הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע, אזי קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו, כמו שיתבאר בהמשך.
הבריאה כידוע היא דיבור אלוקי ("בעשרה מאמרות..."). דיבור ה' הוא ניגונו, קולנו הוא ניגוננו.
הבעש"ט הקדוש לימדנו רז ש"היכל הניגון סמוך להיכל התשובה", ונינו, רבי נחמן מוסיף חידוש: (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ל"א)
"על-ידי הנגינה ניכר אם קיבל עליו עול תורה. אדם שר על מה שהוא מזדהה איתו, ולפי שירו של אדם הוא עצמו מעיד על מידת הזדהותו עם התורה ועל יראת השמים שלו. מכאן: תשובה שלמה עוברת דרך שירה".
ניגון רשע הוא לשם התפארות, ממון או כבוד, מנגן כשר מוליד בי רצונות וכוח מדמה גבוהים יותר, ר"ל: טהרת הצלילים היא שלב הכרחי בהתקרבות לה', לתורה, לנשמה. אצלנו אין "סתם מוזיקה". לנו יש את שורש כל השירים בעולם: שירת הים ושירות בית מקדשנו, שמאז שחרב העולם מנסה לשווא לחקות את עוצמת הרגש העצום שבו ולהרגיש פחות גשמיים. כלומר: שירים אמורים להעלות ברוחניות. השאלה לאיזה כיוון, גם על זה יש בחירה: קדושה = חיבור בין הבורא לבריאה, טומאה = פירוד, ניתוק.
ולכל אחד מאיתנו יש "נקודה חלשה" שבה פועלים עליו צלילים זרים לקדושה. אלו בדיוק הנקודות לעבודת ה' האישית, הקורבנות. "אין קרבן בלא שיר", ו"כל הבהמות יוצאין בשיר...".
צריך לבאר עם מי אנו פועלים ומי פועל בתוכנו: הקורבנות טהורים שהם למעשה נטיות נפשיות שבנפשנו ובעמנו, כבש-שור-עז, ודרכי הקירוב המתאימות לכל אחד (בהתאמה: הקבוצתיות, החרישה בצמדים והעצמאים שקופצים גבוה):
מצד המדריך הרוחני ומצד המודרך, ולכל סוג "קרבן" יש נטיית נפש. יש דרך עבודה לפי הדרכת התורה: מהו גילויה בצד הטומאה ומה המקבילה בצד הקדושה, ואיך מעוררים את הרצון והנשמה. לפי שיטת הבעש"ט הקדוש: הכנעה הבדלה המתקה.
מנגן כשר מתוקן בבריתו ובתשוקותיו ומעבירם לשומעים, להגברת השכל הרוחני האמיתי על הדמיונות הכוזבים והמשלים שמושכים לטומאה, ולהגיע לשם זו עבודת חיינו.
הידיעה להיכן נוטה הנפש מסוגלת בעזרת ה' לטפל בשורשה ולתקן את כל האילן. בלי צלילים ופנימיות התורה אין כלים לבירור.
איש הישראלי ילמד עצמו לשפוט הדברים על פי מהותם וערכם הפנימי ולא על פי הברק החיצוני.
יש התאמה נפלאה בין המקום בנפש ממנו יוצאת הנגינה והשירה, ומקום אחיזת כלי הנגינה להפעלת איברי הגוף והנפש.
נגינה פנימית היונקת ממקור טהור מרוממת הרוחניות לאהבה ויראה, כפי שבאר הרב קוק זצ"ל את הזוהר הקדוש:
"קדושת ישראל היא שיר-אל" (תיקוני זוהר, י' ).
(בראשית = שי"ר תא"ב, ישראל = שי"ר א"ל).
שי"ר = שכל יכולת רצון, והרצון הוא סעיף מעץ החיים כולו.
זה סוד שי"ח: שכל יכולת חיים. (אורות הקודש ד', תקנ"ה, ה' מבוסס על אוה"ק ג', ע"ג).
מסקנה: הרוצה להשפיע, יקדש אוזניו.
בד בבד עם הקריאה למאזינים ולבני התורה ישנה כאן גם קריאה לאחיי בעלי המנגן השואפים להתעלות אמיתית ואוהבים את עמם:
עד שייבנה המקדש במהרה בימינו ומשיח כבר יעזור לנו לברר כיאות, בואו נקדם את הזיכוך אנו. ננגן רק שירים שעברו סינון מרצונות זרים לקדושה, תוך לימוד הנושא עם תלמידי חכמים הבקיאים בפנימיות התורה ובחכמת הניגון ומי שיחפש ברצינות ימצא. שהרי גם נגינה, שירה וריקוד, נכללו במצוות "ולא תלכו בחוקות הגויים", ובטח שב"לא תחנם" - אפשר כבר להחזיר את החן מהגלות . . .
