מסע הרכש הפוליטי המתנהל לנגד עינינו, בסגנון הימור בקזינו, חושף כמה אמירות מעניינות על תהליכים בחברה הישראלית. הבורסה היומית מתעדכנת מדי מהדורת חדשות. ולכל מינוי יש פעולת תגמול מהירה. ומכאן גם הסיכון שכותב מאמר זה לוקח על עצמו. שהרי ברכש המטורף הזה, יכולה הרכישה הבאה לטרוף את כל הקלפים ולהפוך כל אמירה על פניה. ועם זאת אני מעז להתבונן במה שיש בידינו כעת.
וננסה, ראשית, להבחין מי אינו מוזמן לחלוקת השלל המובטחת בתחום הציבורי בישראל. הי, אתם באמת סומכים על הבטחותיו של השקרן הזה?
הבולטים ביותר בחסרונם הם אנשי הצבא. אין מאמץ ניכר בכיוונם ואין חיזור אחרי מי שהיו בעלי היוקרה האבסולוטית. מסתבר שגם בשמאל מבינים שיוקרת כוחות הבטחון לסוגיהם נפגעה בגירוש המכוער מקטיף ובפגיעה הנמשכת במגורשים.
גם הניסיון הוכיח כי אנשי הצבא לא הוסיפו כבוד למערכת בעבר. כך, הכשלון המהדהד של אהוד ברק, רמטכ"ל עטור תהילה. ובהמשך ישיר עמרם מצנע שהתבזה עתה עם העצם שזרק לו פינס. כך, היו"ר לשעבר, תא"ל בדימוס, פואד בן אליעזר ועימם מתן וילנאי, חסר המנהיגות שנתון בחקירה. כל אלו מעמעמים מאד את ברק הברזל המצוחצח על כתפיות הגנרלים. ומסתבר שפרץ, שלא קנה את שמו בשדות הקרב, לא מתלהב משמץ של תחרות מהכיוון הזה, ויש עוד. כמו ליפקין שחק שנגוז לחלוטין מהשדה הציבורי או מרדכי שהתרסק כליל.
ב"קדימה", יש כבר גנרל אחד. ועוד איזה גנרל. שרון הרי אינו מחשיב שום לובש מדים מלבד זה הנשקף אליו במראה, ובעצם, הוא אינו "שם" על אף אחד. ובוודאי שאינו מעוניין באנשי צבא בעלי תדמית ציבורית עצמית. מה גם שהם היחידים העלולים לנסות ולהיות כוכבים עצמאיים והוא זקוק רק לחותמות גומי. מעניין שכל אלו יש להם חברים ופנסיה מסודרת וממילא שפע של זמן פנוי לפעילות והם לכאורה, חלומה של כל מפלגה. ועם זאת איש אינו רץ אחריהם. במפד"ל עוד מלקקים את הפצעים מהגיחה של איתם וב"מולדת", טרם עיכלו את אלדד.
גם יתר אנשי הביטחון אינם מבוקשים. השב"כ כבר אינו תואר אטרקטיבי. המוסד, שקט ונעלם. וגם אישים כמו עמי איילון, עוזי דיין, פרי וגילון או דיכטר, אינם שחקנים בבורסת ההימורים. והמשטרה... זו נעצרת כבר במחסום רחוק.
שלא במפתיע דתיים וחרדים כלל אינם ברשימת המבוקשים והשדכנים אינם מחפשים אותם. לא שאריה דרעי אינו מסוגל להלהיב בוחרים ב"קדימה" אלא גם אייכלר יכול להיות רכש מצוין למר"צ או אפילו ל"עבודה". ויש עוד שמות שעלולים לשים אותי ברשימת עוכרי ישראל... אבל כל אלו אינם קלף מנצח מבחינת המפלגות. ללמדנו עד כמה "לא שמים" על בעלי הכיפות, כולם מזלזלים בהם. לכל היותר"יקנו" אותם בזול אחרי הבחירות. וממילא למה "לתרום" להם כסא מבוקש ותחרותי, מבחינת הבוחרים השמאל מבין שחבל על הזמן. אגב, גם הליכוד תפס מזמן שמצביעיו הדתיים הם מסורתיים שאינם מותנים ולו בכסא דתי אחד. בהבט הדתי גם "ערביי מחמד" לא נצפו הן פה והן שם ותחושות העלבון שלהם עשויות להכות ברשימות השמאל בבחירות הבאות. אם כי ניתן לסייג זאת, בביטחון של קרוב לוודאי, שממילא אלו יעדיפו את הרשימות הערביות.
