הויכוח החריף בין יעקב ללבן בסיומה של הפרשה מאפשר לנו לקבל איזשהו מושג על גדלותו של יעקב אבינו. ויכוח זה מתעורר בשעת כעס, על עצם הסיטואציה המשפילה של רדיפה וחיפוש בכליו של החתן והעובד הנאמן כל כך. רק קפדנותו של יעקב שהתעוררה באותה שעה היא זו שמבררת לנו התמונה במלואה, של עובד מסור ונאמן שלא עשה לעצמו שום הנחה, אף על פי שלבן העומד מולו לא עמד בתנאי השכר שהבטיח לו, אלא החליף את משכורתו עשרת מונים.
המדרש (ב"ר, פר' עד) התפעל כל כך מן הסגנון הרך והענייני של בחיר האבות בתוכחתו ללבן, על שדיבר עימו דברים רכים ונפייס עימו מהר - "קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים" (עיין בהקדמת הנצי"ב לספר בראשית). אך לא רק מן הסגנון יש להתפעל אלא בעיקר מן התוכן. שכן תוכחה זו עוסקת מעט מאוד בעוולות של לבן, אלא בעיקר במסירותו של יעקב לשמירת הצאן. מסירות זו הביאה אותו לעירנות מתמדת ביום ובלילה, בחום ובקרח, הרבה מעבר למקובל בין רועי הצאן.
יעקב אבינו מעיד כיצד החמיר על עצמו הרבה מעבר לחובתו ההלכתית, ולא הסתפק בשמירה רגילה הפוטרת את השומר מהשגחה יתירה על הצאן כ"חזני מתא" (עיין ב"מ צג, ב), ומשום כך ראה את עצמו אחראי לטריפתו. ומה שמבליט עוד יותר את יושרו של יעקב היא מידת הרמאות של לבן, שלא ויתר על אף הזדמנות להונות את חתנו עצמו ובשרו ולעשוק את שכרו.
כל מי שעסק מימיו בשמירה יכול להעיד עד כמה משימה שוחקת זו תלויה ביושרו הפנימי של השומר ובהזדהותו עם תפקידו. שעות רבות יכולות לעבור בלא כל התרחשות חריגה, ולהשרות עליו אווירה של שאננות ואפטיות. ורק משמעת עצמית חזקה מאפשרת לו להתמיד במשימה מונוטנית זו בנאמנות כה גדולה.
ולא בכדי מלאכה זו עומדת בתחתית סולם השכר והסיפוק המקצועי, ואפילו נכה קשה "רואין אותו כאילו הוא שומר קישואים". ולמען מי? למען לבן הרמאי שגומל לי על נאמנותי בדרך בוגדנית? האם אין מקום להתאים את מוסר העבודה הגבוה שלי למוסר התשלומים הירוד שלו? כמי שבילה שעות רבות בשמירה אני יכול להעיד על עוצמת התסכול של השומר שמתעוררת דווקא בשעת השמירה לעוולות שנעשו לו, כמו איחור בהחלפה או אי צדק בשיבוץ, ויש לכך השפעה מיידית על המשך תפקודו.
ודווקא משום כך אישיותו של יעקב בחיר האבות בולטת במידת האמת שלה - "תתן אמת ליעקב". יעקב מלמדנו שערך הנאמנות והמסירות אינו נמדד בקנה המידה השפל של לבן אלא במושגים אחרים לגמרי של נצח. סידור היחסים המורכב בינו לבין לבן אומנם מחייב לרכוש מיומנות בתחומים אפלים של תככים ומרמה ולהשתמש בהם בעת הצורך - "עם עיקש תתפתל", אך אוי לו לאדם שמשתעבד להם ומתרגל גם הוא לחיות לאורם. איש אמת כיעקב יודע לראות את הערך בעצם העמידה בדבריו, ולהבין כי ה' הוא זה שגלגל לפניו את התפקיד החשוב של שמירת הצאן, ולו הוא צריך לתת דין וחשבון על נאמנותו - "את עוניי ואת יגיע כפי ראה אלוקים ויוכח אמש".
