לאחרונה התפרסמו שני דו"חות שונים של שני גופים שונים, שהם בעצם שני צדדים של אותה מטבע. הראשון הוא דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" המעיד על עלייה חדה בכמות הנזקקים בישראל והחשש הכבד של משפחות להיכלל תחת ההגדרה של "עניים", השני הוא דו"ח של מרכז "טאוב" לחקר החברה המעיד כי ישראל היא מהמובילות במדינות המתועשות, ברמת הפערים והקיטוב בין תלמידיה ובהישגי התלמידים.

נתונים קשים וכואבים אלו מחייבים אותנו להעלות נושא שקצת נשכח וחדלו מלעסוק בו, אולי מתוך ייאוש או מחשבה של חוסר סיכוי להצליח, נושא שבמובן מסוים מעצים חלק מהנתונים הנ"ל. כוונתי לתשלומי ההורים בבתי הספר. אותם תשלומים עבור שירותים ופעילויות במוסדות החינוך אשר המדינה אינה מחויבת, לכאורה, לספק אותם חינם.

המציאות העכשווית מחייבת אותנו לערוך חשיבה מחודשת בנושא תשלומי ההורים.

כחבר ועדת החינוך אני מעיד כי הוועדה הרבתה לעסוק בשנים האחרונות בנושא תשלומי ההורים. פעלנו להוריד את גובה התשלומים ולהגביר את האכיפה של איסור הגבייה החורגת מן הסכומים המאושרים.

הוועדה אישרה את התשלומים, אך דרשה כי משרד החינוך יתקין תקנות המסדירות את האכיפה בנושא, וכן יציג תוכנית לצמצום הדרגתי של התשלומים עד לביטולם בתוך חמש שנים.

בזמנו אף הגשתי הצעת חוק לביטול תשלומי ההורים. בשיחה שניהלתי עם שרת החינוך, הבעתי את נכונותי לתאם איתה כל מהלך בקידום החוק ולעבוד בשיתוף פעולה. לצערי הרב, משיקולים פוליטיים צרים, החליטה הממשלה להתנגד להצעה והפילה אותה בהצבעה בכנסת.

חלק נכבד מאותם תשלומים מיועד, כאמור, לפעילויות שנעשות בבית הספר ויש להם מטרה חינוכית מובהקת.

טיולים וסיורים בארץ וכן פעילויות חברתיות שכאלה חייבות להיות חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים, על כן לא יעלה על הדעת לבקש עבורם כסף מהורים. ישנם תלמידים רבים שללא הפעילות בבתי הספר לא היו מכירים כלל את הארץ, את מקומותיה ההיסטוריים ומורשת קרב.

עוד דבר חשוב יש לומר, תשלומי הורים גורמים לפערים גדולים בחברה ומשאירים שוב את מחוסרי האמצעים מופלים לרעה. הם יוצרים מצב שבו האפשרות של הורים לרשום את ילדיהם ללימודים בבית ספר מסוים תלויה ביכולתם הכלכלית, מצב שיוצר תחושת קיפוח ותסכול.

חז"ל כבר לימדונו: "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". במדינת ישראל אסור להסכים למציאות בה אנשים נמנעים לשלוח ילדיהם למוסדות חינוך בגלל מחיר.

העומס הכספי המוטל על ההורים גדול, ואין התחשבות בהכנסות ההורים וביכולתם לעמוד בדרישות לתשלום. רבים מן ההורים סבורים שסוחטים אותם עד כדי גניבת כספים עבור שירותים שהרשויות חייבות להעניק חינם.

כאשר אנו מדברים על החינוך הדתי, הרי שהדבר חמור הרבה יותר כי יש בכך סתירה לחינוך של תורה שהוא שוויוני במהותו.

אתה יוצר מצב שבישיבות תיכוניות ובאולפנות ,לדוגמא, יכולים ללמוד רק בעלי יכולת. התשלומים במוסדות אלו גבוהים בצורה משמעותית מכל מוסד אחר וזאת בין השאר עקב הזנה, פנימיות ותוספת שעות. רבים מהתלמידים באים ממשפחות ברוכות ילדים המתקשות לעמוד בתשלומים אלה. ישנם כאלה המעדיפים מסיבה זו לשלוח את ילדיהם לתיכון דתי ולפעמים להתפשר על התוכן כדי שיוכלו לעמוד בעלות.

לחלק מהתשלומים אכן יש הצדקה כגון: עלות הפנימייה, תוספת שעות וכדומה. אבל צריך לזכור שאילו תשלומי ההורים היו מתבטלים, אזי הדבר היה פותח את דלת עולם התורה בפני נערים ונערות רבים יותר. בענייני הכספים חייבים ליצור שקיפות גדולה יותר של המוסדות. הורים ששולחים את ילדיהם למוסד החינוכי חייבים לתת אמון מלא במוסד.

לא זו הייתה כוונת המנהיגים שחוקקו את חוק חינוך חובה, ודיברו על לימוד חינם לכל ילדי ישראל. התחייבויות משרד החינוך להוריד בכל שנה את התשלומים נשארות על הנייר בלבד, נראה כי הם הולכים בדיוק בדרך ההפוכה, והתשלומים האלו רק עולים כל הזמן.

עם קריסת ממשלת השחיתות של שרון, מגיעה אולי הזדמנות לחולל מהפך אמיתי שיקדם אותנו להיות חברה מתוקנת יותר, הנותנת הזדמנות לכל ילד להתגדל בחינוך לפי תוכן ולא לפי מחיר.

בכל ממשלה עתידית חייב כל מי שחינוך ילדי ישראל יקר לו להתעקש שתשלומי ההורים יבוטלו.

האחריות היא של כולנו.