שני שמות ניתנו ליעקב אבינו. בתחילה יעקב. השם ניתן לו על שם "וידו אחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב" (בראשית כ"ה, כ"ו). יש מפרשים שהקב"ה קראו יעקב, ויש אומרים שאביו קרא לו יעקב. על שם אחיזת העקב (רש"י שם). גם עשיו התייחס לשם יעקב באומרו: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים את ברכותי לקח והנה לקח את בכורתי" (כ"ז, ל"ו).
ואחר כך, כאשר נאבק עם שרו של עשיו וניצח אותו אמר לו "לא יעקב יאמר שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (ל"ב, כ"ט). מפרש רש"י: לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה וגילוי פנים וסופך שהקב"ה יגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך ושם הוא מברכך ואני שם אהיה ואודה לך עליהם. ואכן כאשר יעקב אבינו מגיע לבית אל נגלה אליו הקב"ה ומברך אותו: "ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא שמו ישראל" (ל"ה, י').
ישראל לשון שר ונגיד. ואכן שתי בחינות בעם ישראל, בחינת יעקב ובחינת ישראל. כשאנו עדיין בגלות מושפלים, כשלא נגלית לעין כל סגולת עם ישראל וייעודו, אנו נקראים יעקב מלשון עקב. אבל כשישראל נגאלים ושבים לארץ ישראל אנו בבחינת ישראל. וכיום הזה שמדינתנו נקראת "מדינת ישראל" וכדברי חז"ל: "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, לא שיעקב יעקר ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו" (ברכות י"ב, ב').
ועל זאת אנו אומרים בתפילה "עצת יעקב בנך בכורך, שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו, קראת את שמו ישראל וישורון" (תפילת שחרית).
נכון לעכשיו "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו" שאנו זוכים לחיות במדינה הנקראת "ישראל", כפי שהובטח לנו על ידי השם יתברך: "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך". מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם, דרכה מתגלה ותתגלה יותר ויותר מלכות ה' בעולם עד שכל באי עולם יכירו שה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. יוצאים אנו מהגלות שהיא בבחינת עקב, וזוקפים את קומתנו וראשנו שהוא בחינת ישראל.
אבל עדיין לא הגענו לזקיפות קומה שלמה, עדיין מתחוללים במדינת ישראל מאבקים על דמותה של המדינה. יש השקפה האומרת שעם ישראל ככל העמים ומדינת ישראל ככל המדינות שואפת להידמות לכל העמים בתרבות בחינוך במערכות השלטוניות והמשפטיות - והתוצאה היא טשטוש הזהות היהודית והתרחקות מהשורשים והמסורת, והתוצאה הידרדרות מוסרית, הנמכת קומתה של האומה והשפלת ערכה בעיני עצמנו ובעיני אומות העולם.
עם בלי זהות ובלי ייעוד, הוא בבחינת עב"ם, עם בלתי מזוהה, ובאין זהות אין גם ייעוד, ובאין ייעוד אין חזון ובאין חזון יפרע עם...
לעומת ההשקפה האומרת ישראל ככל העמים, ומדינת כל יושביה, ניצבת השקפת העולם האמונית הטוענת בכל תוקף שישראל אינם ככל העמים, ישראל אור לעמים, ישראל הוא עם סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש שנבחר על ידי בורא עולם להיות לברכה ולאור לעולם. מדינת ישראל לא רק מקלט לעם ישראל, אלא מגדלור הבא להאיר לאומות העולם. כשם שכבר הובטח על ידי השם יתברך לאברהם אבינו "ואעשך לגוי גדול בארץ והיה ברכה ונברכו בך כל משפחות האדמה".
המאבק על דמותה היהודית של מדינת ישראל, אנו מובטחים ובטוחים שיתקיימו הדברים שאנו אומרים יום יום: "ואני זאת בריתי אתם אמר ד', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומיפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם", כי נצח ישראל לא ישקר.
בציפייה לישועה השלמה.
ואחר כך, כאשר נאבק עם שרו של עשיו וניצח אותו אמר לו "לא יעקב יאמר שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (ל"ב, כ"ט). מפרש רש"י: לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה וגילוי פנים וסופך שהקב"ה יגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך ושם הוא מברכך ואני שם אהיה ואודה לך עליהם. ואכן כאשר יעקב אבינו מגיע לבית אל נגלה אליו הקב"ה ומברך אותו: "ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא שמו ישראל" (ל"ה, י').
ישראל לשון שר ונגיד. ואכן שתי בחינות בעם ישראל, בחינת יעקב ובחינת ישראל. כשאנו עדיין בגלות מושפלים, כשלא נגלית לעין כל סגולת עם ישראל וייעודו, אנו נקראים יעקב מלשון עקב. אבל כשישראל נגאלים ושבים לארץ ישראל אנו בבחינת ישראל. וכיום הזה שמדינתנו נקראת "מדינת ישראל" וכדברי חז"ל: "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, לא שיעקב יעקר ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו" (ברכות י"ב, ב').
ועל זאת אנו אומרים בתפילה "עצת יעקב בנך בכורך, שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו, קראת את שמו ישראל וישורון" (תפילת שחרית).
נכון לעכשיו "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו" שאנו זוכים לחיות במדינה הנקראת "ישראל", כפי שהובטח לנו על ידי השם יתברך: "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך". מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם, דרכה מתגלה ותתגלה יותר ויותר מלכות ה' בעולם עד שכל באי עולם יכירו שה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. יוצאים אנו מהגלות שהיא בבחינת עקב, וזוקפים את קומתנו וראשנו שהוא בחינת ישראל.
אבל עדיין לא הגענו לזקיפות קומה שלמה, עדיין מתחוללים במדינת ישראל מאבקים על דמותה של המדינה. יש השקפה האומרת שעם ישראל ככל העמים ומדינת ישראל ככל המדינות שואפת להידמות לכל העמים בתרבות בחינוך במערכות השלטוניות והמשפטיות - והתוצאה היא טשטוש הזהות היהודית והתרחקות מהשורשים והמסורת, והתוצאה הידרדרות מוסרית, הנמכת קומתה של האומה והשפלת ערכה בעיני עצמנו ובעיני אומות העולם.
עם בלי זהות ובלי ייעוד, הוא בבחינת עב"ם, עם בלתי מזוהה, ובאין זהות אין גם ייעוד, ובאין ייעוד אין חזון ובאין חזון יפרע עם...
לעומת ההשקפה האומרת ישראל ככל העמים, ומדינת כל יושביה, ניצבת השקפת העולם האמונית הטוענת בכל תוקף שישראל אינם ככל העמים, ישראל אור לעמים, ישראל הוא עם סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש שנבחר על ידי בורא עולם להיות לברכה ולאור לעולם. מדינת ישראל לא רק מקלט לעם ישראל, אלא מגדלור הבא להאיר לאומות העולם. כשם שכבר הובטח על ידי השם יתברך לאברהם אבינו "ואעשך לגוי גדול בארץ והיה ברכה ונברכו בך כל משפחות האדמה".
המאבק על דמותה היהודית של מדינת ישראל, אנו מובטחים ובטוחים שיתקיימו הדברים שאנו אומרים יום יום: "ואני זאת בריתי אתם אמר ד', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומיפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם", כי נצח ישראל לא ישקר.
בציפייה לישועה השלמה.