המחנה הלאומי סימן לעצמו את בנימין נתניהו כראש הממשלה הבא מבחינתו. הוא היחיד שמעמיד אלטרנטיבה שלטונית לשרון ולשמאל, הוא מנהל כלכלה של שוק חופשי, הוא חוזר ואומר ש"תוכנית ההתנתקות" הייתה חסרת תועלת, ושתחת כהונתו הוא יממש את סיסמתו הידועה: "יתנו, יקבלו, לא יתנו, לא יקבלו". בעצם, המחנה הלאומי סימן את נתניהו ככתום.
טענה רווחת תמיד בענייני פוליטיקה ומדיניות היא שלציבור יש זיכרון קצר. ובכן, מסתבר גם שלמחנה הלאומי יש זיכרון קצר במיוחד.
האם המחנה הלאומי כבר שכח שנתניהו היה בממשלת ההתנתקות כמעט עד הדקה התשעים? האם הוא שכח את התקפלותו המבישה יחד עם לבנת, כץ ושותפיהם בזמן ההצבעה על התוכנית? אחרי הפרישה מהממשלה נתניהו התחיל לבקר את התוכנית ואת שרון כאילו כלום לא קרה מספר ימים לפני כן, והמחנה הלאומי פשוט קונה את זה לחלוטין.
בנוסף, האם המחנה הלאומי שכח את "הסכם וואי", את מסירת חברון לידי הרשות הפלסטינית, את הפעימות, את המשא ומתן עם ערפאת? נתניהו הוא אדם שבהחלט מוכן לויתורים כואבים, אך ההבדל היחיד בינו לבין שרון הוא דרישת התמורה, שהרבה פעמים היא מזערית ביותר.
אסור להסתנוור מדברי הבחירות של נתניהו. הרי פרישתו והתקפותיו היו מתוכננות בקפידה, תוך ידיעה שבבחירות הבאות הוא יעמוד מול שרון, ושהוא ימקם את עצמו במשבצת הימין. אכן, לצערנו, אין אלטרנטיבה שלטונית ראויה יותר: לפייגלין אין סיכוי ממשי להיבחר לראשות הליכוד, וגם אם היה נבחר, הוא כבר ממזמן מותג של קיצוניות ומשיחיות, ולכן אין לו סיכוי להיות ראש הממשלה. אולי בעוד 4 שנים, עם עבודה קשה ואמיצה, יוכל סוף סוף לצאת מהמשבצת השקרית הזאת. לנדאו היה הרבה יותר סביר, פרישתו מהממשלה בשלב המוקדם של "תוכנית ההתנתקות" והיותו חילוני העמידו אותו במשבצת הימני, האותנטי והחילוני, אך גם לו לא היה סיכוי רב ביותר להיבחר לראשות הממשלה, שכן גם הוא ממותג כקיצוני, וגם חסרה לו הכריזמה הדרושה כדי לשלהב את הציבור להצביע בעדו ובעד דרכו.
מכאן יוצא שנתניהו הוא ברירת המחדל, או הרע במיעוטו. נכון לעכשיו, נתניהו הוא היחיד שממותג בתור ימין-מתון, ובעל קבלות כלכליות מוצלחות ביותר. הוא גם היחיד מבין מועמדי הליכוד שיש לו את הכריזמה הדרושה לראש ממשלה. המחנה הלאומי אכן צריך לעמוד מאחוריו ולתמוך בו לראשות הממשלה, אבל אסור בתכלית האיסור שיסתנוור מדבריו ויאמין להבטחותיו. לאיש הזה יש היסטוריה לא קצרה של ויתורים ופשרות מדיניות ללא תועלת, והוא תמיד ייזכר בתור אחד שנשאר בממשלה לכל אורך הדיבורים על "תוכנית ההתנתקות". אומנם נתניהו אינו שקרן פתולוגי כמו שרון, אך הוא עדיין פוליטיקאי. חובה לזכור זאת.
טענה רווחת תמיד בענייני פוליטיקה ומדיניות היא שלציבור יש זיכרון קצר. ובכן, מסתבר גם שלמחנה הלאומי יש זיכרון קצר במיוחד.
האם המחנה הלאומי כבר שכח שנתניהו היה בממשלת ההתנתקות כמעט עד הדקה התשעים? האם הוא שכח את התקפלותו המבישה יחד עם לבנת, כץ ושותפיהם בזמן ההצבעה על התוכנית? אחרי הפרישה מהממשלה נתניהו התחיל לבקר את התוכנית ואת שרון כאילו כלום לא קרה מספר ימים לפני כן, והמחנה הלאומי פשוט קונה את זה לחלוטין.
בנוסף, האם המחנה הלאומי שכח את "הסכם וואי", את מסירת חברון לידי הרשות הפלסטינית, את הפעימות, את המשא ומתן עם ערפאת? נתניהו הוא אדם שבהחלט מוכן לויתורים כואבים, אך ההבדל היחיד בינו לבין שרון הוא דרישת התמורה, שהרבה פעמים היא מזערית ביותר.
אסור להסתנוור מדברי הבחירות של נתניהו. הרי פרישתו והתקפותיו היו מתוכננות בקפידה, תוך ידיעה שבבחירות הבאות הוא יעמוד מול שרון, ושהוא ימקם את עצמו במשבצת הימין. אכן, לצערנו, אין אלטרנטיבה שלטונית ראויה יותר: לפייגלין אין סיכוי ממשי להיבחר לראשות הליכוד, וגם אם היה נבחר, הוא כבר ממזמן מותג של קיצוניות ומשיחיות, ולכן אין לו סיכוי להיות ראש הממשלה. אולי בעוד 4 שנים, עם עבודה קשה ואמיצה, יוכל סוף סוף לצאת מהמשבצת השקרית הזאת. לנדאו היה הרבה יותר סביר, פרישתו מהממשלה בשלב המוקדם של "תוכנית ההתנתקות" והיותו חילוני העמידו אותו במשבצת הימני, האותנטי והחילוני, אך גם לו לא היה סיכוי רב ביותר להיבחר לראשות הממשלה, שכן גם הוא ממותג כקיצוני, וגם חסרה לו הכריזמה הדרושה כדי לשלהב את הציבור להצביע בעדו ובעד דרכו.
מכאן יוצא שנתניהו הוא ברירת המחדל, או הרע במיעוטו. נכון לעכשיו, נתניהו הוא היחיד שממותג בתור ימין-מתון, ובעל קבלות כלכליות מוצלחות ביותר. הוא גם היחיד מבין מועמדי הליכוד שיש לו את הכריזמה הדרושה לראש ממשלה. המחנה הלאומי אכן צריך לעמוד מאחוריו ולתמוך בו לראשות הממשלה, אבל אסור בתכלית האיסור שיסתנוור מדבריו ויאמין להבטחותיו. לאיש הזה יש היסטוריה לא קצרה של ויתורים ופשרות מדיניות ללא תועלת, והוא תמיד ייזכר בתור אחד שנשאר בממשלה לכל אורך הדיבורים על "תוכנית ההתנתקות". אומנם נתניהו אינו שקרן פתולוגי כמו שרון, אך הוא עדיין פוליטיקאי. חובה לזכור זאת.