לא רבים, צריך לקוות, באמת מאמינים שעמיר פרץ, השובב משדרות, מי שהטריד את כולנו בעשרות שביתות, מציקות, מקוממות, בשל סיבות שלא היה דבר בינן לבין מצוקתם האמיתית של מי שבשמם, כביכול, הן פרצו, יכול, או צריך, להנהיג את מדינת ישראל. לא רק בגלל הסיסמאות שהוא משמיע, עד זרא, שכמותן אפשר לשמוע בעולם העכשווי רק, אולי, בנאומיו של מנהיג קובה, פידל קסטרו, אלא בגלל המסר הכלכלי שמסתתר מאחוריהן.
חוזרים ל"משטר החלוקה". מבטלים הישגים כלכליים שניקנו בעמל רב. מעמידים שוב את המסכנות בראש סולם הערכים. חוזרים לחלק כסף מן הקופה הציבורית. למשפחות מרובות ילדים שהפכו את הלידות השנתיות לתעשייה משגשגת. לנשים חד-הוריות שבחרו ללדת מבלי להתחתן, או להתגרש, מבלי להבטיח שהגירוש ישלם בעד גידול הילדים. לאנשים בריאים שלא רוצים לעבוד מסיבות שונות ומשונות, למתחזים למיניהם ולעוד כיוצא באלה.
מאמץ של שנים להשתחרר מלפיתתה של הסתדרות מושחתת, על קרנות הפנסיה שלה שצברו הפסדים אקטואריים של עשרות מיליארדי שקלים, הנשלטת בידי עסקנים שהגיעו מוועדים שמייצגים עובדים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, עומד לרדת לטמיון.
כלום עמיר פרץ, או מי שכה התלהב מבחירתו בסוף השבוע, סבור שמאות אלפי הצעירים, שעזבו את הארץ לארצות אחרות כדי להתפרנס שם יחזרו ארצה לאחר שתובטח להם הכנסת מינימום של אלף דולר בחודש? האם זה המפתח לכלכלה משגשגת? האם התמונות של מצעדים ב 1 במאי, עם דגלים אדומים, באמת עשויות לעודד חברות כלכליות בינלאומיות להשקיע פה?
האם היציאה מתת-תרבות העוני באמת עוברת דרך הגדלת שכר המינימום? האם מעגל העובדים באמת יגדל כתוצאה מן המהלך הזה? האם כל אלה שבוחרים היום לשבת על הברזלים, או בבתי הקפה, כבר בשעות הבוקר, לשחק שש-בש ולקבל הבטחת הכנסה, באמת יתפתו לחפש עבודה לאחר ששכר המינימום יעלה?
מה זה הדבר הזה? מה הם הדיבורים האלה? האם אלה שנות ה 50' של המאה הקודמת?
האם כולנו צריכים לשלם היום בגלל שמשפחות שעלו אז ממרוקו או מעיראק קופחו בידי הממסד המפא"יניקי? אז נכון שאנשים כמו יצחק בן אהרון, בן לתנועה הקיבוצית שהייתה מן הנצלניות הגדולות ביותר של העולים, תמכו הפעם בעמיר פרץ, אז מה?
האם לא ברור שהם עשו זאת כדי לכפר על חטאיהם מן העבר הרחוק? אז למה הרוב הדומם, המתפרנס מעמל כפיו, המשלם את מיסיו בייסורים רבים, צריך להעמיס שוב על כתפיו מאות אלפי פרזיטים, רק כדי לסייע לחבריו של עמיר פרץ מן השמאל הרדיקלי להכות על חטאים שלנו אין כל נגיעה אליהם?
הישועה לשכבות החלשות לא תבוא מעמיר פרץ. מה שהוא יכול להציע להן, זה רק חזרה למעגלי העוני והדכדוך וחוסר האונים. הרכיבה על השד העדתי בוודאי לא תוביל לשום מקום. יש מספיק דוגמאות של אנשים מצליחים מאוד בחברה הישראלית שמה שעמיר פרץ מייצג בוודאי לא שימש להם מודל. לא שלמה בן עמי, ולא שאול מופז, ולא מאיר שטרית, ולא משה קצב, ולא איציק מרדכי ולא דן חלוץ, ולא אלי עמיר ולא עוד רבים-רבים אחרים, באקדמיה או בעולם העסקים, כמו יצחק תשובה ושלמה אליהו, ותקצר כאן היריעה מלהזכיר את כולם, לא הגיעו לאן שהם הגיעו בגלל התבכיינות.