בתפקידנו כמנתבי נשמות, כ"מעצבי פנים", ה' מזכנו להשפעה על עם ישראל המתוק בדור הכי עוצמתי שלו, ובוודאי אנו חייבים להשתלם בפן זה של התורה, כדי לפתח חוש אבחנה דק בין נגינה קדושה ובין להבדיל מזיקה היונקת השראתה ממקורות לא לנו.
חובה עלינו לחפש את הצרכים הפנימיים האמיתיים, לזהותם, ולטפל בהם ע"י תיעולם, כי בזה תלויה הגאולה, בימים אלו, על תפר של קריסת מערכות, הצפת הארץ בגלי רדידות, תאוותנות ופירוד ובמקביל עליית ותקומת הנהגה שלא מתביישת לקרוא בשם ה', וכמובן ללמד את העם לשיר לו.
בברסלב מדובר רבות על "שיר שיתער לעתיד", שמסמן את העבודה והתכלית:
"...כי כשהמדמה מבולבל, נופל האדם לתאוות ולמיני פגמים. אבל כשהמדמה הוא זך ונקי, ניצול מתאוות, מכפירות ומכל מיני טעויות, וזוכה לאמונה בשלמות, אמונת השגחה פרטית, וע"י זה זוכה לשיר שיושר לעתיד, היינו שזוכה לשיר רק ניגונים שעל ידם מתעוררים לה' יתברך, כמו שיהיה לעתיד, שאז יעסקו כל ישראל רק בניגונים שמתעוררים על-ידם להתקרב להשם יתברך".
יהי רצון שנזכה לשטוף את הארץ בצלילים שמחברים אותנו אל עצמנו ועצמיותנו, אחד אל השני, וכולנו יחד אל אבינו שבשמים.
כותב המאמר הוא מחבר הספר "כוח השירים והצלילים. השפעתם על הנפש, על הרצון ועל תיקון אדם והעולם".
הספר לא נמכר בחנויות, ניתן להשיגו בעלות סמלית בטלפון מ'ס. 02-9309351.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
הבריאה כידוע היא דיבור אלוקי ("בעשרה מאמרות..."). דיבור ה' הוא ניגונו, קולנו הוא ניגוננו.
הבעש"ט הקדוש לימדנו רז ש"היכל הניגון סמוך להיכל התשובה", ונינו, רבי נחמן מוסיף חידוש: (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ל"א)
"על-ידי הנגינה ניכר אם קיבל עליו עול תורה. אדם שר על מה שהוא מזדהה איתו, ולפי שירו של אדם הוא עצמו מעיד על מידת הזדהותו עם התורה ועל יראת השמים שלו. מכאן: תשובה שלמה עוברת דרך שירה".
ניגון רשע הוא לשם התפארות, ממון או כבוד, מנגן כשר מוליד בי רצונות וכוח מדמה גבוהים יותר, ר"ל: טהרת הצלילים היא שלב הכרחי בהתקרבות לה', לתורה, לנשמה. אצלנו אין "סתם מוזיקה". לנו יש את שורש כל השירים בעולם: שירת הים ושירות בית מקדשנו, שמאז שחרב העולם מנסה לשווא לחקות את עוצמת הרגש העצום שבו ולהרגיש פחות גשמיים. כלומר: שירים אמורים להעלות ברוחניות. השאלה לאיזה כיוון, גם על זה יש בחירה: קדושה = חיבור בין הבורא לבריאה, טומאה = פירוד, ניתוק.
ולכל אחד מאיתנו יש "נקודה חלשה" שבה פועלים עליו צלילים זרים לקדושה. אלו בדיוק הנקודות לעבודת ה' האישית, הקורבנות. "אין קרבן בלא שיר", ו"כל הבהמות יוצאין בשיר...".
צריך לבאר עם מי אנו פועלים ומי פועל בתוכנו: הקורבנות טהורים שהם למעשה נטיות נפשיות שבנפשנו ובעמנו, כבש-שור-עז, ודרכי הקירוב המתאימות לכל אחד (בהתאמה: הקבוצתיות, החרישה בצמדים והעצמאים שקופצים גבוה):
מצד המדריך הרוחני ומצד המודרך, ולכל סוג "קרבן" יש נטיית נפש. יש דרך עבודה לפי הדרכת התורה: מהו גילויה בצד הטומאה ומה המקבילה בצד הקדושה, ואיך מעוררים את הרצון והנשמה. לפי שיטת הבעש"ט הקדוש: הכנעה הבדלה המתקה.
