גם אסטרטג בחירות קר ונטול אידיאולוגיה לא ימליץ למועמדי הליכוד להיכנס עם שרון לתחרות מקיאבליסטית, מי יותר ציני ומי יותר חף מנאמנות לעקרונות ודבקות באידיאלים. מול נבחרת החלומות של שרון, פשוט אין לו סיכוי.
וגם ההדחקות אל "המרכז" לא תועיל, מפני ש"קדימה" עם רמון מכאן והנגבי מכאן ורייכמן באמצע, כבר תפסה בו כל מקום פנוי וגם שינוי שם. ופרץ נדחק פנימה, ואפילו אורלב מן המפד"ל כבר מנסה להכניס רגל. סכנת נפשות מן הצפיפות.
בסיטואציה כזאת אמרו המומחים למתמודד קלינטון: עזוב אותך ממדיניות החוץ של בוש (האב): IT'S THE ECONOMY STUPID! כלומר: זו הכלכלה, טמבל. והעלוהו לשלטון. כך גם חולל עמיר פרץ את המפנה שלו בקריאה: "זה העוני, טמבל!".
אסטרטג חכם היה מחפש למתמודדי הליכוד את המקום הפנוי שממש מחכה להם, את הזווית המפתיעה והחסרה. את הקריאה: "זו הציונות, זו ארץ ישראל טמבל".
כי מה יש למועמדי הליכוד להציע חוץ ממותג שנעשה ריק מתוכן, גם אם אלף פעמים יקראו לו "בית"? את המסר "המרכזי" ירושלים והגושים, עם או בלי בקעת הירדן, לפי מצב הרוח, שכבר חתומים עליו משרון והנגבי ועד לפרס ורמון? רק מקומו של הימין בבמה הפוליטית הישראלית עדיין ריק.
מופז נבהל לראות את פייגלין מנסה לתפוס את המקום הזה, ותובע בהיסטריה את גירושו. כשהתקשה, בגלל ידיו המגואלות מההתנתקות, למלא בעצמו את הוואקום הזה, נאלץ לזחול בחזרה אל מקומו הטבעי, כעושה דברו הממושמע של שרון. גם ידי סילבן שלום מגואלות בכתם שירותי העזר שנתן לגירוש, וגם נתניהו אינו נקי מאשמה. אולם אסטרטג חכם היה מטווה להם דרך כיצד למתוח קו על העבר ולהציג לבוחר, במקום תעתועי השמאל ו"המרכז" לדורותיהם.
כולם וריאציות על הנוסחה: "אדמה תמורת שלום" , נוסחה ארורה שכבר קברה כאן למעלה מ-1,500 יהודים ולפחות כפול מזה ערבים, ואת השלום רק הרחיקה חלופה ימנית אמיצה ובעיקר כנה: שלילת המדינה הפלסטינית השנייה, במערב הירדן, יחד עם מפת הדרכים המקימה מדינה זו על כל שטחי יש"ע כולל ירושלים, ומקבלת את עיקרון החזרת הפליטים הערבים.
קביעת העיקרון, שאין עוקרים ואין מגרשים יהודים משום מקום, באותה המידה שאין עושים זאת לערבים.
תוכנית אוטונומיה לערביי יש"ע, לקראת היום בו לא יוכלו לשאת עוד את שלטון הכנופיות, את העריצות, השחיתות, האנרכיה, העוני והרציחות שהם הפירות המורעלים של הסכם אוסלו ו"תוכנית ההתנתקות".
רפורמה ציונית, לאומית-יהודית בחינוך. בתרבות ובאקדמיה, במערכת המשפט ובתקשורת, במדיניות הביטחון, החוץ וההסברה לעולם וליהדות הגולה. חידוש ההתיישבות בכל רחבי הארץ, החייאת רוח ההתנדבות וחזרה אל המקורות.
"האם זה לא ייראה ימני מידי ולא יזיק לכם"? אוהבים שדרים לאתגר מרואיינים מהליכוד, והטמבלים מיד מתכווצים ומתנצלים, מתחבאים בפינה המרכזית הבטוחה, נכנעים לתכתיב החבוי בשאלתו של המראיין, שבדרך כלל נמנה עם השמאל המגויס. במקום להפוך את הקערה על פיה, לחדש ולהפתיע: כן, אדוני, ימין ועוד איך.
"שחור זה יפה", הכריזו השחורים כאשר העזו לזקוף את קומתם השחוחה בפני פסקי דיניהם של הלבנים. בעניינים של דעות כבעניינים של טעם טוב.
