תהליך שיבת ציון, שהחל טיפין טיפין
קרם לנגד עיננו עור וגידים.
משמים ראינו ניסים
לאתערותא דלתתא עזרה ממרומים.

מסירות נפש נדרשה על כל הר וגבעה
ויהודים הקריבו חיים, תרתי משמע.
מחולות שוממים פרחו ירקות של חיים,
ובתים נבנו על אדמות טרשים.

תהליך שיבת ציון נוסח המאה האחרונה
היה גם נחלת חבל עזה.
ואנחנו, ידענו שאנחנו באמצע הדרך.
ידענו שעדיין רחוקה השלמות,
אבל יחד עם זה, רחוקה הגלות.

ואז בא לו הקוזק הראשי וצבאו
בשם החוק והצדק, לביצוע זממו.
ערכו פוגרום נוסח יהודי
והותירו אותנו בשפל פנימי.

הכבישים שנסללו – נהרסו.
הבתים שנבנו- נותצו.
הגינות- הושמדו בערימות זבל ואשפה.
העצים – תחת מעבה אדמה.
גני הילדים- איי חרבות.
בתי הספר- אבנים שרופות.

פינת החי- שוממה.
פינת המת- ריקה.
בתי הכנסת- גחלים לוחשות.
בתי המדרש- להבות אדומות.
חממות הירק – בגן עדן.
מפעלי תעשיה- עברו לקדם.
גלי הים – מוסיפים להכות.
השמש והשמים- לשתוק.

הקוזקים נוסח תשס"ה
הם מאוד עדינים בשעת עבודה.
הם אינם רוצחים ואינם אונסים.
בנחישות ובשקט, הוראות מבצעים.
הקוזקים הללו, לא הרגו, לא פצעו.
הם פגעו רק ברכוש. את הנפש שלחו.

מלך הקוזקים השלים המשימה.
והארץ חזרה לעצמה, תרתי משמע.
הארץ חזרה להיות חולות ושממה.
ואנשי הארץ האחרת חזרו לשגרה.
השמים מעליהם תכולים כתמיד.

העבודה לוחצת, העומס מחריד.
עסוק כל אחד בפיתו , בביתו.
על מה עוד צריך הוא לתת דעתו?
מלך הקוזקים עסוק בבחירות.
לעמו הוא יציג הוכחות מרשימות.
ואנחנו, אנשי גאולה וחזון,
נמשיך בביתנו לחיות ולישון.

ויוסף?!?
האחים מכרו אותו.
איש אינו יודע היכן הוא.
תחילה, הוא היה זרוק בבור.
האחים, לא רצחו, לא הרגו.
הם אך ורק זרקו.

אח"כ הם דאגו לפיתרונות.
אורחת ישמעאלים, סוחרים, מדינים.
מישהו כבר דואג לאח התמים.
מבית אבא החם, האוהב, המפנק.
לעולם נחשים ועקרבים להיזרק.

מלך הקוזקים השלים המשימה.
הוא כבר עסוק בבניית מפלגה
והאחים? אנחנו?
עוברים למשימה הבאה.
עוברים למה?

מחכים שגם עלינו תעבור, חלילה, כוס התרעלה
יוסף כבר איננו, והקוזק שם ידו גם על בנימין.
האם יש בינינו יהודה, שנפשו בכפו ישים?
בינתיים כולנו דור של גאולה.

ממשיכים לטמון את ראשנו כבת יענה.
צבא הקוזקים הוא שלנו, ואנחנו אותו אוהבים.
נמשיך להיות בו חיילים מצטיינים.
והקוזקים יענישו ועלינו יאיימו.
ואנחנו נוכיח, שדווקא הדתיים תרמו.

כל כך נתאמץ למצוא חן ולהיות בסדר
נתווכח מי טוב יותר, המכינות או ההסדר.
נערוך דיון על הודעת מחילה.
נסלח: כי כמעט "לא הייתה כל עוולה".
והקוזק הראשי, שהשלים המשימה.
ידע שהצבא שלו מוכן לפקודה הבאה.

אפשר לירוק ליהודון בפרצוף.
הוא אפילו לא ישלח לך מבט זעוף.
"אל תתנתקו ממדינת היהודים.
תראו שעוד נצליח להשפיע מבפנים".

הפקודה הבאה היא עניין של זמן.
אח"כ נשפיע כולנו מבפנים על העם.
מהמלונות, ממרכזי הערים,
מישובי לכיש, מאכסניות אורחים.
לא נהייה עוד בישובים סגורים.

תהליך הגאולה בידי אלוקים
אבל לעצור באחת,
היינו צריכים.
לא להוכיח שהתהליך נמשך כפי שהיה.
והארץ שוקטת ובדרכה ממשיכה.

קצת לעצור. קצת לשבור.
ירקתם? לא נעבור.
לא נתגייס לעת עתה
תחפשו אתם אותנו, אל תעשו לנו טובה.

להעלות את כל מוסדות החינוך להפגנה
להודיע שלא נלמד עד לפתרון הבעיה.
לחשוב על כל דרך, שתעשה בלגאן.
שתבהיר, שגם לנו זכויות אדם.

הפגנות ענק היו צריכות רחובות למלא.
זרקתם אנשים ? היכן פיתרונות???
איש לא יכול היה לישון בשקט בביתו.
עת למחות ולעשות למען זרוקי משפחתו.
הדיון האישי והציבורי היה באיך להגיב.
כשהקוזק תוקע בי סכין, כדי להכאיב.

גאווה יהודית- איננה בנמצא.
גאווה לאומית- באו"ם תמצא.
מלך הקוזקים השלים המשימה.
להחריב את הארץ, לערבים למוסרה.
ההצלחה הייתה מעבר למצופה.
והשקט שאחרי – מפז יסולא.

ויוסף??
"ויהי שם בבית הסוהר...
הלוא לאלוקים פיתרונים...". (בראשית מ')