וכשם שהאמונה של יעקב העמיקה בו את הנאמנות לדרכו הנאמנה, כך גם אנו נזכה ללכת בדרכו.
המדרש (ב"ר, פר' עד) התפעל כל כך מן הסגנון הרך והענייני של בחיר האבות בתוכחתו ללבן, על שדיבר עימו דברים רכים ונפייס עימו מהר - "קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים" (עיין בהקדמת הנצי"ב לספר בראשית). אך לא רק מן הסגנון יש להתפעל אלא בעיקר מן התוכן. שכן תוכחה זו עוסקת מעט מאוד בעוולות של לבן, אלא בעיקר במסירותו של יעקב לשמירת הצאן. מסירות זו הביאה אותו לעירנות מתמדת ביום ובלילה, בחום ובקרח, הרבה מעבר למקובל בין רועי הצאן.
יעקב אבינו מעיד כיצד החמיר על עצמו הרבה מעבר לחובתו ההלכתית, ולא הסתפק בשמירה רגילה הפוטרת את השומר מהשגחה יתירה על הצאן כ"חזני מתא" (עיין ב"מ צג, ב), ומשום כך ראה את עצמו אחראי לטריפתו. ומה שמבליט עוד יותר את יושרו של יעקב היא מידת הרמאות של לבן, שלא ויתר על אף הזדמנות להונות את חתנו עצמו ובשרו ולעשוק את שכרו.
כל מי שעסק מימיו בשמירה יכול להעיד עד כמה משימה שוחקת זו תלויה ביושרו הפנימי של השומר ובהזדהותו עם תפקידו. שעות רבות יכולות לעבור בלא כל התרחשות חריגה, ולהשרות עליו אווירה של שאננות ואפטיות. ורק משמעת עצמית חזקה מאפשרת לו להתמיד במשימה מונוטנית זו בנאמנות כה גדולה.
ולא בכדי מלאכה זו עומדת בתחתית סולם השכר והסיפוק המקצועי, ואפילו נכה קשה "רואין אותו כאילו הוא שומר קישואים". ולמען מי? למען לבן הרמאי שגומל לי על נאמנותי בדרך בוגדנית? האם אין מקום להתאים את מוסר העבודה הגבוה שלי למוסר התשלומים הירוד שלו? כמי שבילה שעות רבות בשמירה אני יכול להעיד על עוצמת התסכול של השומר שמתעוררת דווקא בשעת השמירה לעוולות שנעשו לו, כמו איחור בהחלפה או אי צדק בשיבוץ, ויש לכך השפעה מיידית על המשך תפקודו.
ודווקא משום כך אישיותו של יעקב בחיר האבות בולטת במידת האמת שלה - "תתן אמת ליעקב". יעקב מלמדנו שערך הנאמנות והמסירות אינו נמדד בקנה המידה השפל של לבן אלא במושגים אחרים לגמרי של נצח. סידור היחסים המורכב בינו לבין לבן אומנם מחייב לרכוש מיומנות בתחומים אפלים של תככים ומרמה ולהשתמש בהם בעת הצורך - "עם עיקש תתפתל", אך אוי לו לאדם שמשתעבד להם ומתרגל גם הוא לחיות לאורם. איש אמת כיעקב יודע לראות את הערך בעצם העמידה בדבריו, ולהבין כי ה' הוא זה שגלגל לפניו את התפקיד החשוב של שמירת הצאן, ולו הוא צריך לתת דין וחשבון על נאמנותו - "את עוניי ואת יגיע כפי ראה אלוקים ויוכח אמש".
וכשם שהאמונה של יעקב העמיקה בו את הנאמנות לדרכו הנאמנה, כך גם אנו נזכה ללכת בדרכו.