגר, פעל באורח שמתאים למדינות לא-דמוקרטיות. הכול היה כשר כדי למנוע התנגדויות לגיטימיות למהלך המדיני שנראה כבר אז כמשהו הזוי. היועץ המשפטי לממשלה, ראשי השב"כ ועוד רבים בקרב מנגנוני השלטון פשוט עשו באותם ימים של הפגנות-הענק נגד מוליכי מדיניות העוועים את מה שרק במשטרים פשיסטיים מותר לעשות. בסופו של דבר, ראש הממשלה נרצח בידי מי שהיה מאוד-מאוד מקורב לסוכן המדיח של השב"כ, מה שמוכיח שהפגיעה בערכים דמוקרטיים עלולה לחזור כמו בומרנג אל המנגנונים שאינם בוחלים באמצעים.
אבל איש לא למד את הלקח. אותן תופעות מתועבות חזרו על עצמן גם בחודשים האחרונים. אלפים נעצרו בניגוד לחוק. בית המשפט העליון אישר הליכים משפטיים ומדיניים שמיצבו אותו כזרוע שלטונית ולא כערכאה שיפוטית בלתי תלויה.
רבים, אולי, עוד לא הרגישו על בשרם את נחת זרועה של מערכת המשפט הדורסנית שצמחה כאן, זחוחת הדעת, שאינה בוחלת באמצעים, אבל כיום כבר ברור שיש לעשות לריסונה לפני שיהיה מאוחר מדי. לא יכול להיות עוד ספק, שאם יש שחיתות במערכות השלטון האחרות, על פי תורת ההסתברות, יש שחיתות גם במערכת המשפט. הדברים צצו ועלו באחרונה, כאשר שתי שופטות נתפסו בקלקלתן, אבל אסור לשגות באשליות: הן בהחלט לא היחידות בתוך ארגז התפוחים. שליפתן מתוכו, אולי, תרגיע את הרוחות למשך פרק זמן קצר, אבל הפיתרון צריך להיות ארוך טווח.
רק שינוי בשיטת הבחירה של השופטים, והגבלת משך כהונתם, כמו שמקובל לגבי נושאי תפקידים אחרים, כמו נשיא המדינה, הרמטכ"ל, או מבקר המדינה, תוכל להביא להחזרת האמון במערכות אכיפת החוק, אמון שבלעדיו אין תקנה לשום מדינה שוחרת חוק וסדר.