רמי הוא פרסומאי ירושלמי מצליח, מהזן שהתחיל מאפס, בילדותו כבר עסק במכירות, ולאט לאט תפס את מקומו בברנז'ה של עולם הפוזה. תמיד היה חש קרבה למסורת, זכרונות בית אבא על תפילות שבת הביאו אותו להחלטה לא רציונלית שאת ילדיו ישלח לחינוך דתי.
כשהגיעה בתו לגיל המתאים רשם אותה למעון דתי, השוכן במבנה יפה בשכונת היוקרה בה רכש פנטאהוז נאה. כבר מהרגע הראשון הרגיש קרירות מסוימת מהמטפלת, אך בתחילה לא ייחס לכך חשיבות, במשך הזמן, כשראה שאשתו מקבלת מבטים דומים, ביקש ממנה לבוא לבושה כיאות למקום, ואולי זה יועיל במשהו. עם הזמן הבין שהוא נטע זר בנוף הכיפות הסרוגות המקומי ולאחר מספר חודשים הודיע למנהלת הפעוטון שהחליט להוציא את בתו ולהעבירה למתחרה החילוני שממול.
אתה יודע מה הכי כאב לי? הוא שאל אותי. שהיא אפילו לא ניסתה לשניה לשכנע אותי להישאר. אפילו לא טרחה לשאול למה, ומה מפריע. אנחת רווחה יצאה מפיה... ואתה באמת חושב שאחרי זה אתם ראויים להנהיג את המדינה הזו?
יעקב, עלה לארץ משיקגו לפני 20 שנה, את נעוריו העביר בישיבה תיכונית יוקרתית בירושלים ואח"כ בישיבת הסדר, משם טס לשנתיים שליחות בדרום אמריקה הרחוקה. בהיותו שם מעין רב קהילה הצליח לסחוף אחריו צעירים רבים שעד אז לא ידעו באיזו יום בשבוע חל שבת, להגיע לביתו, אותו הפך למרכז חברתי שוקק חיים לקהילה כולה. כשנפרד אחרי שנתיים מתפקידו יכול היה לספור בקלות 100 תלמידים שעלו לארץ ונשלחו לחינוך הדתי בזכותו, ועוד כמאתיים בעלי תשובה בקהילה עצמה.
מיד כשעלה לארץ רכש בית באחד הישובים במטה בנימין, כדי לממש את חלומו הישן להצטרף למאבק הלאומי. ילדיו נרשמו לתלמוד תורה המצוין שבישוב, והוא יכול היה להנות שנים רבות בסיפוק למראה הבנים יראי השמים ובנותיו שעסקו בחסד בכל רגע שהיו יכולים. אך הזמן שעבר לא מילא את תחושת התסכול מאז שחזר משליחות.
מדוע כשהייתי שם לא ישנתי בלילה כדי להציל עוד יהודי מהתבוללות ואילו כאן אני נח על זרי הדפנה? מדוע שם המילה "קירוב" כן, זו עם המבטא האמריקאי והדגש מלעיל, הוא הדבר הכי פשוט, אלמנטרי, מוסרי שכל המחנכים עוסקים בו. בעלי הבתים תורמים לו, ואילו רק במדינת היהודים אם אתה רוצה להשפיע תוקעים בך חבירך מבטים של מיסיונר? הלאה הבטלנות, מספיק כבר עם הספיקות.
לפני חודשיים הוא שכר דירה בשכונה יוקרתית בירושלים. את אחד החדרים הוא שיפץ כחדר אורחים אשר ישמש בלילות שבת לבית כנסת אלטרנטיבי לשכנים "הצפונים" החדשים שלו. מחו"ל הוא ידע שאם הזמנת לתפילת ליל שבת אורחים נבוכים, לא תשחרר אותם בלי קידוש וארוחה טובה שתימשך עד לפנות בוקר עם שיחות נפש על חינוך ילדים, ומצב הזוגיות בניהם.
כשאשתו ברוריה יצאה לגינה אחה"צ עם הילדים הקטנים, נתקלה בשכנה צעירה עם ילד קטן והתפתחה שיחת אימהות בינהן. השכנה לא הייתה יכולה להתאפק ולשאול איך אפשר לגדל ילדים כל כך צפופים בשעה שהיא לא מצליחה להפסיק לריב עם הפעוט בן ה- 4 אשר ברור לו ששני ההורים נועדו לספק את צרכיו יום ולילה. בסוף השיחה פנתה השכינה וביקשה ביוזמתה "חוג הורות" לכמה חברות שעסוקות באותה בעיה בדיוק, ומתפעלות כל פעם מחדש כשרואים את ברוריה בשלווה יוצאת עם הילדים לטייל.
לאחר חודשיים בשכונה הרים יעקב טלפון לראש יהודי וביקש פגישה על מנת למסד סניף רשמי אצלו בבית. עם ישראל צועק לעזרה, הוא אומר ואנחנו היום מקשיבים.
