הדיבורים על "מעבר בטוח" יצרו קריאות שמחה בכל המגזרים של החברה הישראלית. סוף סוף, התלהבו כולם, נוכל לנוע בבטחה. אישה הנוסעת לתומה בכביש ראשי, מוקפת מכוניות ואזרחים רבים, לא תצטרך לחשוש עוד משני פושעים שיזרקו אותה מהרכב שלה, ויגנבו את הרכב אל קלקיליה, כפי שקרה רק בשבוע שעבר. הולכי רגל, ברחוב בן יהודה התל אביבי, לא יחששו עוד לעבור ברחוב בלי שפצצת "חיסול חשבונות" בעולם התחתון תשלח אותם, במקרה הטוב, לתהליך החלמה ארוך בבית חולים. גם ילדים לא יוזהרו עוד בפי אימותיהם שלא יעברו בגן הסמוך, בדרך אל בית הספר.
גם במישור אחר. תושבי עפולה לא ירעדו במעבר דרך נחל עירון, מפני בקבוקי תבערה או אבנים. כך גם הנוסעים בכביש החוף, מתחת לגשר של ג'יסר א- זרקא. אפילו ביפו ניתן יהיה לטייל בין הגלריות ללא מטר אבנים מלווה של ערביי המקום או רסיסים מתפוצצים, באדיבות עברייני המקום.
זהו, רבותי האזרחים, הממשלה הגיעה להכרזה על מעבר בטוח. כבישי הנגב יחזרו להיות כבישים של טיולים נעימים וחוצות ישראל יהיו למקומות בהם מנוחת הנפש מושגת תוך פסיעה נינוחה של בין הערבים. מי שעובר בקניון, בדרכו הביתה, יגיע לשם ולא לאמבולנס כשאיבריו מרוסקים. ברחוב דיזינגוף התל אביבי, בטיילת נתניה או בפינת יפו המלך ג'ורג' בירושלים, לא יותנה מעבר בלבישת שכפ"ץ ובבידוק ביטחוני.
ואז... התעוררנו אל המציאות. זה לא אנחנו. על פי אורוול, בספרו "1984" העולם הנכון - איננו נכון. הטוב הוא הרע והרע הוא הטוב. הפורעים הם שזקוקים ל"מעבר בטוח". לא מעבר נוח, לא מעבר קל וגם לא מעבר פתוח, אלא דווקא "מעבר בטוח". האם היהודים הם אלו שרוגמים כל רכב עובר? היהודים הם אלו שמציקים לעוברי אורח, יורים בהם ודוקרים אותם? האם היהודים אלו שנטפלים לילדים ולנשים באשר הם? בעוד, למעשה, אלו שאמורים לעבור במעבר הזה, הם המסוכנים. הם המאיימים על צידי המעבר. שם כמו "המעבר המאיים" או "מעבר הרוצחים" היה מתאים יותר. עם הפעלתו הוא יהיה למקור של חוסר ביטחון לכל הסביבה. השוליים הבלתי בטוחים של המעבר הפתוח.
שוב ושוב יש תחושה של טמטום מוחלט השורר במערכות שלנו במדינה. אותה מדינה שמצהירה שאינה מסוגלת לדאוג לביטחון אזרחיה שלה, יוצרת מקור סיכון נוסף. ממשלה שסוגרת את המעבר דרך קלנדיה ליהודים, כי אין היא יכולה להבטיח את שלומם שם, ומקשה על חייהם באופן מאוד משמעותי, פותחת מעבר נוח לאויבי המדינה שאינם אפילו אזרחיה.
מדינה שאינה מצליחה לממש את זכויותיה וניצחונותיה בנחלת אבות, מוסרת שטחים ריבוניים שלה לידי האויב ולשליטתו, תוך הכנסתו תחת מטריית הסכם בינלאומי. טמטום בהתגלמותו הבלתי מובנת. אין אפילו התנייה של מעבר יהודים ב"מעבר בטוח" וגם פתוח במקביל. התנועה בחוצה שומרון או חוצה יהודה דורשת אבטחה צמודה וערנות מתמדת. נסיעה דרך יריחו או רמאללה אסורה ליהודים. החוצה את ג'נין, קלקיליה או שכם ובית לחם מסתכן בנפשו, בתנאי שהיא נפש יהודית. אבל כל ערבי יכול להלך בביטחה ונחת ברחובות ירושלים תל אביב. גם אם הוא רק מתכנן אז את הפיגוע הבא.
