עונשם של אדם וחוה היה העצבות, ככתוב: "אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים... ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך: וקוץ ודרדר תצמיח לך" (בראשית ג', י"ז-י"ח).

בא נח והניח לאדם מן העצבות ולכן נקרא שמו נח: "ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ד'" (ה', כ"ט). רש"י מפרש: "זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה".

נח על ידי ההמצאה של המחרשה ורתימת הבהמות אליה, הקל על חיי האדם ועל עבודת האדמה הקשה והמתסכלת שהיו זורעים חטים ומוצאים קוצים. המצאתו הטכנולוגית אמנם הקלה את מצבו של המין האנושי, אבל השמחה עדיין לא שבה אליו. נח עצמו היה בורח מהמציאות הקשה שחי בה בשתיית היין, ככתוב אחרי שיצא מהתיבה: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" (ט', כ"א).

רק לאברהם איש החסד, בחיר ה' ואהובו, שבו השמחה והצחוק שהיו נחלתו של האדם הראשן בגן עדן קודם החטא. ככתוב "ויפל אברהם על פניו וישחק" כלשון התרגום: יצחק לשון שמחה, והשם יתברך מצוה עליו לקרוא לבנו יצחק "וקראת שמו יצחק".

באברהם אבינו ובזרעו הבא אחריו בא התיקון לחטא האדם הראשון, חטא שמביא את העצבות לעולם. אז אנו עוברים מאלפיים שנות התוהו העצובות לאלפיים שנות התורה, ולאחר מכן לאלפיים שנות המשיח שכדברי חז"ל, בשיאם תחזור השמחה לעם ישראל ולעולם כולו "ושמחת עולם על ראשם" (שבת פ"ח, א').

ההיסטוריה האנושית, מחטאו של אדם הראשן ועד אחרית הימים, היא יציאה מהעצבות ששורה על המין האנושי, גברים ונשים, במעשי ידיהם ובהולדת וגידול ילדיהם, אל השמחה הגדולה והעצומה שתאפיין את מצב רוחו של המין האנושי בכלל ואת עם הנצח, עם ישראל, בפרט, באחרית הימים ככתוב: "ופדויי ד' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיה ל"ה, י').

גם בדורנו אנו עדים להתפתחות טכנולוגית עצומה המקלה על חיי האדם כבימי נח, אבל עולם טכנולוגי מתקדם ומשוכלל ככל שיהיה אינו יכול למלא את האדם בשמחת אמת. רק משלמות מוסרית וערכית, רק כשהנשמה מלאה באהבה ובאמונה, באה אותה שמחה שהאדם באשר הוא זקוק לה כל כך.
ואכן אברהם אבינו זכה לשמוח ולצחוק ולקרוא לבנו יצחק, על שם השמחה, כי אברהם אבינו נבחר על ידי השם יתברך ואהב את השם יתברך, הלך בדרכיו וחינך את בני ביתו ככתוב, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית י"ח, י"ט) - דיבר אליו ואל זרעו, היינו - עם ישראל, עם הנצח לדורותיו.

"ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ" (י"ח, י"ח). וכל אותן שנים שהיינו בהסתר פנים יהפכו לשמחה ככתוב: "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" (תהילים צ', ט"ו).

בציפייה לישועה השלמה.