עמיר פרץ הוא לא יותר מאשר גימיק של מסיבה פרועה במיוחד. אסור להרחיק לכת עם זה בבוקר שאחרי.
חוזרים ל"משטר החלוקה". מבטלים הישגים כלכליים שניקנו בעמל רב. מעמידים שוב את המסכנות בראש סולם הערכים. חוזרים לחלק כסף מן הקופה הציבורית. למשפחות מרובות ילדים שהפכו את הלידות השנתיות לתעשייה משגשגת. לנשים חד-הוריות שבחרו ללדת מבלי להתחתן, או להתגרש, מבלי להבטיח שהגירוש ישלם בעד גידול הילדים. לאנשים בריאים שלא רוצים לעבוד מסיבות שונות ומשונות, למתחזים למיניהם ולעוד כיוצא באלה.
מאמץ של שנים להשתחרר מלפיתתה של הסתדרות מושחתת, על קרנות הפנסיה שלה שצברו הפסדים אקטואריים של עשרות מיליארדי שקלים, הנשלטת בידי עסקנים שהגיעו מוועדים שמייצגים עובדים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, עומד לרדת לטמיון.
כלום עמיר פרץ, או מי שכה התלהב מבחירתו בסוף השבוע, סבור שמאות אלפי הצעירים, שעזבו את הארץ לארצות אחרות כדי להתפרנס שם יחזרו ארצה לאחר שתובטח להם הכנסת מינימום של אלף דולר בחודש? האם זה המפתח לכלכלה משגשגת? האם התמונות של מצעדים ב 1 במאי, עם דגלים אדומים, באמת עשויות לעודד חברות כלכליות בינלאומיות להשקיע פה?
האם היציאה מתת-תרבות העוני באמת עוברת דרך הגדלת שכר המינימום? האם מעגל העובדים באמת יגדל כתוצאה מן המהלך הזה? האם כל אלה שבוחרים היום לשבת על הברזלים, או בבתי הקפה, כבר בשעות הבוקר, לשחק שש-בש ולקבל הבטחת הכנסה, באמת יתפתו לחפש עבודה לאחר ששכר המינימום יעלה?
מה זה הדבר הזה? מה הם הדיבורים האלה? האם אלה שנות ה 50' של המאה הקודמת?
האם כולנו צריכים לשלם היום בגלל שמשפחות שעלו אז ממרוקו או מעיראק קופחו בידי הממסד המפא"יניקי? אז נכון שאנשים כמו יצחק בן אהרון, בן לתנועה הקיבוצית שהייתה מן הנצלניות הגדולות ביותר של העולים, תמכו הפעם בעמיר פרץ, אז מה?
האם לא ברור שהם עשו זאת כדי לכפר על חטאיהם מן העבר הרחוק? אז למה הרוב הדומם, המתפרנס מעמל כפיו, המשלם את מיסיו בייסורים רבים, צריך להעמיס שוב על כתפיו מאות אלפי פרזיטים, רק כדי לסייע לחבריו של עמיר פרץ מן השמאל הרדיקלי להכות על חטאים שלנו אין כל נגיעה אליהם?
הישועה לשכבות החלשות לא תבוא מעמיר פרץ. מה שהוא יכול להציע להן, זה רק חזרה למעגלי העוני והדכדוך וחוסר האונים. הרכיבה על השד העדתי בוודאי לא תוביל לשום מקום. יש מספיק דוגמאות של אנשים מצליחים מאוד בחברה הישראלית שמה שעמיר פרץ מייצג בוודאי לא שימש להם מודל. לא שלמה בן עמי, ולא שאול מופז, ולא מאיר שטרית, ולא משה קצב, ולא איציק מרדכי ולא דן חלוץ, ולא אלי עמיר ולא עוד רבים-רבים אחרים, באקדמיה או בעולם העסקים, כמו יצחק תשובה ושלמה אליהו, ותקצר כאן היריעה מלהזכיר את כולם, לא הגיעו לאן שהם הגיעו בגלל התבכיינות.
עמיר פרץ הוא לא יותר מאשר גימיק של מסיבה פרועה במיוחד. אסור להרחיק לכת עם זה בבוקר שאחרי.