"ערב טוב", פנתה אלי הגברת המנומסת מעברו השני של קו הטלפון. "האם תסכימי לתרום לנו סכום של כ- 40 ¤ בחודש, 480 בשנה"?
"תראי", עניתי בהיסוס. "לא נעים, אבל פונים אלינו כל כך הרבה בבקשות לתרומות. בטלפון, בדואר, וישנם גם כאלה שטורחים ומגיעים עד לביתנו בישוב הקטן שבשומרון. פשוט אי אפשר לעזור לכולם".
"אני מבינה" השיבה. אבל אני בטוחה שאחרי שתשמעי על פועלנו החשוב תשמחי לתרום לנו".
"במה אתם עוסקים"?
"ובכן, עד היום עסקנו בפעילות מגוונת: במשך שנים הפצנו שלל השמצות נגד ציבור המתנחלים. הצלחנו לגרום לכך שהאזרח הקטן יראה בהם את מקור כל הרע שבעולם. הסתרנו מידע לא נעים על אודות המתרחש ברשות הפלסטינאית. מנענו גישה לידיעות על השחיתויות במשפחת שרון, במשרד עורך הדין ויסגלס, במכון פרס לשלום ובמקומות נוספים. כבר לפני שנים דאגנו לכך שכל מי שהתנגד להסכם אוסלו נחשב כחשוד ברצח. האשמנו את הימין בחוסר דמוקרטיה ודאגנו לסתום היטב את פיו, ובו זמנית הצלחנו להתעלם מכל פגיעה בדמוקרטיה שנעשתה ערב ההתנתקות. דאגנו להשמיץ את צה"ל כאשר עסק במניעת טרור, ומצד שני הכשרנו את הפיכתו למכשיר פוליטי והפעלתו נגד אזרחים שומרי חוק.
הסברנו שמלחמה היא שלום ושלום הוא מלחמה, והוכחנו ששתיים ועוד שתיים הם בכלל חמש. חשבי על כך, הודות לנו הצליח ראש ממשלה מטעם הליכוד לעקור בקלילות חבל ארץ שלם"!
"מרשים מאד" אמרתי בהתפעלות. "אבל עתה, לאחר ביצוע ההתנתקות, האם לא הסתיימה בעצם שליחותכם"?
"חס וחלילה"! הזדעקה. "עוד רבות המשימות לפנינו. אנו עסוקים בהתעלמות ממצב העקורים, ומצליחים אפילו עכשיו להמשיך להשחיר את פניהם. צריך להבטיח את יציבות שלטונו של שרון כדי שימשיך בפועלו ללא הפרעה. יש לדאוג להסתרת המידע על המתרחש בציר פילדלפי, ברצועת עזה וברשות הפלסטינאית כולה. נשארו עוד אנשי ימין ורבנים שלא העללנו עליהם עלילות. נמשיך לבזות, להשפיל וללגלג על כל מה שקשור ליהדות, ציונות, אהבת העם והמולדת. נרמוס כל מה שאת מאמינה בו. אנו זקוקים לתרומתך להמשך המאבק. בלי אנשים כמוך אין לנו קיום".
"שכנעת אותי". אמרתי בהכנעה. "על אף תקציבי המוגבל אני מבינה עד כמה חשוב לתמוך בכם. אני מקווה שלא אתאכזב".
"אני בטוחה בכך" חייכה המתרימה שלי. "תודה על עזרתך. בשמי ובשם כל הצוות אני מבטיחה לך, לא ננוח ולא נשקוט עד אשר גם את תגורשי מביתך ויישובך יהפוך לגל חורבות. תודה וערב טוב".
מוגש כחומר למחשבה לכל אלה הממשיכים לקנות את העיתונים הנפוצים במדינה. העיתונים של כולם, והעיתונים לאנשים חושבים.
כותבת המאמר גרה בישוב פדואל שבשומרון.
"תראי", עניתי בהיסוס. "לא נעים, אבל פונים אלינו כל כך הרבה בבקשות לתרומות. בטלפון, בדואר, וישנם גם כאלה שטורחים ומגיעים עד לביתנו בישוב הקטן שבשומרון. פשוט אי אפשר לעזור לכולם".
"אני מבינה" השיבה. אבל אני בטוחה שאחרי שתשמעי על פועלנו החשוב תשמחי לתרום לנו".
"במה אתם עוסקים"?
"ובכן, עד היום עסקנו בפעילות מגוונת: במשך שנים הפצנו שלל השמצות נגד ציבור המתנחלים. הצלחנו לגרום לכך שהאזרח הקטן יראה בהם את מקור כל הרע שבעולם. הסתרנו מידע לא נעים על אודות המתרחש ברשות הפלסטינאית. מנענו גישה לידיעות על השחיתויות במשפחת שרון, במשרד עורך הדין ויסגלס, במכון פרס לשלום ובמקומות נוספים. כבר לפני שנים דאגנו לכך שכל מי שהתנגד להסכם אוסלו נחשב כחשוד ברצח. האשמנו את הימין בחוסר דמוקרטיה ודאגנו לסתום היטב את פיו, ובו זמנית הצלחנו להתעלם מכל פגיעה בדמוקרטיה שנעשתה ערב ההתנתקות. דאגנו להשמיץ את צה"ל כאשר עסק במניעת טרור, ומצד שני הכשרנו את הפיכתו למכשיר פוליטי והפעלתו נגד אזרחים שומרי חוק.
הסברנו שמלחמה היא שלום ושלום הוא מלחמה, והוכחנו ששתיים ועוד שתיים הם בכלל חמש. חשבי על כך, הודות לנו הצליח ראש ממשלה מטעם הליכוד לעקור בקלילות חבל ארץ שלם"!
"מרשים מאד" אמרתי בהתפעלות. "אבל עתה, לאחר ביצוע ההתנתקות, האם לא הסתיימה בעצם שליחותכם"?
"חס וחלילה"! הזדעקה. "עוד רבות המשימות לפנינו. אנו עסוקים בהתעלמות ממצב העקורים, ומצליחים אפילו עכשיו להמשיך להשחיר את פניהם. צריך להבטיח את יציבות שלטונו של שרון כדי שימשיך בפועלו ללא הפרעה. יש לדאוג להסתרת המידע על המתרחש בציר פילדלפי, ברצועת עזה וברשות הפלסטינאית כולה. נשארו עוד אנשי ימין ורבנים שלא העללנו עליהם עלילות. נמשיך לבזות, להשפיל וללגלג על כל מה שקשור ליהדות, ציונות, אהבת העם והמולדת. נרמוס כל מה שאת מאמינה בו. אנו זקוקים לתרומתך להמשך המאבק. בלי אנשים כמוך אין לנו קיום".
"שכנעת אותי". אמרתי בהכנעה. "על אף תקציבי המוגבל אני מבינה עד כמה חשוב לתמוך בכם. אני מקווה שלא אתאכזב".
"אני בטוחה בכך" חייכה המתרימה שלי. "תודה על עזרתך. בשמי ובשם כל הצוות אני מבטיחה לך, לא ננוח ולא נשקוט עד אשר גם את תגורשי מביתך ויישובך יהפוך לגל חורבות. תודה וערב טוב".
מוגש כחומר למחשבה לכל אלה הממשיכים לקנות את העיתונים הנפוצים במדינה. העיתונים של כולם, והעיתונים לאנשים חושבים.
כותבת המאמר גרה בישוב פדואל שבשומרון.