רק אם הליכוד ומנהיגיו יקומו שוב על רגליהם ויזקפו את קומתם האידיאולוגית, אז יהיה להם עוד סיכוי.
וגם ההדחקות אל "המרכז" לא תועיל, מפני ש"קדימה" עם רמון מכאן והנגבי מכאן ורייכמן באמצע, כבר תפסה בו כל מקום פנוי וגם שינוי שם. ופרץ נדחק פנימה, ואפילו אורלב מן המפד"ל כבר מנסה להכניס רגל. סכנת נפשות מן הצפיפות.
בסיטואציה כזאת אמרו המומחים למתמודד קלינטון: עזוב אותך ממדיניות החוץ של בוש (האב): IT'S THE ECONOMY STUPID! כלומר: זו הכלכלה, טמבל. והעלוהו לשלטון. כך גם חולל עמיר פרץ את המפנה שלו בקריאה: "זה העוני, טמבל!".
אסטרטג חכם היה מחפש למתמודדי הליכוד את המקום הפנוי שממש מחכה להם, את הזווית המפתיעה והחסרה. את הקריאה: "זו הציונות, זו ארץ ישראל טמבל".
כי מה יש למועמדי הליכוד להציע חוץ ממותג שנעשה ריק מתוכן, גם אם אלף פעמים יקראו לו "בית"? את המסר "המרכזי" ירושלים והגושים, עם או בלי בקעת הירדן, לפי מצב הרוח, שכבר חתומים עליו משרון והנגבי ועד לפרס ורמון? רק מקומו של הימין בבמה הפוליטית הישראלית עדיין ריק.
מופז נבהל לראות את פייגלין מנסה לתפוס את המקום הזה, ותובע בהיסטריה את גירושו. כשהתקשה, בגלל ידיו המגואלות מההתנתקות, למלא בעצמו את הוואקום הזה, נאלץ לזחול בחזרה אל מקומו הטבעי, כעושה דברו הממושמע של שרון. גם ידי סילבן שלום מגואלות בכתם שירותי העזר שנתן לגירוש, וגם נתניהו אינו נקי מאשמה. אולם אסטרטג חכם היה מטווה להם דרך כיצד למתוח קו על העבר ולהציג לבוחר, במקום תעתועי השמאל ו"המרכז" לדורותיהם.
כולם וריאציות על הנוסחה: "אדמה תמורת שלום" , נוסחה ארורה שכבר קברה כאן למעלה מ-1,500 יהודים ולפחות כפול מזה ערבים, ואת השלום רק הרחיקה חלופה ימנית אמיצה ובעיקר כנה: שלילת המדינה הפלסטינית השנייה, במערב הירדן, יחד עם מפת הדרכים המקימה מדינה זו על כל שטחי יש"ע כולל ירושלים, ומקבלת את עיקרון החזרת הפליטים הערבים.
קביעת העיקרון, שאין עוקרים ואין מגרשים יהודים משום מקום, באותה המידה שאין עושים זאת לערבים.
תוכנית אוטונומיה לערביי יש"ע, לקראת היום בו לא יוכלו לשאת עוד את שלטון הכנופיות, את העריצות, השחיתות, האנרכיה, העוני והרציחות שהם הפירות המורעלים של הסכם אוסלו ו"תוכנית ההתנתקות".
רפורמה ציונית, לאומית-יהודית בחינוך. בתרבות ובאקדמיה, במערכת המשפט ובתקשורת, במדיניות הביטחון, החוץ וההסברה לעולם וליהדות הגולה. חידוש ההתיישבות בכל רחבי הארץ, החייאת רוח ההתנדבות וחזרה אל המקורות.
"האם זה לא ייראה ימני מידי ולא יזיק לכם"? אוהבים שדרים לאתגר מרואיינים מהליכוד, והטמבלים מיד מתכווצים ומתנצלים, מתחבאים בפינה המרכזית הבטוחה, נכנעים לתכתיב החבוי בשאלתו של המראיין, שבדרך כלל נמנה עם השמאל המגויס. במקום להפוך את הקערה על פיה, לחדש ולהפתיע: כן, אדוני, ימין ועוד איך.
"שחור זה יפה", הכריזו השחורים כאשר העזו לזקוף את קומתם השחוחה בפני פסקי דיניהם של הלבנים. בעניינים של דעות כבעניינים של טעם טוב.
רק אם הליכוד ומנהיגיו יקומו שוב על רגליהם ויזקפו את קומתם האידיאולוגית, אז יהיה להם עוד סיכוי.