מכבסת המילים אינה משנה את המציאות. היא רק נותנת לה את הגוון המשלה, המסוכן. ובינתיים כדאי שהשוכנים לאורך המעבר "הבטוח" ידאגו לעצמם לביטוח. בתנאי שתהיה חברה, טיפשה דיה, להעניק להם אותו.
גם במישור אחר. תושבי עפולה לא ירעדו במעבר דרך נחל עירון, מפני בקבוקי תבערה או אבנים. כך גם הנוסעים בכביש החוף, מתחת לגשר של ג'יסר א- זרקא. אפילו ביפו ניתן יהיה לטייל בין הגלריות ללא מטר אבנים מלווה של ערביי המקום או רסיסים מתפוצצים, באדיבות עברייני המקום.
זהו, רבותי האזרחים, הממשלה הגיעה להכרזה על מעבר בטוח. כבישי הנגב יחזרו להיות כבישים של טיולים נעימים וחוצות ישראל יהיו למקומות בהם מנוחת הנפש מושגת תוך פסיעה נינוחה של בין הערבים. מי שעובר בקניון, בדרכו הביתה, יגיע לשם ולא לאמבולנס כשאיבריו מרוסקים. ברחוב דיזינגוף התל אביבי, בטיילת נתניה או בפינת יפו המלך ג'ורג' בירושלים, לא יותנה מעבר בלבישת שכפ"ץ ובבידוק ביטחוני.
ואז... התעוררנו אל המציאות. זה לא אנחנו. על פי אורוול, בספרו "1984" העולם הנכון - איננו נכון. הטוב הוא הרע והרע הוא הטוב. הפורעים הם שזקוקים ל"מעבר בטוח". לא מעבר נוח, לא מעבר קל וגם לא מעבר פתוח, אלא דווקא "מעבר בטוח". האם היהודים הם אלו שרוגמים כל רכב עובר? היהודים הם אלו שמציקים לעוברי אורח, יורים בהם ודוקרים אותם? האם היהודים אלו שנטפלים לילדים ולנשים באשר הם? בעוד, למעשה, אלו שאמורים לעבור במעבר הזה, הם המסוכנים. הם המאיימים על צידי המעבר. שם כמו "המעבר המאיים" או "מעבר הרוצחים" היה מתאים יותר. עם הפעלתו הוא יהיה למקור של חוסר ביטחון לכל הסביבה. השוליים הבלתי בטוחים של המעבר הפתוח.
שוב ושוב יש תחושה של טמטום מוחלט השורר במערכות שלנו במדינה. אותה מדינה שמצהירה שאינה מסוגלת לדאוג לביטחון אזרחיה שלה, יוצרת מקור סיכון נוסף. ממשלה שסוגרת את המעבר דרך קלנדיה ליהודים, כי אין היא יכולה להבטיח את שלומם שם, ומקשה על חייהם באופן מאוד משמעותי, פותחת מעבר נוח לאויבי המדינה שאינם אפילו אזרחיה.
מדינה שאינה מצליחה לממש את זכויותיה וניצחונותיה בנחלת אבות, מוסרת שטחים ריבוניים שלה לידי האויב ולשליטתו, תוך הכנסתו תחת מטריית הסכם בינלאומי. טמטום בהתגלמותו הבלתי מובנת. אין אפילו התנייה של מעבר יהודים ב"מעבר בטוח" וגם פתוח במקביל. התנועה בחוצה שומרון או חוצה יהודה דורשת אבטחה צמודה וערנות מתמדת. נסיעה דרך יריחו או רמאללה אסורה ליהודים. החוצה את ג'נין, קלקיליה או שכם ובית לחם מסתכן בנפשו, בתנאי שהיא נפש יהודית. אבל כל ערבי יכול להלך בביטחה ונחת ברחובות ירושלים תל אביב. גם אם הוא רק מתכנן אז את הפיגוע הבא.
מכבסת המילים אינה משנה את המציאות. היא רק נותנת לה את הגוון המשלה, המסוכן. ובינתיים כדאי שהשוכנים לאורך המעבר "הבטוח" ידאגו לעצמם לביטוח. בתנאי שתהיה חברה, טיפשה דיה, להעניק להם אותו.