מעניין, שעם כל הדיבורים ה"חברתיים", הכל כך פוליטיקלי קורקט, לא הגיעה שום הצעה אל בוזגלו שהוא בעל בסטה בשוק הכרמל. את העניים מתיימרים לייצג מומחים עם חליפות מעונבות, בעלי משכורות עתק שאינם ששים להתחלק בהן עם אלו שאת האצבעות שלהם הם דורשים. טוב לרכב על הסוס, חבל להאכיל אותו. במקביל, לא הוצעו מקומות לאילי הון, אנשי משק וכלכלה. גם הסיכוי קטן באווירה הנוכחית ה"חברתית". והבה נזכור עוד כי חברי המפלגה הוותיקים, שכל ההצנחות מעל לראשם מותירים אצלם משקע כבד, אם לא ריח לכלוך ממשי, טרם השמיעו את דברם.
אם כן, אז מה יש לנו? מי ומי ההולכים?
פרופסור מול פרופסור. אלו מחפשים את שדה הניסויים הציבורי לתיאוריות שלהם. ולמול אשת תקשורת תצוץ, כנראה, "פה גדול" אחר. למעשה, קשה להבדיל בין אחד לשני. פרופ' רייכמן יכול היה להיות אצל פרץ ופרופ' ברוורמן אצל שרון. גב' יחימוביץ' הייתה יכולה להשתלב גם ב"שינוי" , ב"קדימה" או במר"צ. כולם כל כך דומים עד שגם הפרופסורים יתקשו להגדיר את ההבדלים. חברי הכנסת עצמם נלחמים על השרדותם בלבד. העיקרון המנחה הוא כשמם, חברים בכנסת. לרובם האידיאולוגיה היא כמו זוג גרביים. מחליפים בגלל הצבע או כשהריח כבר בלתי נסבל.
נראה ש"המפץ הגדול" שכולם דיברו עליו אכן מתרחש. אבל בתוצאות שיביאו למפה שונה לחלוטין מכל התחזיות. יתכן וכדאי לגייס למשימה את חתן פרס נובל לתורת המשחקים. פרופ' אומן יכול בלהטוטיו לנחש את האפשרות הריאלית.
וננסה, ראשית, להבחין מי אינו מוזמן לחלוקת השלל המובטחת בתחום הציבורי בישראל. הי, אתם באמת סומכים על הבטחותיו של השקרן הזה?
הבולטים ביותר בחסרונם הם אנשי הצבא. אין מאמץ ניכר בכיוונם ואין חיזור אחרי מי שהיו בעלי היוקרה האבסולוטית. מסתבר שגם בשמאל מבינים שיוקרת כוחות הבטחון לסוגיהם נפגעה בגירוש המכוער מקטיף ובפגיעה הנמשכת במגורשים.
גם הניסיון הוכיח כי אנשי הצבא לא הוסיפו כבוד למערכת בעבר. כך, הכשלון המהדהד של אהוד ברק, רמטכ"ל עטור תהילה. ובהמשך ישיר עמרם מצנע שהתבזה עתה עם העצם שזרק לו פינס. כך, היו"ר לשעבר, תא"ל בדימוס, פואד בן אליעזר ועימם מתן וילנאי, חסר המנהיגות שנתון בחקירה. כל אלו מעמעמים מאד את ברק הברזל המצוחצח על כתפיות הגנרלים. ומסתבר שפרץ, שלא קנה את שמו בשדות הקרב, לא מתלהב משמץ של תחרות מהכיוון הזה, ויש עוד. כמו ליפקין שחק שנגוז לחלוטין מהשדה הציבורי או מרדכי שהתרסק כליל.
