יתכן ורבים מאתנו חשו בלבול כלשהו שהזכיר הרגשה צורבת של תבוסה בקרב, למשמע דבריהם הנלהבים של יוסי ביילין וחבריו מברכים על הקמת מפלגתו החדשה של שרון. צחצוח חרבות לקרב אמת של חבורת ענק במחנה השמאל, למול מפלגותינו הקטנות והמשוסעות, העסוקות בליקוקי הפצעים הפנימיים וניסיונות נואשים לאיחודים.
הסתכלות עמוקה יותר מעידה כי אותם ברכות ואיחולים של מחנה השמאל להקמת המפלגה החדשה, מזכירים את המאמר הידוע של יואל מרקוס במוצאי הבחירות בשנת 96. אז בירך על בחירתו של שמעון פרס למול יריבו בנימין נתניהו... גם אז היה נראה כי מחנה השמאל צועד למחץ של ניצחון מובטח, אולם הציבור בישראל טרף את הקלפים.
בחירתו של שרון בדרכו החדשה סחפה רבים משותפינו הטבעיים בעיירות הפיתוח, בהם מתגורר ציבור חם, דור שני לחוסי המעברות. גם אלו שלא בהכרח הבינו את פשרם של מעשי שרון, ראו בו מנהיג חזק המוביל דרך וכיוון ונסחפו ברעיון הנסיגות והוויתורים. אלו מצאו עצמם יושבים בחיקם הטבעי, מפלגת הליכוד, וכך מיישמים את מדיניות ז'נווה ללא שרגשותיהם הפנימיים גואים.
הקמת מפלגתו החדשה של שרון, תכניס לתודעתו של כל ליכודניק תומך שרון, את השוני העמוק בין דרכו של שרון לבין הבית הישן והמוכר. הצעד בו בחר שרון בהקמתה, אינו צעד נוסף בדרך ההתרפסות בה בחר, אלא צעד שונה לגמרי, בו טמון החותם והכרה בסטייה החדה.
עובדה זו יהיה עלינו לנצל במערכת הבחירות הקרובה, כדי לשבש את המשך תוכניותיו הזדוניות לעקירות נוספות ביהודה ושומרון.
המפלגה החדשה נבנית על חורבות גוש קטיף וצפון השומרון וכך גם הכיוון והיעד. מפלגה זו תוקם כשעליה יאיר באור בוהק צילם של מראות ההתנתקות. שרון רוצה בכך ויבקש לנצל עובדה זו לחיזוק כוחו. מנגד אנו נעשה הכל כדי לחדד את המסר, כדי שיהיה חד, ישיר וחלק ככל האפשר, ללא חספוסים וללא עקומות. כעת לא נצטרך להיכנס לאותו פרדוקס ישן-חדש אם לנגח את מפלגת הליכוד על פני העבודה חברתה לשלטון. נוכל למקד את החיצים ישירות אל גבו של ראש הממשלה וחבריו, כולם שותפים לדרך ולגירוש. ביתר קלות נוכל לעטור על ראשם אות קין, זאת אם רק נועיל לנצל את המומנטום בציבוריות הישראלית.
אז תשאלו אם זה טוב? אם נמצה את עוצמת יכולת התיעוד וניצור אווירה אמיתית של בחילה מגירוש גוש קטיף אצל כל ליכודניק טיפוסי, זה יעבוד בגדול.
הסתכלות עמוקה יותר מעידה כי אותם ברכות ואיחולים של מחנה השמאל להקמת המפלגה החדשה, מזכירים את המאמר הידוע של יואל מרקוס במוצאי הבחירות בשנת 96. אז בירך על בחירתו של שמעון פרס למול יריבו בנימין נתניהו... גם אז היה נראה כי מחנה השמאל צועד למחץ של ניצחון מובטח, אולם הציבור בישראל טרף את הקלפים.
בחירתו של שרון בדרכו החדשה סחפה רבים משותפינו הטבעיים בעיירות הפיתוח, בהם מתגורר ציבור חם, דור שני לחוסי המעברות. גם אלו שלא בהכרח הבינו את פשרם של מעשי שרון, ראו בו מנהיג חזק המוביל דרך וכיוון ונסחפו ברעיון הנסיגות והוויתורים. אלו מצאו עצמם יושבים בחיקם הטבעי, מפלגת הליכוד, וכך מיישמים את מדיניות ז'נווה ללא שרגשותיהם הפנימיים גואים.
הקמת מפלגתו החדשה של שרון, תכניס לתודעתו של כל ליכודניק תומך שרון, את השוני העמוק בין דרכו של שרון לבין הבית הישן והמוכר. הצעד בו בחר שרון בהקמתה, אינו צעד נוסף בדרך ההתרפסות בה בחר, אלא צעד שונה לגמרי, בו טמון החותם והכרה בסטייה החדה.
עובדה זו יהיה עלינו לנצל במערכת הבחירות הקרובה, כדי לשבש את המשך תוכניותיו הזדוניות לעקירות נוספות ביהודה ושומרון.
המפלגה החדשה נבנית על חורבות גוש קטיף וצפון השומרון וכך גם הכיוון והיעד. מפלגה זו תוקם כשעליה יאיר באור בוהק צילם של מראות ההתנתקות. שרון רוצה בכך ויבקש לנצל עובדה זו לחיזוק כוחו. מנגד אנו נעשה הכל כדי לחדד את המסר, כדי שיהיה חד, ישיר וחלק ככל האפשר, ללא חספוסים וללא עקומות. כעת לא נצטרך להיכנס לאותו פרדוקס ישן-חדש אם לנגח את מפלגת הליכוד על פני העבודה חברתה לשלטון. נוכל למקד את החיצים ישירות אל גבו של ראש הממשלה וחבריו, כולם שותפים לדרך ולגירוש. ביתר קלות נוכל לעטור על ראשם אות קין, זאת אם רק נועיל לנצל את המומנטום בציבוריות הישראלית.
אז תשאלו אם זה טוב? אם נמצה את עוצמת יכולת התיעוד וניצור אווירה אמיתית של בחילה מגירוש גוש קטיף אצל כל ליכודניק טיפוסי, זה יעבוד בגדול.