(כל השמות והמקומות בדויים. הסיפור השני על האהבה וגם הראשון, לצערינו, על החושך אמיתיים).
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
כשהגיעה בתו לגיל המתאים רשם אותה למעון דתי, השוכן במבנה יפה בשכונת היוקרה בה רכש פנטאהוז נאה. כבר מהרגע הראשון הרגיש קרירות מסוימת מהמטפלת, אך בתחילה לא ייחס לכך חשיבות, במשך הזמן, כשראה שאשתו מקבלת מבטים דומים, ביקש ממנה לבוא לבושה כיאות למקום, ואולי זה יועיל במשהו. עם הזמן הבין שהוא נטע זר בנוף הכיפות הסרוגות המקומי ולאחר מספר חודשים הודיע למנהלת הפעוטון שהחליט להוציא את בתו ולהעבירה למתחרה החילוני שממול.
אתה יודע מה הכי כאב לי? הוא שאל אותי. שהיא אפילו לא ניסתה לשניה לשכנע אותי להישאר. אפילו לא טרחה לשאול למה, ומה מפריע. אנחת רווחה יצאה מפיה... ואתה באמת חושב שאחרי זה אתם ראויים להנהיג את המדינה הזו?
יעקב, עלה לארץ משיקגו לפני 20 שנה, את נעוריו העביר בישיבה תיכונית יוקרתית בירושלים ואח"כ בישיבת הסדר, משם טס לשנתיים שליחות בדרום אמריקה הרחוקה. בהיותו שם מעין רב קהילה הצליח לסחוף אחריו צעירים רבים שעד אז לא ידעו באיזו יום בשבוע חל שבת, להגיע לביתו, אותו הפך למרכז חברתי שוקק חיים לקהילה כולה. כשנפרד אחרי שנתיים מתפקידו יכול היה לספור בקלות 100 תלמידים שעלו לארץ ונשלחו לחינוך הדתי בזכותו, ועוד כמאתיים בעלי תשובה בקהילה עצמה.
מיד כשעלה לארץ רכש בית באחד הישובים במטה בנימין, כדי לממש את חלומו הישן להצטרף למאבק הלאומי. ילדיו נרשמו לתלמוד תורה המצוין שבישוב, והוא יכול היה להנות שנים רבות בסיפוק למראה הבנים יראי השמים ובנותיו שעסקו בחסד בכל רגע שהיו יכולים. אך הזמן שעבר לא מילא את תחושת התסכול מאז שחזר משליחות.
מדוע כשהייתי שם לא ישנתי בלילה כדי להציל עוד יהודי מהתבוללות ואילו כאן אני נח על זרי הדפנה? מדוע שם המילה "קירוב" כן, זו עם המבטא האמריקאי והדגש מלעיל, הוא הדבר הכי פשוט, אלמנטרי, מוסרי שכל המחנכים עוסקים בו. בעלי הבתים תורמים לו, ואילו רק במדינת היהודים אם אתה רוצה להשפיע תוקעים בך חבירך מבטים של מיסיונר? הלאה הבטלנות, מספיק כבר עם הספיקות.
לפני חודשיים הוא שכר דירה בשכונה יוקרתית בירושלים. את אחד החדרים הוא שיפץ כחדר אורחים אשר ישמש בלילות שבת לבית כנסת אלטרנטיבי לשכנים "הצפונים" החדשים שלו. מחו"ל הוא ידע שאם הזמנת לתפילת ליל שבת אורחים נבוכים, לא תשחרר אותם בלי קידוש וארוחה טובה שתימשך עד לפנות בוקר עם שיחות נפש על חינוך ילדים, ומצב הזוגיות בניהם.
כשאשתו ברוריה יצאה לגינה אחה"צ עם הילדים הקטנים, נתקלה בשכנה צעירה עם ילד קטן והתפתחה שיחת אימהות בינהן. השכנה לא הייתה יכולה להתאפק ולשאול איך אפשר לגדל ילדים כל כך צפופים בשעה שהיא לא מצליחה להפסיק לריב עם הפעוט בן ה- 4 אשר ברור לו ששני ההורים נועדו לספק את צרכיו יום ולילה. בסוף השיחה פנתה השכינה וביקשה ביוזמתה "חוג הורות" לכמה חברות שעסוקות באותה בעיה בדיוק, ומתפעלות כל פעם מחדש כשרואים את ברוריה בשלווה יוצאת עם הילדים לטייל.
לאחר חודשיים בשכונה הרים יעקב טלפון לראש יהודי וביקש פגישה על מנת למסד סניף רשמי אצלו בבית. עם ישראל צועק לעזרה, הוא אומר ואנחנו היום מקשיבים.
(כל השמות והמקומות בדויים. הסיפור השני על האהבה וגם הראשון, לצערינו, על החושך אמיתיים).
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.