ב"קדימה", יש כבר גנרל אחד. ועוד איזה גנרל. שרון הרי אינו מחשיב שום לובש מדים מלבד זה הנשקף אליו במראה, ובעצם, הוא אינו "שם" על אף אחד. ובוודאי שאינו מעוניין באנשי צבא בעלי תדמית ציבורית עצמית. מה גם שהם היחידים העלולים לנסות ולהיות כוכבים עצמאיים והוא זקוק רק לחותמות גומי. מעניין שכל אלו יש להם חברים ופנסיה מסודרת וממילא שפע של זמן פנוי לפעילות והם לכאורה, חלומה של כל מפלגה. ועם זאת איש אינו רץ אחריהם. במפד"ל עוד מלקקים את הפצעים מהגיחה של איתם וב"מולדת", טרם עיכלו את אלדד.
גם יתר אנשי הביטחון אינם מבוקשים. השב"כ כבר אינו תואר אטרקטיבי. המוסד, שקט ונעלם. וגם אישים כמו עמי איילון, עוזי דיין, פרי וגילון או דיכטר, אינם שחקנים בבורסת ההימורים. והמשטרה... זו נעצרת כבר במחסום רחוק.
שלא במפתיע דתיים וחרדים כלל אינם ברשימת המבוקשים והשדכנים אינם מחפשים אותם. לא שאריה דרעי אינו מסוגל להלהיב בוחרים ב"קדימה" אלא גם אייכלר יכול להיות רכש מצוין למר"צ או אפילו ל"עבודה". ויש עוד שמות שעלולים לשים אותי ברשימת עוכרי ישראל... אבל כל אלו אינם קלף מנצח מבחינת המפלגות. ללמדנו עד כמה "לא שמים" על בעלי הכיפות, כולם מזלזלים בהם. לכל היותר"יקנו" אותם בזול אחרי הבחירות. וממילא למה "לתרום" להם כסא מבוקש ותחרותי, מבחינת הבוחרים השמאל מבין שחבל על הזמן. אגב, גם הליכוד תפס מזמן שמצביעיו הדתיים הם מסורתיים שאינם מותנים ולו בכסא דתי אחד. בהבט הדתי גם "ערביי מחמד" לא נצפו הן פה והן שם ותחושות העלבון שלהם עשויות להכות ברשימות השמאל בבחירות הבאות. אם כי ניתן לסייג זאת, בביטחון של קרוב לוודאי, שממילא אלו יעדיפו את הרשימות הערביות.
מעניין, שעם כל הדיבורים ה"חברתיים", הכל כך פוליטיקלי קורקט, לא הגיעה שום הצעה אל בוזגלו שהוא בעל בסטה בשוק הכרמל. את העניים מתיימרים לייצג מומחים עם חליפות מעונבות, בעלי משכורות עתק שאינם ששים להתחלק בהן עם אלו שאת האצבעות שלהם הם דורשים. טוב לרכב על הסוס, חבל להאכיל אותו. במקביל, לא הוצעו מקומות לאילי הון, אנשי משק וכלכלה. גם הסיכוי קטן באווירה הנוכחית ה"חברתית". והבה נזכור עוד כי חברי המפלגה הוותיקים, שכל ההצנחות מעל לראשם מותירים אצלם משקע כבד, אם לא ריח לכלוך ממשי, טרם השמיעו את דברם.
אם כן, אז מה יש לנו? מי ומי ההולכים?
פרופסור מול פרופסור. אלו מחפשים את שדה הניסויים הציבורי לתיאוריות שלהם. ולמול אשת תקשורת תצוץ, כנראה, "פה גדול" אחר. למעשה, קשה להבדיל בין אחד לשני. פרופ' רייכמן יכול היה להיות אצל פרץ ופרופ' ברוורמן אצל שרון. גב' יחימוביץ' הייתה יכולה להשתלב גם ב"שינוי" , ב"קדימה" או במר"צ. כולם כל כך דומים עד שגם הפרופסורים יתקשו להגדיר את ההבדלים. חברי הכנסת עצמם נלחמים על השרדותם בלבד. העיקרון המנחה הוא כשמם, חברים בכנסת. לרובם האידיאולוגיה היא כמו זוג גרביים. מחליפים בגלל הצבע או כשהריח כבר בלתי נסבל.
נראה ש"המפץ הגדול" שכולם דיברו עליו אכן מתרחש. אבל בתוצאות שיביאו למפה שונה לחלוטין מכל התחזיות. יתכן וכדאי לגייס למשימה את חתן פרס נובל לתורת המשחקים. פרופ' אומן יכול בלהטוטיו לנחש את האפשרות הריאלית.