מנגן כשר מתוקן בבריתו ובתשוקותיו ומעבירם לשומעים, להגברת השכל הרוחני האמיתי על הדמיונות הכוזבים והמשלים שמושכים לטומאה, ולהגיע לשם זו עבודת חיינו.
הידיעה להיכן נוטה הנפש מסוגלת בעזרת ה' לטפל בשורשה ולתקן את כל האילן. בלי צלילים ופנימיות התורה אין כלים לבירור.
איש הישראלי ילמד עצמו לשפוט הדברים על פי מהותם וערכם הפנימי ולא על פי הברק החיצוני.
יש התאמה נפלאה בין המקום בנפש ממנו יוצאת הנגינה והשירה, ומקום אחיזת כלי הנגינה להפעלת איברי הגוף והנפש.
נגינה פנימית היונקת ממקור טהור מרוממת הרוחניות לאהבה ויראה, כפי שבאר הרב קוק זצ"ל את הזוהר הקדוש:
"קדושת ישראל היא שיר-אל" (תיקוני זוהר, י' ).
(בראשית = שי"ר תא"ב, ישראל = שי"ר א"ל).
שי"ר = שכל יכולת רצון, והרצון הוא סעיף מעץ החיים כולו.
זה סוד שי"ח: שכל יכולת חיים. (אורות הקודש ד', תקנ"ה, ה' מבוסס על אוה"ק ג', ע"ג).
מסקנה: הרוצה להשפיע, יקדש אוזניו.
בד בבד עם הקריאה למאזינים ולבני התורה ישנה כאן גם קריאה לאחיי בעלי המנגן השואפים להתעלות אמיתית ואוהבים את עמם:
עד שייבנה המקדש במהרה בימינו ומשיח כבר יעזור לנו לברר כיאות, בואו נקדם את הזיכוך אנו. ננגן רק שירים שעברו סינון מרצונות זרים לקדושה, תוך לימוד הנושא עם תלמידי חכמים הבקיאים בפנימיות התורה ובחכמת הניגון ומי שיחפש ברצינות ימצא. שהרי גם נגינה, שירה וריקוד, נכללו במצוות "ולא תלכו בחוקות הגויים", ובטח שב"לא תחנם" - אפשר כבר להחזיר את החן מהגלות . . .
בתפקידנו כמנתבי נשמות, כ"מעצבי פנים", ה' מזכנו להשפעה על עם ישראל המתוק בדור הכי עוצמתי שלו, ובוודאי אנו חייבים להשתלם בפן זה של התורה, כדי לפתח חוש אבחנה דק בין נגינה קדושה ובין להבדיל מזיקה היונקת השראתה ממקורות לא לנו.
חובה עלינו לחפש את הצרכים הפנימיים האמיתיים, לזהותם, ולטפל בהם ע"י תיעולם, כי בזה תלויה הגאולה, בימים אלו, על תפר של קריסת מערכות, הצפת הארץ בגלי רדידות, תאוותנות ופירוד ובמקביל עליית ותקומת הנהגה שלא מתביישת לקרוא בשם ה', וכמובן ללמד את העם לשיר לו.
בברסלב מדובר רבות על "שיר שיתער לעתיד", שמסמן את העבודה והתכלית:
"...כי כשהמדמה מבולבל, נופל האדם לתאוות ולמיני פגמים. אבל כשהמדמה הוא זך ונקי, ניצול מתאוות, מכפירות ומכל מיני טעויות, וזוכה לאמונה בשלמות, אמונת השגחה פרטית, וע"י זה זוכה לשיר שיושר לעתיד, היינו שזוכה לשיר רק ניגונים שעל ידם מתעוררים לה' יתברך, כמו שיהיה לעתיד, שאז יעסקו כל ישראל רק בניגונים שמתעוררים על-ידם להתקרב להשם יתברך".
יהי רצון שנזכה לשטוף את הארץ בצלילים שמחברים אותנו אל עצמנו ועצמיותנו, אחד אל השני, וכולנו יחד אל אבינו שבשמים.
כותב המאמר הוא מחבר הספר "כוח השירים והצלילים. השפעתם על הנפש, על הרצון ועל תיקון אדם והעולם".
הספר לא נמכר בחנויות, ניתן להשיגו בעלות סמלית בטלפון מ'ס. 02-9309351.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.